האוצר האבוד
ישיבת ועדת הכספים שאמורה הייתה לדון השבוע בתקציב 2025 עמדה על סף פיצוץ. יו"ר הוועדה משה גפני איים לבטלה לאחר שבאופן חסר תקדים שום נציג מהאוצר לא הטריח את עצמו לישיבה. מילא שר האוצר, אבל גם לא המנכ"ל. האווירה הייתה של סוף קורס. בסופו של דבר, המנכ"ל שלומי הייזלר, שיפרוש בשבוע הבא, הגיע - והישיבה החלה.
אופן ניהול הישיבה העיד שהנוכחים לא מתייחסים ברצינות למספרים שנזרקו לחלל האוויר. גפני רטן: "מעולם לא היה דבר כזה. אנחנו רגילים לדעת מה אנחנו מקבלים ועל מה אנחנו דנים". הוא כיוון לעובדה שהתקציב שהובא לאישור היה "על תנאי", ולכך שהגירעון הסופי המתוכנן ל־2025 (4.9%) תלוי במסקנות ועדת נגל לעניין תקציב הביטחון.
עם כל הכבוד ליו"ר ועדת הכספים, הוא עצמו בטלן לא קטן. הצעדים למלחמה בהון השחור, ובראשם חובת דיווח של בעלי נכסים על דירה נוספת, רפורמת מיסוי הדלקנים, מניעת אפשרות קיזוז מע"מ בין חברות הנמנות עם חברות אחזקה ועוד אחרים, תקועים. אי־אישורם משמעותו אובדן הכנסות של 4־5 מיליארד שקל לשנה (מתוכם כ־1.5 מיליארד שקל במיסוי דירות).
אגב לאחר פרישת איתמר בן גביר מהממשלה, עדיין לא ברור מדוע גפני לא יזם את סגירת חלק מהמשרדים המומצאים של מפלגת עוצמה יהודית כדי לחסוך כמיליארד שקל בתקציב המחורר. אפרופו תקציב, ראוי להזכיר שישראל מתנהלת מתחילת השנה ללא תקציב. המצב שבו לכל משרד ממשלה מוקצב 1:12 מההוצאה בשנת 2024 כבר נורמל.
מנכ"ל האוצר הייזלר יסיים את תפקידו בשבוע הבא, ובינתיים אין לו מחליף. באוויר מוזכר שמו של סמנכ"ל המשרד יוראי מצלאוי, וזה נשמע יותר כמו בדיחה. כניסה לתפקיד המנכ"ל שקולה לישיבה על כיסא מפלט. אף מועמד רציני לא ירצה להיכנס לתפקיד, במיוחד לאחר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' הצהיר השבוע שאם המלחמה בעזה לא תחודש במלוא עוזה, לא רק שהוא יפרוש מהממשלה אלא גם ידאג לפרק אותה.
ובכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד כעת בפני דילמות מהגיהינום. לאחר נאום ההשבעה של טראמפ השבוע, התברר שנשיא ארה"ב הוא ראש הממשלה האמיתי של ישראל, אף שלא נבחר בקלפי. נראה את נתניהו מעז לבלום את המשך עסקת החטופים ולהמשיך במלחמה כדרישת סמוטריץ' בלי להרגיש על הראש את הנבוט של טראמפ. במצבו הבריאותי הנוכחי מדובר בסכנה מוחשית לשלומו, עד כדי כך שצריך לשקול ביקור משלחת הומניטרית של הצלב האדום אצלו.
לאחר פרישת בן גביר, התסריט של פירוק הממשלה והליכה לבחירות עד סוף 2025 נראה קרוב מתמיד. בעוד 35 יום, בתום השלב הראשון של הפסקת האש, ניצבים לפתחו של ראש הממשלה מספר אתגרים: העיקרי הוא כלכלי ונוגע לאישור תקציב 2025 עד סוף מרץ (כחודשיים מהיום), שכן בלעדיו אין ממשלה. כפי שהדברים כעת, אם סמוטריץ' יפרוש מהממשלה כבר לא יושג הרוב לאישורו.
נושאים נוספים שעל הפרק הם המשך הטיפול בחוק ההשתמטות, המשך הסבסוד של מעונות היום לחרדים (לאחר שההארכה הראשונה תסתיים בסוף פברואר), גורל ועדת החקירה הממלכתית, המשך ההפיכה המשטרית, וכמובן - עדותו של נתניהו בבית המשפט. משעמם לא יהיה. כל אחד מאירועים אלה הוא עילה בפני עצמה להליכה לבחירות, בוודאי כשכל אלה מצטברים למסה קריטית.
