"העובדה שהשנה האזרחית החדשה וחג המולד חופפים השנה לחג החנוכה תתרום לגידול במכירות של יין ואלכוהול, במיוחד בהשוואה לשנה שעברה”, אומר אלעד סלובטיק, סמנכ”ל שיווק ברשת יין בעיר. “חנוכה ידוע כחג עם מפגשים משפחתיים וחברתיים רבים, שכוללים ברוב המקרים גם יין ואלכוהול, וכך גם כריסמס, ליל הסילבסטר ונובי גוד. גם אם החגיגות השנה יהיו צנועות יותר לעומת שנים קודמות, אנחנו רואים ומרגישים בשטח שהצרכנים מנסים - בעיקר בחגים - לברוח מעט מהמציאות המורכבת”.
“חווינו נפילה מאוד רצינית בתחילת המלחמה”, מוסיף ולדימיר דיאצ’נקו, הבעלים של חברת היבוא והפצת היין אינטרשפע ושל Deli Vino (דלי וינו) - רשת חנויות יין ואלכוהול בקונספט משולב בר. “מילואימניקים שלחמו חודשים רבים לא צרכו יין ואלכוהול כי לא היו בבית, ובכלל מצב הרוח היה ירוד. יין זה חלק משמחה, ואילו אנחנו נמצאים ימים ארוכים ללא מקור של שמחה. כמו כן, היה היבט נוסף, כלכלי, שהתחיל עוד לפני המלחמה. הריביות עלו, וזה משפיע על כולם”.
אחרי ארבעה־֫חמישה חודשים מתחילת המלחמה, מציין דיאצ’נקו, המצב החל להתאזן. “אנו מעריכים שאת 2024 נסיים ב־10% פחות לעומת מה שתכננו טרום המלחמה”, הוא אומר. “השוק מתאושש, לרגע לא עצרנו, ואנחנו ממשיכים לפתוח סניפים. בנוסף לסניף הקיים בנתניה, פתחנו ממש לאחרונה סניף נוסף ברחוב הארבעה בתל אביב. בסוף דצמבר נפתח גם סניף בכפר סבא. אנחנו בטוחים שנחזור למספרים שהיינו רגילים אליהם, ונעבור אותם כבר ברבעון הראשון של 2025”.
גם נעמה ברג, מנכ”לית ובעלים של יקב פסגות שבבנימין, מרגישה באופן דומה. “בתחילת המלחמה המצב היה על הפנים”, היא אומרת. “אף אחד לא שתה, אנשים פשוט לא צרכו, וגם כל החתונות והאירועים בוטלו - מה שהשפיע באופן דרמטי גם על מכירות יין. ארבעה־חמישה חודשים בערך מפרוץ המלחמה התחילה איזושהי התאוששות. עכשיו אפשר לומר שהמצב חזר בערך למה שהיה קודם”.
היין של יקב פסגות נמכר ביקב עצמו, בחנויות יין ברחבי הארץ ובמסעדות. כ־70% מהיין מיוצא לחו”ל לכ־20 מדינות, בהן ארה”ב, קנדה ופנמה.
“מפני שאנחנו מכוונים בחו”ל לקהל הכשר, הרגשנו רצון גדול של הלקוחות שם לתמוך בנו לאור מה שקורה בארץ”, היא אומרת. “היה ממש ביקוש, אנשים רצו לקנות הרבה יין, ובמיוחד את הסדרה ‘7.10’ - בלנד של כמה זנים אדומים. הסדרה יצאה בערך במאי והוקדשה ליישובי העוטף שנפגעו. ליינות קראנו על שמות הישובים, וההכנסות מוקדשות לשיקום העוטף. הסדרה הזו עדיין נמכרת בכמויות. יהודים בחו”ל מאוד מחפשים להתחבר”.
יוקרה או מבצעים?
