"יש הערכת חסר לעובדי המדינה, שהתגלו במלוא תפארתם בכל המישורים במלחמה הזאת". כך אומר אופיר אלקלעי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה. עם ותק של כמעט 24 שנה בהסתדרות, אלקלעי, המשמש בתפקידו הנוכחי זה כשנתיים, מקפיד להגיע כמעט לכל מקום בארץ, במיוחד בתקופת חרבות ברזל. “אני פוגש כמעט מדי יום עובדים מצוינים, ומאוד גאה על הדבר הזה. עובדה המדינה הם עובדים שעשו בזמן המלחמה מעל ומעבר, בין אם אלה עובדי בתי החולים הממשלתיים, עובדי רשות המיסים, עובדי משרד החינוך שהקימו מאפס בתי ספר וסייעו לטפל במפונים, ובין אם אלה עובדי הביטוח הלאומי, מנהל מקרקעי ישראל ועובדי מס רכוש העובדים תחת אש".
הלכת לבקר אותם גם בצפון וגם בדרום.
“פגשתי אותם לאורך החודשים האחרונים גם בקצוות של הארץ, עובדי מס רכוש שתחת אש סייעו לתושבים לקבל פיצוי. ואם תחשבי על זה, המלחמה הזו פגשה כל עובד מדינה באשר הוא בצורה כזו או אחרת, ומדובר באנשים מסורים שנותנים מעל ומעבר".
איך אתה מסביר את הערכת החסר שאתה טוען שקיימת?
“אולי לא כולם יודעים שעובדי המדינה הם המנוע שמניע את המשק הישראלי בכל הפעילויות. כדי שהמשק הישראלי יתפקד וכדי שהמגזר הפרטי יתפקד אנחנו זקוקים לעובדי מדינה. הגישה שלי, שהיא גם הגישה של יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, מעודדת קודם כל מצוינות, מטפחת את השירות ומיועדת לעודד ולייעל תהליכים. זה מה שאנחנו עושים, ואנחנו מגיעים לכל מקום כדי שהשירות הציבורי יהיה הטוב ביותר למדינת ישראל".
הכל פוליטי
הסתדרות עובדי המדינה היא תת־ארגון המנוהל תחת ההסתדרות הכללית החדשה בראשותו של ארנון בר־דוד. תחת הסתדרות עובדי המדינה יש כ־80 אלף עובדים מ־80 מקומות עבודה שונים, ובהם משרדי ממשלה, חברות וגופי סמך. מדובר על גוף שהוקם בשנת 1948 ומשמש נציגות ארצית של ציבור עובדי המדינה, חברת הדואר, בזק, שירות התעסוקה, המוסד לביטוח לאומי, הכנסת וכאן – תאגיד השידור הציבורי. ואם כבר מזכירים את הכנסת, אלקלעי מצביע על המקל בגלגלים, ואולי על האתגר הגדול ביותר שעומד בפני הארגון בימים אלה – פוליטיזציה.
“הדבר הזה אינו נכון ולא טוב עבור אף אחד. אנחנו משתדלים שהשירות הציבורי יהיה כמה שיותר נטול פוליטיקה. גוף מקצועי שבו עובד צריך להתקדם רק בזכות הכישורים שלו ולא בזכות הקשרים - ובטח שללא קשר לאיזו מפלגה הוא שייך".
אתה צודק, אם כי במבחן המציאות אנחנו רואים שבשנים האחרונות הפוליטיזציה נכנסת יותר ויותר לשירות הציבורי.
“וזה רע. זה גורם לאנשים לומר 'רגע, אם אני חברה במפלגה הזאת והזאת, אז זה מה שיקפיץ אותי למעלה בסולם, ולא הכישורים או המסירות שלי'. יש לי משפט שאני תמיד אומר לעובדים שלי, משפט שמיוחס לנפוליאון, שאומר ש'כל חייל צריך לדעת שבתרמיל שלו טמון השרביט של הגנרל'. משמע אם תהיה טוב ומסור – תוכל להתקדם".
אלקלעי שם את האצבע במיוחד על נושא הפטור ממכרזים. “בא שר שרוצה לקדם מישהו ומבקש פטור ממכרז. אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית במשרות שיש בהן פטור ממכרז, וזה דבר שאנחנו חושבים שהוא לא נכון ואנחנו מנהלים מאבקים נגדו. הנושא של מינוי נציב שירות המדינה, למשל - צריך להבין שזו דמות קריטית לשירות הציבורי. זה אדם שחייב להיות א־פוליטי. כבר ב־2018 נקבע שבמינוי הבא יהיה נוהל מסודר, שתהיה ועדת איתור ושהנציב לא יהיה חייב לפוליטיקאי כזה או אחר, כי לנציב יש משמעויות רבות מאוד בניהול שירות המדינה".
