עונת נשירת האגוזים: מסע בשבילי ההצלחה של "לואקר"

לפני 100 שנים החל אלפונס לואקר הצלחה של שלוש דורות, כשרכש את הקונדיטוריה הקטנה שעבד בה בעיר בולזאנו באיטליה. אלפונס חשב שהגשים חלום, אך גילה עד מהרה שזו רק ההתחלה. ניחוחות הוופל הפריך והאוורירי שייצר הכו גלים, והאופה הצעיר השכיל להתאים את פס הייצור בהתאם לביקושים שגדלו, תוך התגברות על המשבר במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1958 קיבלו ארמין וקריסטין לואקר זואנלי לידיהם את שרביט הניהול מאביהם, והובילו את צמיחת המותג. כ־40 שנים לאחר מכן, בשנת 1996, השתלט הדור השלישי על העסק המשפחתי. מאז מנהלים את החברה אנדראס ומרטין לואקר ואולריך זואנלי, נכדיו של אלפונס, והם האחראים להתפתחות משמעותית נוספת עם הקמת מפעל ייצור שני בשנת 1999 במזרח טירול. הדור השלישי מקפיד על חדשנות, מתאים את המוצרים החדשים לצרכים המשתנים של צרכנים ברחבי העולם ומייעד את המשך קיומו לילדיהם.

הוופל של אלפונס לואקר מפגין נוכחות גלובלית בכ־100 מדינות, כשישראל (עם נתח שוק של כ־30%) מדורגת רביעית בדירוג המכירות בעולם אחרי איטליה, ארה”ב ודרום אפריקה - ולפני סין. המותג האיטלקי מגלגל מחזור גלובלי של מעל 435 מיליון יורו ומעסיק מעל 1,000 עובדים. לדברי הנהלת החברה, סוד ההצלחה ארוכת השנים טמון באמות המידה של החברה שהן הגנה על הטבע והקפדה על איכות גבוהה, שימוש ברכיבים טבעיים ופיקוח על שרשרת האספקה.

עונת נשירת האגוזים

“מטעי אגוזי לוז איטלקיים” היא יוזמה של החברה שיצאה אל הפועל בין השנים 2011־2017, עם רכישת שני מטעי אגוזי לוז בלב טוסקנה. שלא במפתיע, המסע שאליו יצאתי עם נציגים מטעם המשפחה אל לב לבו של הוופל המפורסם, עבר דרך נקודות ציון משמעותיות, כשהראשונה שבהן היא מטע אגוזי לוז בטוסקנה, שם מקיימת החברה גידול עצמי של המרכיב האסטרטגי, חומר הגלם העיקרי שלה שהפך לסמל מסחרי.

לואקר עושה שימוש ב־100% אגוזי לוז איטלקיים שנושרים מעצמם אל האדמה עם הגעתם לבשלות. לאחר ליקוט, מיון וניקוי, היא קולה אותם במחוזותיה ומייצרת מהם את בסיס הקרם האייקוני המזוהה עם המותג, בזמן שחלקם מיועדים לקישוט מגוון מוצרים.

מאזור המטעים בטוסקנה המשכנו לכיוון צפון איטליה, אל מרכז העיר בולזאנו, שם פתח אלפונס לואקר את הקונדיטוריה הראשונה והקטנה שלו שהפכה במהרה לשם דבר בזכות הוופל הטעים שנאפה בה. עם צמיחתו של המותג בשנות ה־70 החלה להתרחב ההפצה של המותג מדרום טירול לצפון איטליה ומשם לעולם כולו. המפעל הראשון הוקם בשנת 1974.