בדומה לירידה בצריכת יין בתחילת המלחמה, כך גם חלה ירידה בתקציב הצרכנים המופנה לכך. “הצרכן הממוצע קצת הוריד את התקציב לקניית יין בשנה האחרונה”, מציין דיאצ’נקו. “הצרכן מחפש יותר מבצעים, יינות יותר נגישים. זו מגמה הפוכה מזו שראינו בקורונה”.
"במקביל", מוסיף דיאצ’נקו, “עדיין אנו רואים שהנישה של יינות פרימיום ממשיכה לעלות. יש לה את הקהל שלה. זו קטגוריה שבה נמצאים גם יינות ישראליים וגם מיובאים, שמחירם מתחיל מ־300 שקל ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים לבקבוק. למשל, היין הכי יקר אצלנו ברשת הוא ‘פטרוס 2010’ - יין אדום מיובא מצרפת, שעולה 25 אלף שקל לבקבוק”.
יש מי שמוכן לשלם סכום כזה?
דיאצ’נקו: “בכל חנות יש לנו מקרר של יינות פרימיום. יש קהל גם לזה”.
“בשנים האחרונות הצרכן הישראלי הממוצע רוכש יינות במחיר של כ־70 שקל לבקבוק, ויש גם ביקוש הולך וגובר ליינות במבצעים כמו שניים או שלושה בקבוקים ב־100 שקל. יש גם לקוחות שמוכנים להשקיע יותר ורוצים להתפנק אחרי יום קשה עם יין יוקרתי”, מתאר סלובטיק.
“לאור ריבוי הטיסות לחו”ל בשילוב הפתיחות וההתעניינות של הצרכנים בתחום, יש עלייה במוכנות להשקיע. אנחנו רואים בסניפים לקוחות שמגיעים עם תמונות של יינות ממסעדות בארץ ובחו”ל. מדובר לרוב ביינות שמתומחרים סביב 120 שקל ומעלה. כיום למשל, אחד ממותגי הרוזה המובילים בישראל הוא 'וויספרינג אנג’ל' שעולה 129 שקל. יש גם לקוחות שמחפשים יינות של יקבי בוטיק יוקרתיים. הנכונות של הקהל הישראלי להשקיע ביין ואלכוהול משתנה מאוד מלקוח ללקוח, בהתאם לאופי ולהרגלי הצריכה שלו”.
מניתוח החטיבה למחקר, אסטרטגיה וכלכלה במשרד החקלאות וביטחון המזון, עולה כי הישראלי הממוצע צורך כשישה ליטרים יין בשנה - נתון נמוך בהשוואה למדינות העולם, ובפרט מדינות אירופה וארה”ב. בצרפת למשל צריכת היין עומדת על כ־46 ליטרים בשנה. ואילו בפורטוגל, שיאנית העולם בצריכת יין לנפש, עומד הנתון על כ־51 ליטרים.
חיים בבועה
על פי הנתונים, לצרכן הישראלי אין העדפה מובהקת בין יין אדום ללבן. אולם במרוצת השנים ניתן להבחין במגמת עלייה בצריכת יין לבן בישראל, ונצפית גם מגמת עלייה בנטיעות של זני ענבים לייצור יין לבן. בנוסף, נרשמה מגמת עלייה בצריכת יינות מבעבעים, התואמת את המגמה העולמית.
“הקטגוריה של יינות מבעבעים נמצאת בישראל במגמת עלייה בחמש השנים האחרונות, ויש צפי שתימשך גם בשנים הבאות”, אומר דיאצ’נקו.
“בחו”ל הקטגוריה של יינות מבעבעים עובדת חזק, ואילו בישראל אפשר לומר שהיא עדיין בחיתוליה ומהווה כ־6%־7% מכלל צריכת היין. אבל כאמור הנתונים מעודדים. הייתה עלייה מתמדת משנה לשנה של 5%־7% לאורך השנים האחרונות, והצפי הוא לעלייה נוספת של כ־5% בשנה. אנחנו מושפעים מהטרנדים העולמיים, וזה לאט־לאט מחלחל גם לישראל בזכות ריבוי יבואנים, השקעות בשיווק וגם בזכות הדור הצעיר שאינו שמרן אלא פתוח לטעמים חדשים, לסוגי יין חדשים ולאזורי יין חדשים. 'הפיק' בצריכת המבעבעים הוא לקראת השנה החדשה, לקראת נובי גוד. בדרך כלל שבועיים לפני כן כבר מתחילה תנועה חזקה של קונים שמחפשים את היינות הללו”.
