כבר בתחילת הראיון מניחה השחקנית רעות אלוש את הדברים על השולחן: “בראיון הראשון שעשיתי שאלו אותי על אח שלי, אביב אלוש, ומיד עניתי: עכשיו מעניין אתכם שאני ‘אחות של’, חכו”.
ואכן אלוש הוכיחה מאז שהיא לא רק “אחות של”, כשהספיקה לככב בסדרות “תאג”ד”, “בלקספייס” ו”נעלמים” וגם בשלל הצגות בתיאטרון, בהן “סוליקא”, “אם נדע לאהוב” ו”התחנה”. “בהתחלה זה היה נעים ששאלו אותי עליו, אחרי כן זה היה מציק, אבל ישר ידעתי איך להתמודד עם זה”, היא אומרת. “אחרי שלמדתי משחק זה היה החותם שלי, כי להיות שלוש שנים בבית ספר למשחק זה כמו להיות ב’אח הגדול’ שלוש שנים. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, עוצרים אותי: ‘את אחות של אביב’, ואני עונה ‘נכון, גם’. זה לא הטריד אותי יותר מדי במהלך העבודה שלי, כי הייתי שלמה עם הדרך שלי והדרך שהשקעתי. ברגע שאתה שלם, זה לא משנה”.
את מתייעצת איתו?
“בהתחלה התייעצתי, מן הסתם. כשהתחלתי ללכת לאודישנים, כשהתחלתי ללמוד אצל יורם לוינשטיין. הוא תמיד אמר לי: ‘את תלמדי על הבשר שלך, תעשי טעויות בדרך’. זה היה הדבר הכי טוב שהוא עשה - לא לעזור לי. שאני ארגיש את זה לבד ואני אחווה את זה לבד. זה גם נתן לי ביטחון, מה היה עוזר לי אם הוא היה מחליט במקומי. הוא היה שואל אותי שאלות כמו ‘מה את באמת רוצה’ ולא היה אומר לי מה לעשות. נקבע לי אודישן והייתי אומרת לו: ‘אתה יודע שההוא מביים, זרוק מילה’, והוא היה עונה לי: ‘נו, ו... תעשי אודישן טוב’. מה ששלך - יגיע גם בלי שתתאמצי עד פתח הדלת. לעשות את הכי טוב שלך. לא על הכל יש לך שליטה”.
בימים אלה מככבת אלוש, 32, בעונה החדשה של סדרת הנוער “שקשוקה” (כאן חינוכית) המבוססת על ספרי הילדים של הסופרת גליה עוז, לצד חנה לסלאו, עדי חבשוש, שני קליין, רבקה מיכאלי, ידידיה ויטל, איתי תורג’מן, רון שחר ועוד. אלוש מגלמת את דמותה של אדל, צרפתייה שעלתה ארצה. “הסט הזה הוא סוג של משפחה, וטירוף כמה שהילדים באטרף על זה”, היא אומרת. “הדמות הזו היא משהו שחיכיתי לו. חיכיתי לעשות משהו כזה בטלוויזיה, מישהי שרחוקה ממני, עם מבטא צרפתי, מצחיקה. הקאסט לא פחות ממושלם, כל השחקנים מקצועיים מאוד, אוהבים את הפרויקט”.
שלושה שבועות לפני תחילת הצילומים היא גילתה שהיא בהריון. “הייתי אמורה לעשות צניחה חופשית, נלחצתי, פחדתי שיעיפו אותי”, היא אומרת. “בסוף אמרו לי: ‘אל תדאגי, נשמור את זה בינינו’, ואמרו לי שימצאו פתרון בתסריט, ומי שעשה את הצניחה החופשית הוא האבא עם הבת, וזה היה נחמד. זה היה מאתגר לעשות ככה צילומים כי אף אחד לא ידע שאני בהריון. למזלי לא היו לי בחילות והקאות, שעות תפקדתי באופן רגיל לחלוטין. בסוף הבגדים כבר היו צמודים, ופתאום החצאיות לא עלו עליי, היינו צריכים למצוא פתרונות בהלבשה, וזה היה מאתגר. עם איתי תורג’מן שמשחק את בעלי היה בונדינג מדהים. רק הבמאי והמפיקה ידעו שאני בהריון, ותורג’י עלה עליי ואמר: ‘אני לא יודע אם את לקראת’. בהתחלה אמרתי לו: ‘לא, מה פתאום’, ואז אמרתי לו: ‘דיברת איתי על הריון, אז זה נכון’”.
