זהו, כולכם מושקעים היום, ישירות או בעקיפין, אם תרצו או לא תרצו, בכוכב העולה בשוק המניות בארה”ב, הלא היא חברת אנבידיה, מעצבת וספקית שבבי הזיכרון המתקדמים בעולם עבור עיצובים גרפיים, מחשבים מהירים, טלפונים ניידים מתקדמים, תחום הבינה המלאכותית (AI) ומרכזי אחסון מידע הקולטים מערכות מידע, גיבוי, קישורים, חיבורי ביג־דאטה ואחסון של חברות גדלות. בעקיפין, כולכם גם תלויים ביצרנית השבבים הגדולה בעולם, החברה הטייוואנית TSCM, שעיקר שבבי הזיכרון של אנבידיה מיוצרים על ידה.
משרד המסחר של הממשל האמריקאי היוצא הורה השבוע ל־TSCM לעצור משלוחים לסין של שבבים מתקדמים, מגודל של שבעה ננומטר ומטה. הוראה ישירה של המעצמה הגדולה בעולם, המבקשת לתקוע מקלות בגלגלי פיתוח ה־AI של סין. הכעס האמריקאי גבר לאחר שנמצא שביב זיכרון מתקדם של הטייוואנים במעבד בינה מלאכותית של Huawei, חברת התקשורת הסינית האדירה.
משבר סין־טייוואן עלול להשפיע על העולם כולו. כולכם תלויים בכך שסין לא תפלוש ותכבוש את האי כדי לשים ידה על TSCM - ובכך לנתק את המערב מאחד ממרכזי ייצור השבבים החשובים בעולם. למי שלא בקיא בתחום: כל התעשיות של כל המכשירים המתקדמים בעולם - מרכב חשמלי, דרך טלוויזיות חכמות וטלפונים ניידים ועד ציוד רפואי, מערכות נשק חכמות וחוות שרתים ענקיות - עוברות דרך TSCM.
אפשר לומר כי כמעט כל השוק המוסדי בישראל - המנהל עבורכם 3.158 טריליון שקל המהווים 53.7% מסך נכסי הציבור, עבור קופות הגמל והפיצויים שלכם, קרנות ההשתלמות, הפנסיה הוותיקה, הפנסיה הצוברת, ביטוחי חיים, ביטוח חיים משתתף ברווחים ושאר אפיקי חסכונות – מושקע במדד האמריקאי הפופולרי S&P500. שוק ההון בישראל קטן מלהכיל את היקף החיסכון האדיר של הישראלים, וההעדפה מטבע הדברים היא שוקי הבורסות בניו יורק. מה גם שישראל, למרות היותה מדינה שבה ההייטק מהווה 19% מהתוצר עם אקזיטים אדירים, לא השכילה לפתח שוק הון עבור חברות הטק הישראליות, והברירה הנותרת היא וול־סטריט, שם מתקיים עיקר הסחר בני”ע ובנגזרותיהם.
יש לציין בהוגנות שגם מדינות אחרות אינן מצטיינות בפיתוח שוק כספים והון כמו בניו יורק. אנבידיה, שנכנסה בשבוע שחלף למדד ה־500 בניו יורק במקום אינטל הגוססת, מהווה את השיעור הגבוה ביותר מבין 500 החברות הגדולות בארה”ב - 7.25%. לפני אפל (6.83%), מיקרוסופט (6.26%), אמזון (3.88%), גוגל (3.82%) ומטא (2.56%). אז לא רק הכסף שלכם, אלא גם זה של האמריקאים ועוד רבים בעולם, תלוי כרגע בטייוואן המאוימת. אולי מרגיע, אולי לא. בכל אופן, ארה”ב הודיעה כי לא תאפשר את כיבוש טייוואן על ידי סין, ודעה זו רווחת בשני צידי הקונגרס. ביידן הודיע זאת, כך גם טראמפ, וגם קמלה האריס אם הייתה נבחרת, הייתה אומרת זאת.
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בעד הרחבת תקציב הביטחון האמריקאי, ואין פלא שמניות החברות העוסקות בביטחון ובציוד צבאי עלו בשבוע הראשון שלאחר בחירתו בשיעור של 6%־9% בדרך כלל, לעומת קרוב ל־5% אצל S&P500. ההקצאה של המוסדיים, המשקיעים ומנהלי התיקים בישראל במניות של החברות הביטחוניות העולמיות והחלל עשויה לגדול עבור אפיק החיסכון הפנסיוני.
