גראור נכנס לתפקיד בשנת 2018 - שנה בה הצרה היחידה הייתה התאמת עובדים לשוק עבודה משתנה. "עוד לפני שנכנסנו למשבר הקורונה, אגף המחקר המצוין של שירות התעסוקה התריע על שינויים בשוק העבודה", הוא מספר בריאיון פרישה. "נדרשו מכולם אדפטציות. אף אחד לא באמת ידע אז מה משתנה, ידענו רק לומר שיש משרות שייעלמו ומשרות חדשות שיגיעו, ושהשוק ימשיך להשתנות בקצב מהיר וללא דרך חזרה. מי שיעלה על הרכבת הזאת יצעד טוב יותר לשוק עבודה דיגיטלי, כמותי, יצירתי, שתובע מאיתנו סתגלנות ולמידה ולהיות מוכנים ומסוגלים להשתנות". כל זאת, כאמור, לפני הנגיף ששינה את העולם.
כשאני שואלת את גראור אם הקדנציה שלו הייתה אולי מהמאתגרות ביותר שידע שירות התעסוקה, הוא לא מוכן להתחייב אך בהחלט סבור שזו הייתה תקופה חסרת תקדים: "גם קורונה וגם מלחמה, והכל בהיקף שהשפיע בצורה קשה על 1.2 מיליון דורשי עבודה. אני מודה שלא ציפיתי לכאלה שינויים".
קואצ'ינג למחפשי עבודה
גראור לא רק נמרץ ומלא מוטיבציה, אלא בעיקר עדיין משתוקק לשנות ולשפר את המשרד שטיפח בשנים האחרונות. "הייתה לי הזכות להוביל בתחילת הקדנציה את השינוי הפרדיגמטי שבראשיתו עומדת ההבנה שהשוק משתנה. מהר מאוד הבנו שאנחנו מוכנים לשנות ולהתאים את תהליכי העבודה שלנו, הן באבחון, הן בהכוונה המקצועית והן בבניית מסלולי קריירה ותהליכי ההכשרה שלנו. השינוי העיקרי בתפיסה הוא לעבור מכישורים קשוחים למיומנויות רכות. מפתרונות גנריים לבניית 'חליפות' מתאימות לכל דורש או דורשת עבודה. שינינו מקצה לקצה את כל ההסתכלות, ושם בעצם החלה המהפכה הגדולה שעשינו בשירות התעסוקה".
מי שעבורו שירות התעסוקה הוא מקום לחתום בו, בוודאי יופתע מהדברים הבאים שאומר המנכ"ל הפורש. "אני בטוח שלא כולם מכירים את מה שעשינו בשנים האחרונות. כשנכנסתי לתפקיד נוכחתי לדעת שהשירות מתרכז בעיקר באוכלוסייה אחת, של תובעי הבטחת הכנסה. אנשים שלא שפר עליהם מזלם והם בעומק האבטלה, חסרי מיומנויות ומה שאנחנו מכנים פיריון נמוך. את האנשים הללו צריך להציל ולהעלות מעל קו העוני. פה הייתה תוכנית ששיפרנו ושנותנת מענה - והמספרים מדברים בעד עצמם. אם התחלנו את התוכנית עם 120 אלף תובעי הבטחת הכנסה, היום ירדנו להיקף של 45 אלף. זה המספר הנמוך ביותר זה 30 שנה".
אלא שהרצון לשינוי שהניע את גראור היה לספק – אולי לראשונה - התייחסות אחרת ומעמיקה ל־100 אלף מובטלים נוספים אחרים. "אנחנו צריכים לטפל גם בהם, ולשם לקחתי את הארגון", הוא מסביר. "קודם כל, לעסוק בתובנה איך אנחנו משנים את מיומנויות העובדים שלנו, שיהפכו להיות יועצי קריירה. להכשיר את העובדים לייעץ למחפשי העבודה, לעשות להם קואצ'ינג - ולא רק להפנות למקומות עבודה".
חברת השמה עם ערך מוסף?
"אני מעריך מאוד את חברות ההשמה למיניהן, אבל אנחנו חברת השמה פלוס. המטרה שלנו היא לא רק למצוא עבודה, אלא לשפר את המיומנויות של מחפש העבודה ולדייק את ההשמה שלו. המטרה היא גם לטפל ולהוריד את החסמים ולשפר את המיומנויות הרכות והיכולות של אותו דורש עבודה. הייעוד של שירות התעסוקה הוא לשפר לדורשי העבודה את כושר ההשתכרות, להעלות אותם כלפי מעלה, לפתח עבורם את האפשרות להתקדם ולבנות קריירה. ברגע שהבנו שאנחנו צריכים ללכת לשם, ואחרי שהכשרנו את מנהלי המחוזות והעובדים וביצענו את כל השינויים האפשריים - זה קרה".
הייתם צריכים תקציבים בשביל זה?