איך גילית את ההריון?
"הייתי בחזרות שיא ב’הבימה’, היו כמה ימים שהרגשתי עייפות לא נורמלית, וכל שנייה רצתי לשירותים לפיפי. פתאום איחר לי המחזור, אז אמרתי ליניב, בעלי: ‘בוא נקנה בדיקת הריון’. הגעתי הביתה, עשיתי את הבדיקה, ראיתי שני פסים, הייתי בהלם, רצתי בבית ימינה ושמאלה. יניב אמר: ‘איזה כיף’, ואני עניתי: ‘מה כיף? אני בצילומים!’, והוא אמר: ‘הכל יסתדר, אנשים מחכים לרגעים האלו’. הוא ממש קרקע אותי, והזכיר לי שהעבודה היא לא הכל. מזל שיש לי את יניב שמאזן אותי. משם זה עבר חלק”.
קרן שמש
אלוש מצהירה שאהבה את הבמה מגיל מאוד צעיר. “מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לשיר ולשחק, הייתי מקליטה את עצמי בטייפים שרה שירים של בריטני ספירס ושירים שכתבתי בתור ילדה”, היא אומרת. “זה מה שרציתי כל החיים לעשות. המקצוע בחר בי”.
תפקיד הפריצה שלה הגיע בשנת 2016, כשגילמה את שירלי בעונתה הראשונה של הסדרה “תאג”ד” מבית yes. “אני זוכרת שהייתה הקרנה של הפרק האחרון בסינמה סיטי ולא הצלחתי לצאת מהמונית מרוב מעריצים”, היא מספרת. “על כל אחד מאיתנו היה מאבטח. זו סיטואציה שלא ידעתי להכיל מרוב טירוף. חזרתי הביתה והתחלתי לבכות שעוד שנייה לא יהיה לי את ההיי הזה. אמא ואבא שלי עשו לי שיחות: ‘תראי את אחיך, זה גלים’. לא אגיד שחוויתי התקף חרדה, אבל לא הצלחתי לישון. זו הייתה נקודת מפנה במקצוע”.
לפני חודשיים היא ילדה את בנה הראשון. “אין לי יום ולילה”, היא מודה. “אני לא מצליחה לישון ביום, יש לי קוצים בתחת, הלו”ז שלי מלא למרות שאני בחופשת לידה”.
איך הייתה הלידה?
“מרגע שנכנסתי להריון חלמתי על לידה טבעית, רציתי ללדת בלי אפידורל, אבל אז גיליתי שהתינוק במצג עכוז. הרופא קבע לי תור להיפוך חיצוני, ולצערי זה לא צלח. התלבטתי עד היום האחרון לגבי הניתוח הקיסרי ואז החלטתי שאני הולכת על זה ביג טיים ולהיות בקבלה שזה מה שאני הולכת לעבור. בבוקר של הניתוח הרמתי לעצמי ורקדתי והתחלתי לשיר ‘עטוף ברחמים’. אמרתי לעצמי: ‘אני מתלבשת יפה ואני מתאפרת, ואני הולכת ללדת קיסר’. שמו לי את השיר ‘קרן שמש’ של בניה ברבי. זה היה רגע מדהים שאני בחיים לא אשכח”.
