המלחמה טובה מאוד לבנקים, וזה נכון בעולם מאז ומתמיד. מדינות זקוקות לכסף כדי לנהל מלחמה. המנהיגים מלווים כסף מהמערכת הבנקאית, הממשלות מנפיקות אג”ח בשיעור מוגבר - והבנקים נהנים מזרימת הון במערכת או מדמי הפצה. הממשלות קונות כלי נשק, וזקוקות למימון לצורך רכישה, אחזקה, הפעלה, וגם שכר לחיילים.
גם בשיקום ההריסות לאחר מלחמה הבנקים מעורבים, כפי שהיה למשל כאשר ניהלו את קרנות השיקום של כוויית ועיראק אחרי מלחמת המפרץ. קודם לכן, סיפקו הבנקים הלוואות לקואליציה בראשות ארה”ב. במלחמת העולם הראשונה סניף הבנק הלונדוני של משפחת רוטשילד סייע לממשלת בריטניה להנפיק אג”ח לרכישת נשק ותחמושת. הסניף בפריז סיפק מימון משמעותי לממשלת צרפת בשלבי המלחמה הראשונים ועשה שימוש בקשריו בארה”ב ובבריטניה. כאמור, מאז ומתמיד בנקים הרוויחו הרבה כסף ממלחמות - וזה נכון שבעתיים גם היום בישראל.
מצעד הרווחים הגואה של הבנקים בישראל לרבעון השלישי של 2024 הסתיים השבוע בקול תרועה: מעל 7.3 מיליארד שקל בכיסיהם התפוחים של הבנקים ומנהליהם, עם תשואה להון של 14%־19%. גם בעלי המניות מקרב הציבור הרחב אינם יוצאים חסרים, אם ישירות ואם באמצעות השקעות המוסדיים המנהלים עבורם את קופות הגמל, הפנסיה והחסכונות.
גם חלוקת הדיווידנדים חזרה, כאילו אנחנו לא נמצאים באחד האסונות הגדולים שפקדו את מדינת ישראל. כ־420 יום למלחמת חרבות ברזל, עשרות אלפי עסקים קרסו, חלקם לא יוכלו לשקם עצמם לעולם, מפעלים, מקומות עבודה, בתים וחצרות הופגזו ונהרסו, עזובה רבה ביישובים בצפון שחלק גדול מתושביהם כבר לא יחזרו אליהם – ובבנקים חגיגה.
כיצד אנומליה זו מתיישבת? מהם מנועי הצמיחה והרווח של מערכת הבנקאות בישראל? מערכת הבטוחה בעצמה גם בימים אלו, עם מבנה הון חזק ויציב - מבנה חיוני למשק שמבקש לפעול בתנאים של אי־ודאות, כל שכן בזמן מלחמה.
ראשית, המערכת הבנקאית בישראל חזקה מרוב מערכות הבנקאות בארה”ב ובטח לעומת אחותה באירופה, שעד היום לא הצליחה לשקם עצמה ממשבר הסאב־פריים של 2008. בנק ישראל קובע בדוח השוטף שלו בדבר היציבות הפיננסית למחית הראשונה של 2024 כי “המוסדות הפיננסיים, לרבות הבנקים וחברות הביטוח, שמרו על איתנותם ואף שיפרו בחלק מהפרמטרים את עמידותם בפני זעזועים. סביבת הריבית הגבוהה היא בין הגורמים המרכזיים שתורמים לכך”. הדברים נכתבו עוד טרם נודע עד כמה שגשגו הבנקים ברבעון השלישי של השנה.
הריבית בישראל נותרה גם השבוע גבוהה (4.5%), הן בגלל המלחמה והן מסיבות נוספות, עולמיות. האינפלציה עדיין איתנו - ואינפלציה טובה למערכת הבנקאות, שתשמח אם המלחמה תימשך עוד ועוד. הבנקים מרוויחים מהפער בין עלות גיוס המקורות לבין השימושים במקורות שהבנקים מלווים - מה שקרוי "מרווח בנקאי". והוא גדול יותר, במונחים נומינליים וריאליים כאחד, ככל שהאינפלציה משתוללת. איזה כיף לבנקים: נכון לסוף חודש יוני, הישראלים מחזיקים במערכת הבנקאית 2.099 מיליארד שקל (כ־2.1 טריליון) במזומן ובפיקדונות. זהו מזומן שמניב ללקוחות כקליפת השום. כספי הלקוחות נשחקים, בעיקר אלו השייכים למשקי בית חלשים.
