גדעון פאוקר ז"ל, שנרצח במתקפת חמאס על קיבוץ ניר עוז ב־7 באוקטובר, עסק להנאתו בייצור יין, שאותו חילק בין חברים. שנה אחרי מותו הופך היקב ליקב מסחרי שיישא את שמו וישיק גם את היין המסחרי הראשון שלו. "אני בטוח שאם סבא היה רואה את כולנו נרתמים לעניין, הוא היה מתפוצץ מגאווה והיה הרבה יותר משמח לקחת חלק בכך", אומר גל פאוקר, נכדו הבכור של גדעון, שמאז רצח סבו החליט להמשיך את דרכו והפך ליינן היקב.
"סבא שלי נולד בנהריה. הוריו היו יקים שעלו ארצה לפני השואה והיו הראשונים שהתיישבו בנהריה", מספר גל, 24, בן קיבוץ צאלים שגר כיום במושב שדה ניצן בחבל אשכול. "עם השנים, הוא ושני אחיו, מרים ורן, הגיעו לנגב. רן וסבא שלי היו ממקימי ומראשוני ניר עוז, ואילו מרים הייתה ממקימי קיבוץ בארי. סבא עבד כמובן בחקלאות, ובהמשך שימש גם בכל מיני תפקידים ניהוליים בקיבוץ וגם בקואופרטיב הנגב שניהל את החקלאות של הקיבוצים באזור".
בנוסף לכך, מוסיף פאוקר, "מהרגע שסבא הגיע לניר עוז הוא חלם לנטוע כרם ולייצר יין. כשיצא לפנסיה, הוא החליט לקחת זאת יותר ברצינות, הצטרף למועדון 'יקבי הנגב', שם גם הכיר את חיים גן (מנכ"ל חברת "איש הענבים" העוסקת בכל הקשור לתרבות היין - א"ש), והם נהיו חברים מאוד טובים. סבא גם עבר הכשרה מקצועית בבית הספר לעשיית יין בשורק, ונטע את הכרם הראשון שלו ב־2006 בניר עוז, כאשר הבציר הראשון של הכרם הזה היה שנתיים לאחר מכן".
לדברי פאוקר, סבו גרר אחריו לרעיון חברים טובים שלו, ביניהם חיים פרי ז"ל, שנחטף לעזה ונרצח בשבי, וגדי מוזס שעדיין חטוף. "חיים וגדי דחפו את סבא שלי והניעו אותו להוציא את החלום שלו לפועל", מספר פאוקר. "הם עזרו לו לבקש מהקיבוץ שטח לנטיעת הכרם ולמצוא מקום להקים בו את היקב. כשסבא התחיל לגדל את הענבים, אז באיזשהו שלב הם פתחו זאת לחבורה נוספת של חברי קיבוץ, ביניהם גם יורם מצגר ז"ל, שאף הוא נחטף ב־7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס. הם היו מייצרים יין לצריכה עצמית, לא מסחרית, כ־1,000 בקבוקים בשנה, שאותם היו מחלקים בין החברים".
"לא עוזבים את האדמה"
ב־7 באוקטובר, ימים ספורים לפני שהיה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־80, נרצח פאוקר. ב־23 באוקטובר הוא הובא לקבורה זמנית בחצרים. "בתחילת אוקטובר חזרתי ארצה מטיול באוסטרליה עם חברה שלי", מספר פאוקר. "ה־7 באוקטובר תפס אותי בבית הורי החברה בקיבוץ עין החורש. התעוררתי לכל הברדק והתחלתי לנסות להבין מה קורה בבתים שבהם היו מפוזרים בני משפחתי. סבא שלי גרוש מסבתא שלי שנים רבות. שניהם התחתנו שנית, ולסבא יש חוץ מאבא שלי ואחיו, עוד שתי בנות מנישואיו השניים עם אורנה. היה בניר עוז בית אחד של סבא שלי ואורנה אשתו; בית של סבתא שלי פסיה ובעלה יורם; בית של דודה שלי טל ומשפחתה. ואילו בכפר עזה, בשכונת הצעירים, היה הבית שבו שהה אחי, סיון, שהיה אצל חברה שלו. אחי נורה על ידי המחבלים דרך דלת הממ"ד, נפצע ועבר סדרת ניתוחים ושיקום. ואילו דוד שלי, ערן, אח של אבא שלי, נלחם במחבלים בכיתת הכוננות של מושב עין הבשור. היו לי הרבה אנשים לדאוג להם באותה שבת".
מתי היה הקשר האחרון שלך עם סבא?
"ההודעה האחרונה ממנו הייתה בסביבות השעה 8:40. ניהלנו שיחה, שאלתי אותו מה קורה, ענה שהם סגורים בממ"ד ושלא יודעים בדיוק מה קורה. כתבתי לו שיישארו סגורים ושאני מקווה שזה ייגמר בקרוב, ואז הוא שלח לי שלושה אימוג'ים שהיו אופייניים לו: לב, כוס יין וורד. בשעה 10:00 שאלתי שוב את סבא אם הוא בסדר, אבל כבר לא קיבלתי תשובה. סביב 10:30 אבא שלי אמר לי שסבא נפצע, שמחבלים פרצו אליו הביתה, ירו צרור יריות על דלת הממ"ד. הקליעים פגעו בידיו של סבא והוא התחיל לאבד דם. ממה שהבנתי, לאחר שעות ספורות אורנה עדכנה שהוא איבד הכרה וגסס לה בידיים. בשעה 14:30 הגיעו חיילים לחלץ אותם, אבל זה היה כבר מאוחר מדי".