“הישראלים עוד לא מספיק חזקים במבעבעים, זה ענין של חינוך ופתיחות”, מסבירה ברג. “מי שיותר פתוח למזון ומשקאות הוא הקהל לכך. כל מי שמבין באוכל טוב, גם מחפש דברים יותר מעניינים לשתות, פחות את הקלאסיים. אבל הישראלים עדיין לא ממש שם, גם כי הם לא מספיק מבינים וגם כי לא טעמו מספיק, ואז הם לא ניגשים למדף הזה. כמו כן, שמפניות איכותיות למשל תמיד יותר יקרות מיין רגיל”.
לדברי ברג, ליקבים בארץ שמייצרים יינות מבעבעים בשיטה המסורתית, בתסיסות בבקבוקים ולא על ידי גיזוז, מדובר בתהליך מאוד ארוך ולא רווחי. “לכן גם אין הרבה יקבים בארץ שמייצרים זאת באופן מסורתי”, היא אומרת. “אנחנו מייצרים יין מבעבע בסגנון שמפניה בשיטה המסורתית".
"השקענו בכך הרבה. היינן שלנו נסע לשמפיין, למד את המתודות. לאחרונה השקנו שני יינות מבעבעים מבציר 2013 ומבציר 2014. לקח עשור לייצר אותם. בנוסף, השקנו לאורך התקופה גם שני יינות מבעבעים קלילים ויותר זולים, ‘רוזי’ ו’לבנה’, כאשר המטרה היא לאפשר את החינוך לצריכת מבעבעים בצורה יותר הדרגתית. היינות האלו הם שתי ‘האחיות’ הצעירות והקלילות יותר של המבעבעים היותר הכבדים שלנו”.
מה נשתה ב־31 בדצמבר?
דיאצ’נקו: “שמפניות וכלל היינות המבעבעים כאמור תופסים תאוצה לקראת חגיגות השנה האזרחית החדשה. אבל לצד שמפניה יש גם אלטרנטיבות מצוינות במחירים הרבה יותר נגישים, כמו למשל קרמאן - יין מבעבע שמיוצר באותה שיטה כמו שמפניה, אבל לא בחבל שמפיין. אפשר למצוא מגוון יינות קרמאן במחירים שנעים בין 69 ל־99 שקל, כאשר שמפניה מתחילה מכ־160 שקל. עם היינות המבעבעים החדשים והמבוקשים אצלנו נמנים קאווה מיושנת של וילה קונצ’ה, 'פרוסקו רוג’רי', 'קרמאן דה בורדו' של לואי ואלון ושמפניה 'גרואה' מזן ענבי ארבאן”.
סלובטיק: “קודם כל, סביר שתהיה האטה קלה בהשוואה לשנים קודמות בצריכת מותגי שמפניה יוקרתיים - ובאופן כללי גם במותגי יוקרה מכלל הקטגוריות שמזוהים במיוחד עם חגיגות, כמו קלאסה אזול, דון חוליו 1942 וכדומה. בגזרת היינות, למרות מזג האוויר החורפי הצפוי לנו בסוף דצמבר, אין ספק שנראה רכישות רבות של יינות לבנים ורוזה. ואילו בגזרת המבעבעים צפוי ביקוש לקאוות ופרוסקו, בדגש על קטגוריית דמי סק (חצי יבש) שפופולרית במיוחד במגזר הרוסי”.