את הבוקר השני פתחנו בירידה ברכבל עם נופים ייחודים השמורים לאזור טירול והרי הדולומיטים, היישר אל בית הקפה הממותג במרכז העיר בולזאנו, שמציע למבקרים חוויה מתוקה לצד נוסטלגיה: גלידרייה, קפה איכותי וקינוחים מושחתים בין קירות מעוטרים בתמונות היסטוריות וחנות לרכישה ממיטב מוצרי החברה. שבעים ומצוידים בשקיות עם מוצרים שלא מתוכננים להגיע לישראל, המשכנו לביקור במפעל, רק לא הזהירו אותנו שניחוח השוקולד החם והנוזל על חטיפי וופל פריכים חודר גם קיבה מלאה ועשוי להיות ממכר.

שם קוד: סטריליות

הגענו אל המפעל שממוקם למרגלות הרי הדולומיטים, 1,000 מ’ מעל פני הים, כשמולו הר השלרן המפורסם שמופיע על גבי הלוגו הבלתי נשכח. אל המפעל נכנסנו כשמכשירי הטלפון ואביזרי צילום נותרו למשמרת, לבושים מנעל ועד קודקוד בפריטי לבוש חד־פעמיים אל אזור הייצור הסטרילי. המפעל, שמייצר כמויות לא נתפסות של דפי וופל דקיקים ופריכים, מפלים של שוקולד חם וקרמים עשירים שעשויים ממרכיבים דביקים (במובן החיובי של התיאור), הפגין רמת ניקיון מרשימה במיוחד. השאלה ‘איך הם עושים את זה?’ עלתה אין־ספור פעמים בשעה שטעמנו חטיפי שוקולד מתוקים היישר מפס הייצור, רגע לפני שנסעו אל מכונת האריזה שחצצה בינינו.

במפעל שבו ביקרנו מיוצרים החטיפים העשירים בשוקולד, בהם מוצרים מובילים כמו וופל גארדנה, הפרלין רוז והחטיף טורטינה. שישה טונות שוקולד מיוצרים פה ב־60 שניות וכדי לתת למוצרים גימור שוקולדי מבריק, החטיף המצופה בשוקולד חם נכנס למסוע בטמפרטורה של 15 מעלות לזמן מדויק.

התחנה הבאה שאליה הגענו בבוקר הבא הייתה מחלבה, אחת מיני רבות, שמייצרות את החלב האלפיני המשמש לייצור הקרמים במוצרי לואקר. כל פרה שמטופלת ברפת הזו מניבה ממוצע של כ־32 ליטר חלב בכל יום.

רפתות מקומיות הן חלק מהמסורת המייצגת ענף חשוב של חקלאות בהרי האלפים ואיתם עובדת החברה. יצרני החלב המקומיים משתתפים ב”פרויקט ההגנה על בעלי חיים בדרום טירול”, שדואג במסירות לצורכיהן של הפרות: אספקת מים, אזורי מנוחה, שמירה על מצב גופני, מרחבי תנועה, מניעת נזק לעור, איכות הפרסה, טיפול בצליעה, התנהגות בעת עמידה ושיעורי לידה.

במהלך הביקור ברפת, פגשנו עגל שאך אתמול נולד וראינו בעינינו את התנועה העצמאית של הפרות אל מכשירי העיסוי ומתקני האכלה והחליבה בזמנן החופשי. התנסינו בחליבה ידנית וצפינו בחליבה אוטומטית, שתינו חלב חם שנמזג לכוסות ישירות מהעטין וטעמנו חטיף סודי שעוד לא הוחלט לגביו אם ייצא לייצור המוני ושיווק גלובלי.

מתכון נוסטלגי מותאם

על אף ההצלחה הגלובלית, לואקר שומרת על ערכי המשפחה והמסורת שהיוו את הבסיס להקמתה, בהם ערך החברות והאירוח. הוכחה לכך היה אנדראס לואקר, נכדו של מייסד החברה, המפקד כיום על תחום פיתוח המוצרים בחברה, שכיבד אותנו בנוכחותו בערב ארוך שהחל במפגש קוקטייל אקסקלוסיבי והמשיך לארוחת ערב יוקרתית, אך בגובה העיניים. אנדראס היה קשוב באופן יוצא דופן ושמח לשמוע רעיונות חדשים שהגיעו מחבורת צרכנים ישראלית. הוא שיתף אותנו בפתיחות מרשימה, בתוכניות העתידיות ובחדשנות מתמדת.