שימו לב, אף מחוקק וגם בנק ישראל לא הצליחו עד היום לחייב את המערכת הבנקאית לשלם “ריבית זכות” סבירה על יתרת העו”ש. כסף רב שוכב במערכת הבנקאית כאבן שאין לה הופכין עבור הציבור, בעוד עבור הבנקים דווקא יש לה הופכין. חברי הכנסת עסוקים בעיקר בלהשמיץ איש את רעהו. לעזור לאזרחים שהם מייצגים? אל תצחיקו אותם.
המצב לא הולך להשתפר. כרגע יש גורמים הלוחצים מחירים כלפי מעלה, כגון פגיעה בסחר הבינלאומי של ישראל, בעיקר עם טורקיה שממנה ירד היבוא השנה ב־51%, כמו גם סגירת נמל אילת לשנה שלמה בעקבות המצור שהטילו החות’ים. לכך נוסף הגירעון הממשלתי בשל מימון המלחמה, שזינק בשנה האחרונה ל־7.9% מהתוצר, שהם 154.1 מיליארד שקל. הממשלה הנוכחית תתקשה להפחית את הגירעון, ומבחינת מערכת הבנקאות מדובר בברכה.
סיבה נוספת לכך שיש הרבה כסף שעובר דרך המערכת הבנקאית היא ההזרמה שהממשלה נאלצת לבצע לגופים שונים במשק, ממשרד הביטחון המגביר מטבע הדברים הזמנות לסחורות ושירותים, דרך פיצויים בגין נזקים על פי חוק "קרן פיצויים" של האוצר ועד כסף עבור המפונים. עוד מזרימה המדינה כספי מילואים שניתנים ביד נדיבה לא רק ללוחמים, שמגיע להם הכל, אלא גם למי שנקראים למילואים וחלק גדול מהימים הם רק בכוננות ולמעשה עורפיים המבלים בביתם ובמקום עבודתם - חוסר אחריות משווע ובזבוז של הצבא. יש מקרים שבהם מקבלים דמי מילואים לשבוע, בעוד המילואימניק שירת בפועל רק יום אחד. אין פיקוח, אין דיין, הכסף נשפך ללא בקרה - והאוצר חסר אונים.
אולי עתה תעזור למשק הפקדת חשב חדש מטעם האוצר למערכת הביטחון, לאחר עשרות שנים שבהן האחרונה התנגדה לכך ועשתה בכספים שלכם - משלמי המיסים - כבשלה. כיום, ההזרמה של הצבא היא צינור כספים ללא מעצור. הוצאות המלחמה על כל סעיפיה, לפי משרד החשב הכללי באוצר, הגיעו כבר ל־106.2 מיליארד שקל, כולל 17 מיליארד מקרן הפיצויים של מס רכוש.
על כל פנים, כל כספי הגירעון הממשלתי ותשלומיהם מסתובבים במערכת הבנקאית. וככל שהם שוהים יותר אצל הזכאים שקיבלו תשלומים מהמדינה, כולל הביטוח הלאומי, זה טוב יותר לבנקים המריחים רווח הולך וגדל כפועל יוצא מהסיבוב שהכספים עושים במערכות שלהם, שמהם נגזרות עמלות בנוסף לשחיקת הכסף שאף היא משחקת לטובתם.
בנק ישראל אומר כי הרווחיות העולה של הבנקים בשנתיים האחרונות, שהונעה מהכנסות ריבית גבוהות, תרמה לחיזוק מבנה ההון של המערכת הבנקאית. רווחיות עולה זו באה למרות מגמות שפעלו במהלך שנת 2023 ובמחצית הראשונה של 2024 לשחיקת הרווחיות, כגון האטה משמעותית בקצב הצמיחה של תיק האשראי, ירידה באיכות תיק האשראי ומעבר חלקי לפיקדונות נושאי ריבית.
שימו לב: עם פרוץ המלחמה, לקוחות פרטיים העדיפו להשאיר כסף במזומן בחשבונות העו”ש שלהם כדי להיות מוכנים לכל צרה שלא תבוא. הרי לבני זוג במילואים יש הוצאות דחופות ובלתי צפויות לתא המשפחתי - והצרות של המשפחות בישראל הגבירו מחדש את רווחיות הבנקים. אם במחצית השנייה של השנה שעברה הבנקים מטבע הדברים נבהלו והפרישו סכומי עתק לסעיף “הפסדי אשראי”, באה המחצית הראשונה של השנה והראתה כי לא כצעקתה, אין ממש הפסדי אשראי - רק 0.09% בחצי הראשון של 2024 בהשוואה ל־0.5% בשנת 2023, שאף הוא נמוך במונחים בינלאומיים. מרגע שהבנקים תיקנו את ההפרשות להפסדי אשראי בדוחותיהם, מיד זינקה רווחיותם.