לסדר את הראש
בינתיים אלוש מסתכלת קדימה: בקיץ צפויה להצטלם עונה נוספת של "שקשוקה", והעונה השנייה של "בלקספייס". היא מצהירה שהיא לא ממהרת לחזור לגזרה של לפני ההריון, בעיקר עקב הפרעות אכילה שמהן סבלה בעבר, במהלך שירותה הצבאי. “בהריון עליתי 22 קילו”, היא מספרת. “לא מזמן הוצאתי את הג’ינסים שלי ואמרתי: ‘אני בטח נכנסת אליהם’, וזה נתקע לי מעל הברך. אמרתי: ‘את אחרי לידה, את מרגישה טוב, את אומרת תודה על זה שהבאת נשמה לעולם. הקילוגרמים שהעלית, ירדו בזמנם. יש כאלה שישר חוזרות לג’ינסים שלהן אחרי לידה, ואולי את לא'. עשיתי דיאלוג עם עצמי. את תשעה קילו יותר, יאהבו אותך פחות? את רוצה לשמוע: 'יואו, איך את נראית אחרי לידה'? לפני כמה זמן הלכתי לאירוע ולא היה לי מה ללבוש. שמתי משהו מתקופת ההריון. אמרו לי: ‘את נראית טוב’, ועניתי: ‘אני עם בגדי הריון’. אמרתי לעצמי: ‘תגידי תודה, למה את מתנצלת על זה’. זה אחרי הרבה שנים שלא הייתה לי התמודדות עם המשקל. הכלי הכי גדול שרכשתי הוא לכתוב לעצמי, הרבה פעמים כתיבה עוזרת לי לסדר את הראש, לשאול את עצמי שאלות כאילו אני החברה הכי טובה שלי”.
איך נראו הפרעות האכילה שעמן התמודדת?
“התקפי בולמוס. רציתי להרגיש את הטעם, רציתי להרגיש את הפחמימה שאני מחסירה מעצמי. זה שד שנכנס, ואחרי זה מגיעה הלקאה עצמית. הייתי לועסת ולא בולעת. שקית יריקות ושקית עם אוכל. גם כשאת לא בולעת, יש רגשות אשמה. אומנם לא הייתי מכורה לסמים, אבל זה כמו סם. אתה מתמכר לתחושת הרעב, אתה מתמכר להרגלים המגונים האלו. אתה מתמכר לזה שאומרים לך איזה טוב אתה נראה. אכלתי בלילות לבד בחושך. אחרי זה הלכתי לבד בשקט במטבח להחביא את האוכל הלעוס בעוד שקית, שאף אחד לא יראה. אתה לומד להסתיר כל כך טוב ברגעים האלו. רואים שאני מרזה, אבל למדתי להיות שקרנית ברמה מאוד גבוהה”.
איך טיפלת בזה?
“דיברתי עם המפקד שלי בצבא, התחלתי טיפולים בתל השומר, הקבוצה ממש עזרה לי. זה נושא שהוא בוער אצל אנשים וזה מחשיך להם את החיים. אני חושבת שאם אתה הולך לטיפול וזה לא עוזר לך, צריך להחליף ולנסות עוד דרך ועוד דרך. מה שעוזר לאדם אחד לא בהכרח עוזר לאדם אחר. משהו יתפוס. צריך למצוא את הבן אדם הנכון שיטפל בך. לא להגיד ‘שום דבר לא עוזר’. לא להרים ידיים, לנסות לשנות. זה כל כך חשוב לדבר על זה. בגלל זה גם השתתפתי בתוכנית ‘סליחה על השאלה’. זה נושא שכמה שהוא ‘לעוס’ ומדברים עליו - הוא נושא מאוד רגיש, בעיקר אצל נוער. אולי 90% מהאוכלוסייה סובלים מאיזשהו עניין של דימוי גוף. עם ההריון אני שוב חווה את העניין של דימוי גוף. אני עדיין תשעה קילו יותר ממה שאני רגילה, וזו התמודדות”.