אלא שיש גם עקב אכילס בסיפור הסינדרלה של חברות הטכנולוגיה והשבבים. טראמפ הודיע בפירוש כי הוא מתכוון להטיל מכסים כבדים על היבוא מסין, שאותה הוא רואה כמעצמה הקוראת תיגר על ההגמוניה האמריקאית בעולם. מכסים נוספים, אם כי כבדים פחות, יוטלו על היבוא מהאיחוד האירופי – לטענת טראמפ משום שהאיחוד אינו נוהג בהגינות עם ארה”ב בכל הקשור לשוק פתוח דו־צדדי ביניהם. האיחוד האירופי מגביל בדרכים שונות, כולל קנסות והיטלים, את פעילותן של חברות ההייטק הענקיות של ארה”ב בטענה של חוסר שקיפות, חוסר תחרותיות ופעילות שאינה הוגנת כלפי הצרכן האירופי. בין הנפגעות חברות הענק הנקראות שבע המופלאות, Magnificent 7 Stocks, הכוללות, לא תופתעו לשמוע, את גוגל, אמזון, אפל, מטא, מיקרוסופט, אנבידיה וטסלה.
אפרופו טסלה, היא - כידוע - נשלטת על ידי חביבו של טראמפ אילון מאסק, שהנשיא הנבחר הקדיש לו דקות ארוכות בנאום הניצחון שלו, ואף מינה אותו לעמוד בראש "המשרד ליעילות ממשלתית". הנשיא החדש־ישן אוהב את מאסק, ומניית טסלה נוסקת. טראמפ אומר כי מאסק הוא סופר־גאון. כוכב. והנה לפניכם נציג של עמק הסיליקון בקפיטול.
הגבלת היצוא של טכנולוגיה מתקדמת לסין - בעיקר של אנבידיה - גם על ידי ממשל טראמפ, מהווה חרב פיפיות: חלק גדול מרווחיה של אנבידיה מקורו במכירות לסין ולמדינות אחרות בעולם, והגבלות יצוא יפגעו ביהלום שבכתר שזה עתה שובץ במדד ה־500 האמריקאי ועלול דווקא להביא לפגיעה ברווחיות החברה, בביצועיה ובעיקר במחיר המניה שבה כל העולם מושקע. הגבלה זו תפגע מן הסתם גם ב־TSCM.
זאת ועוד, הגבלות על היבוא מאירופה, כמתבקש ממלחמת הסחר העלולה להתפתח בין ארה”ב לשאר העולם, תוביל להתייקרות עלויות הייצור של חברות אמריקאיות מחד־ גיסא וירידה בהיקף מכירותיהן מאידך־גיסא. המשמעות המיידית היא ירידה ברווחיותן של חברות אמריקאיות רב־לאומיות, גם החזקות ביותר, התלויות בגלובליזציה של הכלכלה העולמית – הגם שזו נחלשה בשנים האחרונות. התוצאה המיידית תהיה תנודתיות בשערי המניות של חברות הענק האמריקאיות התלויות בפעילותן הבינלאומית, ולאחר הפנמה של המצב ירידה במכירות, ברווחיות - ולבסוף ירידה ומימוש המניות שלהן.
מה שאינו תלוי בשוקי החוץ הוא תחום הבנקאות והשירותים הפיננסיים בארה”ב. הכוונה של טראמפ היא להקל על מערכת הבנקאות בכל הקשור בדרישות ההון של המערכת הבנקאית, לפי פרוטוקול “בזל 3”. כלומר, לאפשר לגופים הבנקאיים והפיננסיים להגדיל את יכולת העמדת האשראי במשק האמריקאי, עם פחות רגולציה, מה שיסייע למערכת הפיננסית להגדיל רווחים. החשיפה לבנקאות האמריקאית תגדל, וגם ההשקעה בקרב המוסדיים, ולפחות לטווח הקצר ייתכנו רווחים אדירים.
ניסיון העבר מצביע על כך שרגולציה רופפת על המערכת הבנקאית האמריקאית מגבירה את התיאבון בקרב מנהליה תאבי הבצע, והם מגדילים סיכונים, מגזימים בהרחבת קווי האשראי ושאר הכלים הפיננסיים שהציבור לא מבין בהם, עד למשבר בנקאי – אז הציבור הרחב נאלץ להציל את המערכת הבנקאית החשובה לכל משק מתפקד.