הפחתות דירוג האשראי של מדינת ישראל, שמביאה אוטומטית להפחתת דירוג האשראי של המערכת הבנקאית, אומנם פגעה בבנקים אבל הרווחיות הייתה מספיק גדולה כדי להתגבר על כך. כמו כן, הייתה האטה בקצב הגידול של נכסי סיכון על רקע ההאטה בקצב גידול האשראי של הבנקים ללקוחותיהם.
לא אלמנים הבנקים. על אף ההאטה בקצב הצמיחה, יש להם מקור נהדר לרווחים הנובע מהבהלה של הישראלים: שוק הדיור. עם כל הכבוד למלחמה, הנהירה של הישראלים לרכישת בתים נמשכת. מספר הדירות שנמכרו ברבעון השלישי של השנה היה 24,350 – זינוק של 31% לעומת התקופה המקבילה אשתקד ועלייה של 4.3% לעומת הרבעון הקודם. כ־44% מהדירות שנמכרו היו חדשות, וכ־21% מהן בסבסוד ממשלתי. מספטמבר אשתקד עד יוני השנה הייתה ירידה בשיעור חודשי של 3.4% במכירת דירות, אבל החל מיולי נרשמה עלייה בשיעור חודשי ממוצע של 4% (מלבד ספטמבר, שבו נרשמה ירידה קלה של 1.1%).
רבע מהדירות החדשות נמכרו במחוז המרכז, ו־22% מכלל המכירות היו בדרום. הערים המובילות הן: אופקים, תל אביב וירושלים. מספר הדירות שנותרו למכירה בכל הארץ עומד על 69,970 - מספר אדיר שהבנקים מממנים ונותנים ליווי שרווח בצדו. בנק ישראל מצא כי ענף הבינוי והנדל”ן רווחי יותר עבור הבנקים מאשר ענפים אחרים. תופעה זו יכולה להסביר את שיעורי הצמיחה הגבוהים של מערכת הבנקאות לענף הנדל”ן.
ככלל, ניכר שהבנקים מנסים להתעסק מעט ככל האפשר עם משקי בית חלשים. מדובר בהרבה עבודה, הרבה כוח אדם, הרבה שטח של סניף בנק, הרבה ארנונה, הרבה שכר לעובדים - ורווח נמוך. עדיף לסגור סניפים לקהל הרחב ולתת אשראי לעסקים גדולים, שם מרוחה השמנת.
מאז שנת 2020 חל גידול מואץ באשראי לעסקים גדולים, כך על פי בנק ישראל, בעוד האשראי למגזר העסקים הזעירים יציב. מבין העסקים הגדולים העדיפו הבנקים את הנדל”ן, שם הם יכולים לחתוך קופון גדול יותר. הבנקים פשוט מקצים אשראי רב יותר לסוגי עסקים שמשיאים להם רווחיות גדולה יותר.
האשראי בתקופה שבין סוף 2016 לסוף 2023 גדל בשיעור שנתי ממוצע של 8.5%, כאשר האשראי שהעמידו הבנקים לעסקים גדולים עלה בשיעור שנתי של 13.5%, לעסקים בינוניים - 6%, ולעסקים קטנים - 2% בלבד. על פי חישובי בנק ישראל, הרווח מעסקים גדולים ובינוניים כפול מאשר אצל הקטנים.
אלא שעדיין העסקים הללו צריכים לחיות. מה עושים? לשם כך נבראו ספקי האשראי החוץ־בנקאיים. שהם יתעסקו עם הקטנים. הידעתם שחצי מהאשראי של גופי המימון החוץ־בנקאיים מקורו במערכת הבנקאות? העסקים הקטנים והזעירים שנזקקים לאשראי חוץ־בנקאי, פונים לחברות החוץ־בנקאיות שצצו בשנים האחרונות כפטריות לאחר הגשם. לקוחות אלו משלמים ריביות גבוהות מאוד, קשות לעיכול. כך הבנקים לא יכולים להיתפס כספקי אשראי בריבית נשך לעסקים קטנים וזעירים שאין להם מנגנון יעיל - וגם לא חשק - להתמודד עימם.
מאז ומעולם היו המלחמות אכזריות לאזרחים וטובות לחלק מהעסקים. המלחמה תסתיים יום אחד, הממשלה מעלה ועוד תעלה מיסים, ההכנסה הפנויה של הציבור תישחק ויכולתו לרכוש דירות תפחת, שוק הבינוי יגיע לשובע, ואז מערכת הבנקאות תידרש למצוא אפיק חדש לרכוב עליו. עד אז, פסטיבל רווחי הבנקים במלחמת חרבות ברזל רק ימשיך.