נתניהו חדל לנהל את הממשלה והפך לבובה המנוהלת בשלט רחוק על ידי אשתו שרה, בנו יאיר, ובשלט קרוב - על ידי סמוטריץ'. השבוע התברר שמנהל העסקים הראשי שלו הוא בכלל הנשיא דונלד ג'יי טראמפ. במצב זה נתניהו הוא ראש ממשלה על הנייר, כי כל מהלך שהוא יוזם, בטח בענייני כלכלה, נתקל באינטרס פוליטי מנוגד. ביבי הפך לשורד האולטימטיבי במשחק הדיונון הישראלי, אלא שאנחנו האזרחים מממנים את תשלום הפרס.
במצב העניינים הנוכחי, הדבר שכמעט מתבקש לאחר גיוסו של גדעון סער הוא פנייה לקבלת עזרה מחבר טלפוני ששמו בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי. מה תהיה התשובה של גנץ לקריאת המצוקה אם וכאשר פנייה כזאת אכן תגיע? הפעם באמת קשה לדעת.
המרוץ לכיסא היו"ר
דירקטוריון בנק הפועלים יתכנס מחרתיים לבחירת יו"ר חדש במקום ראובן קרופיק, הפורש מהתפקיד לאחר תשע שנים. מדובר באחד התפקידים החשובים במשק, כי אחרי הכל זהו הבנק הגדול במדינה. יו"ר בנק הוא לא רק תפקיד ייצוגי - יש לו ערך משמעותי במערכת הכלכלית במדינה בתקופה שבה הבנקאות ניצבת על הכוונת הפוליטית.
על פי ההערכות, הבחירה לתפקיד תיפול בין שני מתמודדים עיקריים: רונית שוורץ, לשעבר מנהלת בכירה בבנק איגוד, וישראל טראו, ששימש שנים רבות כמנכ"ל בנק איגוד ובעל ניסיון נרחב במערכת הבנקאית. במרוץ אמור היה להשתתף גם יאיר אבידן, לשעבר המפקח על הבנקים, אבל ברגע האחרון, ולאחר סריקת מערך יחסי הכוחות הפנימיים, הוא החליט לפרוש. חבל. אבידן הוא בעל תפקיד ראוי, עם ניסיון בתפקידים בכירים בבנק דיסקונט ובבנק מרכנתיל. אבל כנראה הוא לא בא טוב בעיניים לקרופיק, היו"ר הפורש.
בתפקידו כמפקח מנע אבידן מספר מהלכים שביקשו בבנק הפועלים להוביל, ובכלל זה חריגה מעניין שכר הבכירים בנושא שכר היו"ר. אבידן, מסיבה זו, כלל לא היה אמור להיות חבר בדירקטוריון. מי שהועדפה על פניו הייתה קודמתו, המפקחת חדוה בר, אבל זו החליטה לפרוש משיקולים אישיים. אבידן הצטרף להתמודדות, וגבר בזכות תמיכת המוסדיים על מנהל רשות המיסים הקודם ערן יעקב.
כאמור, הוא החליט לא להתמודד. ייתכן שהעובדה שלא צבר מספיק מיילג' בדירקטוריון הייתה בעוכריו. אגב, זאת גם אחת הסיבות לכך שלתפקיד יו"ר בנק לאומי לא נבחר רם בלינקוב, מנכ"ל האוצר לשעבר.
אני מכיר אישית את שוורץ וטראו. הם שני מועמדים ראויים בהחלט. שוורץ שימשה כאמור במגוון תפקידים בכירים בבנק איגוד ומכירה היטב את המערכת העסקית. היא בעלת מזג נוח, ומבחינת הידע הבנקאי - מספקת את הסחורה. ואם בענייני מגדר עסקינן, הגיע הזמן שבתפקיד בכיר במערכת הבנקאית תכהן אישה.
אבל ישנו גם ישראל טראו הוותיק, שניהל את בנק איגוד ובנק אוצר החייל וכיהן בתפקידים בכירים בבנק הבינלאומי. הדנ"א הבנקאי שלו מתאים היטב לזה של בנק הפועלים. הוא גם יכול לשדר הרמוניה במערכת היחסים עם המנכ"ל ידין ענתבי. וגם - חשוב שמנכ"ל חדש, שמונה רק לפני כחצי שנה, יגובה עם יו"ר דירקטוריון בעל ניסיון בנקאי עשיר. הבחירה לא פשוטה, וייתכן שהיא תיעשה בתום סבב הצבעות נוסף, כדי לזכות בתמיכת כל חברי הדירקטוריון. עדיין לא ברור מי ייבחר לתפקיד, אבל ידוע שליו"ר הדירקטוריון הפורש יש משקל משמעותי בהחלטה.
בתגובה לפנייתי, מבנק הפועלים סירבו להתייחס להליך הבחירה.