ואכן, המשקיעים עטו על המניות הפיננסיות בשבוע הראשון לאחר בחירת טראמפ, ותעודות הסל של המערכת הפיננסית והבנקאית עלו בין שישה אחוזים לעשרה אחוזים. כמובן שיש חשש לבועה פיננסית חדשה, אבל למי אכפת. מדובר בדור חדש שלא זוכר את משבר הסאב־פריים, שממנו נשאר רק סרט מצליח בנטפליקס. מי בכלל זוכר כמה כסף שילם לפני 17 שנים ציבור משלמי המיסים בעולם, שלא נטלו חלק בחגיגת הספקולציות של רמאי הסאב־פריים.
הפחתת מס החברות ל־15%, כפי שטראמפ הבטיח, יכולה להועיל לענף הבנייה והפיתוח, המקרקעין, הדירות ומתחמי העסקים, שנמצאים לרוב בקשיים בגלל הריבית הגבוהה שאינה מאפשרת נטילת הלוואות או משכנתאות ממונפות שמאפשרות רווח למשקיע. תעודות הסל בתחום, ETF, עלו בשבוע הראשון לאחר בחירת טראמפ בין 2.5% ל־3%. הנשיא הנבחר הודיע כבר מזמן שהוא אינו חובב גדול של תחום איכות הסביבה ויעניק רישיונות לחברות הנפט לעשות כמעט כל העולה על רוחן. ואכן, מניות הנפט והגז עלו קמעא. חופש ופחות רגולציה אומנם טובים לעסקים, אבל קידוחי יתר ימנעו עלייה של מחירי הנפט והגז.
לעומת שערי חברות הנפט והגז, חברות העוסקות באנרגיה נקייה ומתחדשת ירדו במספר אחוזים. הן הרי אינן אהובות על טראמפ. התכנסות נציגים של כ־200 מדינות בעולם השבוע באזרבייג’ן לוועידת COP29, ועידת האקלים של האו”ם, נראית עתה קצת פחות רלוונטית אם המזהמת השנייה בגודלה בעולם, ארה”ב, אינה מתכוונת להביא לצמצום פליטות גזי החממה.
כניסתו של טראמפ לחדר הסגלגל בבית הלבן תגביר את מלחמות הסחר בעולם, תפגע בשרשרת האספקה העולמית ועלולה להביא לעלייה בשיעור האינפלציה העולמית, לפגיעה במדינות החלשות ולפריחת המשק האמריקאי, כולל שערי המניות של חברות אמריקאיות. אבל לאחר שאבק הבחירות ישקע, יתברר כי הדה־גלובליזציה הצפויה תגרום להאטה בקצה הצמיחה העולמי שחווינו בארבעה העשורים האחרונים. משם רק יגבר המאבק בין המעצמות והמדינות, ותשומת הלב תופנה מצמיחה לעבר סכסוכים אזוריים ומלחמות. נכון, טראמפ רוצה כדבריו “לסיים מלחמות ולא להתחיל אותן”, אבל הדרך לשם עוברת גם דרך צמיחה, לא רק לארה”ב אלא גם לאחרים.
היבשת שתיפגע יותר מכולן מהעולם החדש שמעצב טראמפ היא דווקא אירופה, שתיאלץ מחד־גיסא להשקיע יותר בביטחון מול רוסיה, ומאידך־גיסא להפחית את רמת החיים, להשקיע יותר, לבלות פחות ולעבוד קשה יותר, כמו האמריקאים והסינים. תור הזהב של אירופה, שבמסגרתו קיבלו התושבים רמת חיים טובה בעוד האמריקאים משלמים מכיסם עבור הביטחון האירופי ומוכנים לקנות ולרכוש סחורות אירופיות בלי לקבל הדדיות - נגמר.
אירופה מהווה שליש מהסחר הישראלי, חברות ישראליות ייאלצו להרחיב שיתופי פעולה, סחר והשקעות במקומות אחרים על חשבון אירופה. אולי סופה של תקופה. ייתכן שלמדינות האיחוד האירופי כדאי לחשב מסלול מחדש בתחום הכלכלי והעסקי. אולי הן צריכות צריכים פחות מהגרים ערבים ומוסלמים כידיים עובדות זולות, שאותם יחליפו רובוטים ומחשוב חזק.
ספק אם מדינות אירופה באמת מבינות את מקומן החדש והמשונמך בזירה הבינלאומית בעידן טראמפ השני. אירופה פחות חשובה, פחות משפיעה ובוודאי פחות יכולה להכתיב לישראל. לשם כך דרושה בינה, ולא רק מלאכותית.