"לא חיכינו לתקציבים. הדבר הראשון היה לבצע את השינויים הפנימיים בארגון. אחר כך יצאנו החוצה לשרים, לאוצר, ולאנשים ששותפים לאקו־סיסטם הרחב בשוק העבודה, כדי לראות איך אנחנו מבקשים מהם יותר משאבים על מנת לתת יותר".
"הגעתי בצניעות לשירות התעסוקה", ממשיך גראור. "אני מכיר עשרות שנים את התחום, ובחצי השנה הראשונה עמדו לנגד עיניי שני נושאים: האחד, לשפר את יכולות העובדים תוך שימת דגש על שיפור מערכת יחסי העבודה בתוך הארגון. והשני, לתת שירות מיטבי ללקוחות שלנו - המעסיקים והאזרחים דורשי העבודה".
הדלת המסתובבת
בשירות התעסוקה מבצעים בממוצע 80 אלף התאמות בשנה, "ולמרות זאת, אני לא רואה את כמות ההתאמות כדבר המוביל", מסביר גראור. "אם נתרכז בנושא ההתאמות בלבד נגיע ליותר מ־100 אלף, אבל זה לא העניין המרכזי. מה שאני כן רוצה הוא להכין את דורש העבודה בצורה טובה לעבודה הבאה שלו. זה מה שעומד לנגד עינינו וזה מה שמבדל אותנו מחברת השמה. אני מכין את דורש העבודה העתידי בכלים שלי ובכלים שיהיו לי בעתיד".
גראור לא ישב במשרד במגדל השן, אלא הקפיד לאורך כל שנות כהונתו בתפקיד להגיע ללשכות ברחבי הארץ ולשוחח עם העובדים ועם האזרחים. "הייתי יושב איתם ושומע. לא מזמן נתקלתי באדם, שף במקצועו, שלא שפר עליו מזלו, והייתי עד לשיחה שלו עם היועצת שישבה ופירטה יחד איתו את כל המיומנויות שלו, שאלה מה הרצונות ומה החזון שלו. לא שיבצנו אותו מיד לעבודה - רצינו לעבוד איתו עוד קצת.
וזו בדיוק המטרה: כששואלים אותי אם לרוץ לשבץ עובד למשרה, אני תמיד אומר שלפעמים עדיף עוד חודש אבטלה כדי למקד ולדייק. אני לא רגולטור שבא לחתום, וזו בדיוק מטרת הביטוח של דמי אבטלה: להיות פרואקטיבי. החתימה היא אולי על פי חוק, אבל זה לא הקטע שלי. אני רוצה לדעת איך אני משפר את חייו של האזרח ומשבץ אותו לעבודה המיטבית ביותר עבורו. ברגע שאתה מגבש עם הלקוח את עתידו התעסוקתי, הוא יצליח. ואם הוא יעשה משהו שהוא אוהב לעשות, הוא יצליח יותר".
כ־48% מכלל הנרשמים כדורשי עבודה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ו־21.3% מכלל דורשי העבודה הרשומים כעת, הם אנשים שכבר היו רשומים בשירות התעסוקה בשנים האחרונות - נפלטו, חזרו ושוב נפלטו ממעגל העבודה. המשבר האחרון הוביל את גראור לצאת בתוכנית חדשה בשם "נתיב לקריירה". התוכנית, פרי שיתוף פעולה של שירות התעסוקה והג'וינט, מיועדת לחזק את מי שמצוי באי־יציבות תעסוקתית באמצעות תוכניות שיקום תעסוקתי מותאמות אישית ולהעניק התייחסות מדויקת לדורש העבודה השוהה ב"דלת מסתובבת".
"מתברר שבכל רגע נתון כ־20% מכלל דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה הם כאלה שנרשמו אצלנו שוב ושוב ושוב בשנים האחרונות" אומר גראור. "מעבר לכך, כמחצית מדורשי העבודה שהיו רשומים אצלנו מפרוץ מלחמת חרבות ברזל הם כאלה. מדובר באנשים חרוצים, רציניים, שרוצים למצוא עבודה ולפרנס את עצמם - ואכן מצליחים לעשות זאת. אלא שהם נפלטים שוב ושוב ממעגל העבודה, בעיקר במצבי משבר – כמו בקורונה ובחרבות ברזל".
האתגר הגדול, מתאר גראור, הוא מידת התאמה לא מספקת של דורשי העבודה הללו לתנאי שוק העבודה המשתנה, ובהם בחר השירות להתמקד. החידוש בתוכנית הוא שמדובר בליווי של חצי שנה: שלושה חודשים עד מציאת עבודה עבורם - וזאת לאחר תהליך מסיבי של אימון, ייעוץ והכשרות לחיזוק מיומנויות - ועוד שלושה חודשים אחריה, של ליווי ברמה של פסיכולוגיה תעסוקתית ואימונים תעסוקתיים, אישיים וקבוצתיים. והכל במטרה להבטיח את שילובם המיטבי במעגל העבודה לטווח ארוך.