לואקר הדגיש כי אף שתהליך פיתוח המתכון הפך עם השנים למורכב, הקריטריונים שהחברה מקפידה עליהם נותרו זהים: שימוש בחומרי גלם ומרכיבים טבעיים באיכות גבוהה ללא תוספת טעמים או צבעים וללא חומרי גלם מהונדסים גנטית. הם אלו שמובילים את קבלת ההחלטות בפיתוח מוצרים חדשים שיתאימו לטעמים המשתנים של הצרכנים השונים ברחבי העולם.

הנכד של המייסד חשף כי המתכונים חודשו בשנת 2020 ובשנת 2022. החברה, ששואפת לשיפור מתמיד בפרופיל התזונתי במוצריה, השיקה קו חדש Goodness & Wellbein, שמציג שילוב בין טעם לבריאות עם הפחתת כמות הסוכר ב־4%. הוא גם הזכיר את הקווים החדשים Loacker Multigrain עם וופל שעשוי מקמח מלא, ו־Loacker Less Sugar שמכיל 30% פחות סוכר מהקו הקלאסי.

בהמשך למפגש הפורה עם הנכד שאחראי על פיתוח המוצרים, התעוררנו לבוקר הרביעי והאחרון במסע לביקור במעבדת הפיתוח של המותג השוכנת באגף סודי ברחבי המפעל, שאליה הגענו אחרי עשר דקות של הליכה במבוך תת־קרקעי. גם תחת חקירה צולבת לא יצליחו להוציא ממני את מפת הדרך לאגף שבו נרקם עתידה של החברה, שם מדייקים את המתכונים הסודיים, ומתקבלות ההחלטות הסופיות לפני הייצור.

לאחר שמנהלי הפיתוח הציגו את הסיפורים מאחורי חומרי הגלם השונים: הקקאו שמגיע מאקוודור, הווניל שגדל באיי בורבון, החלב מהאלפים, ואגוזי הלוז מהמטעים באיטליה, התנסינו בסדנת פיתוח מוצר, כשמרכיבים אייקוניים פרוסים על השולחן לשילוב ייחודי לפי טעמנו. כמובן שהיצירות נזללו בהנאה, לא לפני שתועדו בגאווה.

את לואקר בישראל מייצגת ליימן שליסל, יבואנית המותג כבר 37 שנים, עם שליטה בכשליש מנתח השוק בקטגוריית הוופלים. במהלך השנים נכנס המותג גם לקטגוריית החטיפים המתוקים, הבונבוניירות וטבלאות השוקולד, שבהן הוא התבסס יפה. בקטגוריית העוגיות הוא לא הצליח וכתוצאה מכך הופסק היבוא של עוגיות לואקר לישראל.

לאחרונה השיקה היבואנית גם את גלידות לואקר לקהל הצרכנים המקומי ובימים הקרובים יגיעו למדפים בישראל גם מוצרי הראפי החדשים, חטיפים אישיים של כריות וופל מגולגלות במילוי קרם (פרווה) בטעמי אגוז.

גם לאחר המסע המרשים בשבילי ההצלחה של המותג האיטלקי המוביל, קל להבין שהעתיד של לואקר טומן בחובו הזדמנויות רבות אך גם אתגרים משמעותיים. שוק הוופלים הופך תחרותי עם כניסתם של מותגים ומוצרים חדשים אך רגע לפני חגיגות ה־100 שנים להיווסדו שיתקיימו בחודש אפריל 2025, הוא מוכיח חדשנות, גמישות ויכולת אמיתית להתאים את עצמו למגמות השוק המשתנות.

הכותבת ביקרה במפעל "לואקר" באיטליה