איך מתמודדים עם הכאב והגעגוע?
"לסבא ולי היה קשר מאוד קרוב, הוא היה סבא הכי תומך ומדהים בעולם, יכולתי לדבר איתו על כל דבר. הייתי איתו בקשר יומיומי. הכאב והגעגוע הם ענקיים. כיום, שנה אחרי, אני עדיין מעבד את מה שעברתי".
זמן קצר אחרי הלוויה, מספר פאוקר, אביו ביקש ממנו לבוא לראות מה ניתן להציל מהיין שנשאר ביקב. "זאת הייתה תקופה שניר עוז עוד היה שטח צבאי סגור", הוא מתאר. "היקב נמצא בתוך מקלט, אז מהבחינה הזו הרגשנו בטוחים. הגיעו באותו יום לסייע גם כמה אנשים: חיים גן, מאירם הראל, היינן של יקב אמפורה ויקב לטם, וד"ר אלישיב דרורי, מייסד ויינן יקב גבעות. הם עוזרים לנו עד היום. מאותו רגע בעצם החלטתי ללכת צעד קדימה ולקחת על עצמי את הטיפול ביין. כילד אהבתי תמיד לעזור לסבא ביקב ובכרם. הייתי עוזר לו בזמן בציר, בטיפולים השוטפים. החלטתי להצטרף לצוות ההצלה של היקב שהיה התגשמות של חלום עבור סבא. כיום אני יינן היקב. הכשרה מקצועית ביין אין לי, אני לומד תוך כדי תנועה. יש לי באמת מורים מצוינים, ואני גם בטוח שאפנה להכשרה מקצועית בהמשך. פשוט הכל קורה עכשיו כל כך מהר".
לפני 7 באוקטובר היו לך תוכניות אחרות?
"כשחזרתי מאוסטרליה הדברים היו נראים אחרת. יש לנו עסק חקלאי משפחתי, ייצוא ירקות לרוסיה, שעבדתי בו לפני שטסתי. התוכנית הייתה להמשיך לעבוד שם. אבל בעקבות מה שקרה הבנתי שאני רוצה להמשיך את הדרך של סבא. השיחות שלי עם סבא שלי כל הזמן סובבו איכשהו סביב יין, על יין עצמו או על מסעות היין שלו בעולם. כשאני מטפל ביין ביקב שבמקלט בניר עוז, כשאני מבקבק, אני מרגיש גם מחובר לסבא שלי וגם מרגיש שהמקום הזה לא מת. המקום הזה יכול היה למות. אם לא היינו נכנסים ומטפחים את היין, זה היה עוד מקום שהיה נשכח בניר עוז. אז קודם כל הצלחנו להציל את היין של סבא שהיה שם, והתחלתי לעבוד על יין של היקב המחודש, שעדיין נמצא באותו המקלט שסבא הכין בו את היין. אנחנו מכוונים לשיקום ותקומה ולא עוזבים את האדמה".
"מפלט מהברדק"
בשנה החולפת, מספר פאוקר, "נטענו כרם של 55 דונם לזכרו של סבא במשק של דוד שלי בעין הבשור. הכרם כולל את הגפן הישראלית יעל, וכמו כן את הזנים קולומברד, שנין בלאן, סמיון, סוביניון בלאן, פינוטאז', דור, שיראז ופטיט ורדו. אבא שלי, רז, ואחיו ערן מלווים את גידולי הכרם עם גיבוי מקצועי של כורמים ואגרונומים מובילים. מהכרם הזה בעצם מגיעים הענבים של יקב פאוקר. המטרה היא כמובן להגיע למצב שבו אנחנו מכינים יין מצוין באזור שבו אנחנו חיים, מענבים מקומיים, ולהצליח להעביר את המורשת והסיפור של סבא דרך היין. בנוסף לכך, היין בשבילנו הוא לא רק עיסוק, אלא גם תהליך של ריפוי והחלמה".
ב־30 באוקטובר תתקיים בבית "איש הענבים", בדרך שלמה 4 ביפו, השקת יקב פאוקר המחודש והשקת היין המסחרי הראשון של היקב, "פאוקר, אדום 2023", המורכב מזני קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו, ויושן במשך 14־12 חודשים בחביות עץ צרפתיות. "יין זה הוא בלנד אופייני ומרשים בעל גוון בורדו עמוק מאוד עם שוליים רימוניים", מציין פאוקר. "היין הוא בעל גוף מלא וארומה של פרחים סגולים, פלפל ירוק, ופירות שחורים בשלים בתוספת עץ קלוי. טעמו מלא ועגול, רענן ופירותי בבת אחת. הטאנינים עדינים ופיקנטיים והוא בעל סיומת ארוכה ונהדרת".
כ־3,500 בקבוקים של היין החדש יוצעו למכירה, כשהמטרה, לדברי פאוקר, "היא להתחיל למכור אותו באופן מקוון דרך אתר שהקמנו. מאוד חשוב לי להכיר את האנשים שאני מוכר להם, כי יש סיפור מאחורי היין הזה. סבא שלי היה איש של אנשים, איש שיחה ואיש אדמה. השאיפה שלי היא שהיין יעביר את מי שהוא היה. אני רוצה להמשיך את המסורת שלו דרך ייצור היין. כאמור, דרך ההתעסקות ביין מצאנו גם איזשהו מפלט מהברדק שקרה סביבנו. אני ממש מרגיש שעבורי זה סוג של ריפוי. זה ממש עוזר לי בתהליך שאני עובר מאז ה־7 באוקטובר".