"אנחנו מזמינים את האנשים אלינו לתוכנית באופן וולנטרי, ואני מופתע ומתרגש כל פעם מחדש כשאני רואה את הנהירה לכך, אף שהיא אינה בגדר חובה. התוכנית אמורה להקנות מיומנויות לדורשי העבודה, לשבץ אותם במשרה טובה ולספק להם ליווי של חצי שנה עם מאמנים מקצועיים ועובדים סוציאליים כדי לוודא שהם נקלטים אצל המעסיק. אין לי ספק שזו תהיה תוכנית הדגל של שירות התעסוקה".
לא מטרטרים סתם
מעבר לכך שהאבחון התעסוקתי ומסלולי הקריירה הם אישיים ומותאמים לכישורים, למיומנויות ולשאיפות של דורש העבודה, שירות התעסוקה הישראלי הוא מהראשונים בעולם שהכניס בינה מלאכותית לתהליכי העבודה וההשמה. "באמצעות אלגוריתמים מתקדמים אנחנו מזהים את המיומנויות שיש לכל דורש עבודה שיושב מולנו, מציעים שורה מגוונת של קומבינציות תעסוקתיות, כלומר מה אפשר לעשות עם המיומנויות האלו שאינו בהכרח במקצוע שבו עבד עד היום - ובעיקר מה צריך לחזק כדי להתאים למקצועות מבוקשים ורווחיים יותר ולמקצועות שדורש העבודה היה רוצה להשתלב בהם".
להערכתך, עד כמה קיימת גילנות בשוק העבודה?
"אני חייב לומר שהגיל פחות מעניין אותי. לאדם בן 55 יש עוד 12 שנות עבודה, אז מדוע לא לשפר אותן? תוחלת החיים עולה, וייתכן שגם גיל הפרישה יעלה. אנחנו מחויבים לטפל גם באנשים יותר מבוגרים. אדם בגיל מתקדם הוא עובד מצוין עם ניסיון, שמחפש עבודה ולאו דווקא קריירה. לעשות משהו שהוא אוהב. עובדים מבוגרים יציבים יותר במקום העבודה. הייתה לנו כבר השמה של מישהו בגיל קרוב ל־80".
מדברים על מחסור בעובדים. זה משהו שאתם רואים בשנים האחרונות גם מהפריזמה של שירות התעסוקה?
"היקף המשרות הפנויות גדול מאוד, וזו מגמה עולמית. אני לא מדבר על הייטק ופיתוח תוכנה אלא על תעשייה מקצועית, לואו־טק ומיד־טק וכל מה שבאמצע. יש המון משרות פנויות. למעסיקים זעירים יש גם קושי יותר גדול להתגמש עם עובדים ללא הכשרה למשל, ובעניין הזה אנחנו בהחלט נכנסים עם מערך הכשרות וסיוע. לפני שנתיים קיבלנו תקציב גדול שעמד על 25 מיליון שקל, כדי לסייע למעסיקים לקלוט אנשים בעלי מיומנויות נמוכות או חוסר ניסיון ולהכשיר אותם מקצועית, ומימנו למעסיק חלק מהוצאות השכר".
היו פה המון חל"תים בשנים האחרונות. האם אצבע החל"ת הישראלית קלה על ההדק?
"אני לא רואה אצבע קלה על ההדק של חל"ת, ואנחנו גם לא רואים תופעות חריגות של מצטרפים חדשים למעגל האבטלה. המחקרים שלנו מראים שיש זחילה, שהתחילה עוד לפני המלחמה, של גידול קטנטן באבטלה. אני לא מתרשם מזה, אלא אם תנאי השוק ישתנו או המלחמה תימשך הרבה מאוד זמן, או אם חלילה ניקלע למשבר כלכלי. השוק שלנו חזק, הכלכלה שלנו חזקה. ראינו את ההתאוששות המהירה שלנו מהקורונה, וגם אחרי המלחמה אנחנו נצמח ונעלה כלפי מעלה. ככל שהמלחמה תהיה יותר קצרה, כך הסיכוי שלנו לחזור לכלכלה צומחת ולצמצום הגירעון יהיה יותר מהיר".
ומילה למי שבכל זאת חושב ששירות התעסוקה זו התעסקות בירוקרטית. "אנחנו לא מטרטרים סתם. ואני קודם כל רואה את הלקוח במרכז", מצהיר גראור. "חובת ההתייצבות לא מעניינת אותי. מבחינתי, יש תחרות ודורש העבודה הוא לקוח. סוג של פרפר שיכול לעוף לכל מקום, ולי חשוב שיהיה נעים לו לבוא ולשבת כשהוא מקבל שירות. חשוב לי שאווירת השירות תהיה נעימה ומכילה, ושהלקוח ירגיש שאני רוצה בטובתו. אני רוצה שאנשים יאמינו שהם מקבלים את השירות הכי טוב למציאת עבודה. שיגיעו אלינו לא רק לתבוע קצבת אבטלה או הבטחת הכנסה, אלא כי מדובר בשירות מקצועי וכאן יקבלו עזרה".