הכוכבים החדשים
אם מנסים להצביע על מגמות הצריכה בקרב הישראלים, אז לדברי העוסקים בענף בנוסף על עלייה בצריכת היינות המבעבעים, אפשר להצביע על עוד כמה תופעות. “בחצי השנה הראשונה של המלחמה הייתה העדפה ברורה לתוצרת ישראלית, בדגש על מוצרים מהצפון והדרום, ואי אפשר היה לפספס בחנויות היין את הרצון של הצרכנים לתמוך ביצרנים קטנים ויקבי בוטיק”, מציין סלובטיק ומדגיש שגם היום עדיין ניכרת העדפה לתוצרת מקומית, “אבל רבים חזרו לשלב ולצרוך גם יינות יבוא”, הוא מודה.
“עשינו סקר בין 1,000 צרכני יין וגילינו שכאשר הצרכן מחפש יין הדבר החשוב בשבילו הוא צבע/סוג היין”, מספר דיאצ’נקו. “הדבר הראשון שהוא מחפש זה לבן, רוזה או אדום. במקום השני מבחינת הקריטריון לבחירה נמצאת המדינה שבה היין מיוצר. 59% מעדיפים יינות ישראליים, ואילו בקרב צרכני יינות מיובאים קיימת העדפה ליינות מאיטליה (35%), צרפת (31%) וספרד (24%). אחר כך הם מתעניינים בזן (קברנה, מרלו, סוביניון), בכשרות (ל־35% מהנשאלים זה היה חשוב), ובסוף באזור ספציפי במדינה שבה היין מיוצר, למשל אזור ריוחה בספרד או אזור שבלי בצרפת”.
דיאצ’נקו מוסיף: “למרות שקברנה סוביניון ומרלו עדיין נחשבים לזנים הכי פופולריים, בשנים האחרונות הצרכן הישראלי גילה גם כוכבים חדשים, כמו סוביניון בלאן, פינו נוארו וגווירצטרמינר".
"השוק הישראלי חווה אבולוציה מתמדת וצרכני יין כל הזמן מגלים זנים חדשים מאזורים חדשים בעולם ובארץ. בשנים האחרונות גם נחשפנו ליקבים חדשים בארץ שנטעו כרמים בנגב והתחילו לייצר יופי של יינות, כמו למשל יקב נענע, יקב פינטו, רמת נגב ועוד. יש עלייה חזקה בצריכת יינות ישראליים. העם שלנו מזדהה עם החקלאות המקומית ומפרגן”.
בנוסף לכך, הוא אומר, “אנו רואים מגמה עולמית שהחלה לחדור גם לארץ: התעניינות ביינות אורגניים ובכאלה שבהם נעשה שימוש באריזות מתכלות וממוחזרות. רואים זאת בעיקר אצל הדור הצעיר, שמחובר יותר לנושא הקיימות. טרנד עולמי נוסף הוא יינות ללא אלכוהול או עם אלכוהול באחוז מופחת. בקטגוריה הזו יש יינות רגילים וגם מבעבעים ללא אלכוהול”.
לסיום, דיאצ’נקו מדגיש שגם בתחום היין, כמו בכל תחום אחר בחיינו, ניכרת כיום השפעתה של הבינה המלאכותית. “AI עוזר לכורמים לגדל ענבים - אם זה במערכות השקיה, בדישון, בבניית בלנדים נכונים ובזיהוי העדפות הצרכן כדי להרכיב טעמים נכונים ונחשקים”, הוא מציין. “בשלב מאוחר יותר הבינה המלאכות מסייעת מבחינת שיווקית ליצור תווית ליין, או להמציא לו שם, וגם עוזרת בחשיבה בנוגע לשיטות שיווק חדשניות. הבינה המלאכותית גם מסייעת לאתרים שמשווקים יין להתייעל - כ־20% ממכירות היין בישראל הן מקוונות - לזהות התנהגות צרכנית ולהתאים את דפי המכירה להעדפות הגולשים באתר. הבינה המלאכותית בעצם נכנסה לענף היין החל מהכורם ועד המשווק”.