לא מעט מנהגים פיתחנו לעצמנו, הישראלים, בכל פעם שאנחנו מכירים אדם חדש. אחרי שיחה קצרה ועניינית, בדרך כלל נשאל איפה האדם הזה שירת בצבא, באיזו עיר גדל, האם יש לנו חברים משותפים בפייסבוק, והשאלה שהפכה חשובה מדי היא מה דעתו על 'סברי מרנן', הסיטקום הישראלי שחזר אתמול בלילה בעונה שמינית.

כשאני מודה ומתוודה שמדובר באחת הסדרות האהובות עליי בגזרת הכחול לבן, לא פעם מסתכלים עליי בתדהמה ספק ציפייה, מחכים שאומר משהו נוסף שיסתור את דבריי. אז רגע לפני שנדבר על הפרק הראשון והמצוין של העונה החדשה, אגיד זאת באותיות קידוש לבנה: סברי מרנן היא אחד מהעוגנים הטלוויזיוניים הישראליים ביותר שיש על המסך, שמחזיקים מעמד ולא בכדי. המשפחתיות שמזכירה לכולנו קצת מהמשפחה שלנו, ההבנה שאצל אף אחד לא מושלם, בלשון המעטה, והאסימון שנופל שוב ושוב ומוכיח שמשפחה ממש לא בוחרים, מאפשרת בכל פרק מחדש את הקתרזיס הזה שכולנו מחפשים בסיטקום. וכן, מי שחושב ההפך כנראה לא נתן צ'אנס אמיתי כדי להצטרף לחגיגה באמת.

אז למיטיבי הלכת מבינינו (אלו שלא, מצפה מכם להשלים את החורים בעלילה), הפרק מתחיל ביום ההולדת העשירי של ללי, בתם של שי (דביר בנדק) ושני רוזן (רותם אבוהב), שהם לב העלילה שקשר את גורלם של שתי משפחותיהם. בטעות מצערת, מוסיף שי להזמנה לא רק את בנות כיתתה של בת הזקונים שלו, אלא את הוריו, אחיו, הוריה של שני, אחיותיה, וכל הפלאס וואנז שלהם. אה כן, והתינוקות הרכים של אדם (תום אבני) וספיר (ירדן ברכה), אח שלו ורעייתו. תזכרו את זה, הפרט הנ"ל מהמערכה הראשונה יופיע שוב במערכה השלישית, בהקשר אחר לגמרי. 

כמו בכל פרק מחדש, גם האירוע הזה יהפוך נפיץ מהר מאוד. סילבן (יהורם גאון) ורחל (יונה אליאן) יסבלו, לא רק ממירב (עדנה בליליוס) ואהרון (קובי פרג'), שיריבו עם אורנה (ימית סול) ומשה (עמי סמולרצ'יק), פנחס (טוביה צפיר) וריקי (סנדרה שדה) ככל הנראה יהיו קשורים לסבל הזה, בלי בכלל להזכיר את איתמר (יניב פולישוק) וסמדר, הגרושה לשעבר (נינה קוטלר), שפשוט יבואו לבלגן עוד יותר את האריזה המשפחתית הדחוקה. קחו דקה לעכל. 

אני יודעת שחשוב לכם להימנע מספוילרים, אז רק אספר באופן ספורדי שיהיו שם יותר מדי אנשים, כמו שכבר הזכרנו, נקניקיות בלחמנייה, שוטר, שנ"ץ גורלי, וטל מוסרי בכבודו ובעצמו. את החצים בין כל אלו אתן לכם לחבר לבד. ומה מחכה לנו בהמשך העונה? המון שחקנים אורחים, כולל מוני מושונוב שהוא גם בעלה במציאות של שדה, ועוד כמה התפתחויות מפתיעות בהחלט. 

ובנימה אישית: סברי מרנן היא תמצית הבית עבורי. כמי שנולדה גם למשפחה שהיא יצור כלאיים של מזרח ומערב, ונאלצה להתמודד עם ההבדל התהומי ביניהן, אני מוצאת את עצמי מתרפקת בתוך הסיטואציות המונחות לפתחי ומרגישה שפשוט נוח לי. וכן, כך צריך לראות סיטקום לכל המשפחה, שבאמת צופים בו עם כל המשפחה, ומנסים, גם אם בלחש, למצוא קווים מקבילים למחוזות המטורללים לעיתים. אז בברכת ה"חלאס" המסורתי של שני, סברי מרנן, את כאן כדי להישאר, תודה על התזכורות היומיומיות לכך שמשפחה היא סט של אנשים שהקשר ביניהם מקרי בהחלט. וזה לא כזה נורא למרות הכל.