אתם גוף חזק, אתה חושב שיש לכם די כוח והשפעה כדי שדבר כזה לא יקרה?
“אנחנו הגשנו בג"ץ שעצר את המינוי במתכונת הקודמת וכרגע מונה ממלא מקום, ומחכים להגיע למינוי מוסכם. זה לא צריך להיות קשור למפלגה כזו או אחרת, כי בסוף אנחנו צריכים לעשות את הדברים הנכונים למדינה".
פחות אטרקטיבי
אלקלעי נכנס לתפקיד עם חזון ברור לשינוי. בשנת 2024 לבדה הצליח להעביר 61 הסכמים, ועדות מעקב והסדרים כלכליים לעובדי המדינה, שחלקם קשורים נקודתית למלחמת חרבות ברזל. אבל הוא לא נח לרגע: “יש היום פחות אטרקטיביות בשירות המדינה, ואנחנו חייבים להרים את קרנה", הוא מסביר. “קודם כל, השכר לא גבוה. בעבר אנשים היו מגיעים לעבודה ונשארים בה עד הפנסיה, אבל הדור של היום יותר אקלקטי, היום הוא פה ומחר הוא שם, ולא רואה את עצמו במשרה אחת לאורך זמן. כעובדי מדינה השכר צנוע, וגם תהליך הכניסה לשירות המדינה הוא תהליך שלוקח זמן".
אין כבר פנסיה תקציבית?
“זה מה שהיה פעם. הפנסיה שתהיה להם היא פנסיה צנועה, וזה חלק מהירידה באטרקטיביות של השירות. יש לנו נתונים שמראים כי משנה לשנה מגיעים למכרזים פחות מועמדים ופחות צעירים. התפקיד שלי היום בין היתר הוא לעודד את הדור הבא שיבוא לשירות המדינה, שיראה בזה שליחות ומשימת חיים, אבל גם שיוכל להתפרנס מזה בכבוד".
המדינה לא עושה כלום?
“המדינה עושה את זה בצורה עקומה, בצורה של חוזים אישיים. אנחנו נגד התופעה הזאת. אנחנו חושבים שצריך להסדיר את השכר לא בחוזים אישיים, אלא בצורה שלא תפגע בעבודה המאורגנת. היא זו שנותנת לאנשים תחושה של שייכות, של להיות חלק ממשהו. עובד במיקור חוץ או עובד תחת חוזה אישי הוא בסופו של דבר עובד שקוף שאין לו ‘אבא ואמא'. אני חושב שאם בעבר ראו בעבודה המאורגנת איזשהו נטל, היום היא מחזקת לא רק את מקום העבודה, אלא גם את המשק".
אני חושבת שמי שמסתכלים על העבודה המאורגנת בעין עקומה רומזים לעיצומים ולשביתות.
“אנחנו לא ששים לשביתות, אנחנו קודם כל שומרים על העובדים, אבל כל זאת לצד הדאגה לשירות לאזרחים. תראי, יש לנו קשרים טובים מול המעסיקים, אבל אנחנו גם יודעים לעמוד איתן כדי לשמור על זכויות העובדים שלנו. אנחנו יודעים שיש לנו כוח ושלא נהסס להפעיל אותו בצורה מושכלת, וזה מה שאנחנו מבהירים לוועדים".
ועדי עובדי המדינה הם ועדים חזקים, ואלקלעי מדגיש: “גם מאוד אחראיים. ראש ועד ראשות המיסים נמצא כבר תשעה חודשים במטולה, עזב את משפחתו, והוא פשוט נמצא שם יום־יום, והוא אחראי על נושא מס רכוש בעצמו. את העבודה הזאת והמסירות דורשים גם מהעובדים. וזו רק דוגמה קטנה".
הלב של המדינה
אם יש משהו שמרגיז את אלקלעי הוא השימוש שעושים בפוליטיקה במונח “פקידים". “אני מתכוון לטון המזלזל שיוצא מהמילה הזו. וברגע שתוקפים את הפקידים פוגעים בכל שירות המדינה".
מה מפריע לך בה כל כך?
“ברגע שאתה תוקף את הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה – את ראש אגף התקציבים, את החשב הכללי, את היועמ"שית ואת כל הפקידים למיניהם – אתה מחליש את שאר העובדים. נכון שאני לא מייצג את החשכ"ל או את ראש אגף התקציבים, אבל ברגע שתוקפים את הדרגים הגבוהים זה מחליש עוד יותר את הדרגים מתחתיו, מה שמוביל לכך שאחרון העובדים יפחד לדבר כדי לומר את דעתו המקצועית. ברגע שאמרת את המילה ‘פקידים' כבר נתת סטיגמה שלילית על אותו אדם. הם הרי הדרג המקצועי הבכיר בשירות המדינה, ואני רוצה שהם יגידו את דעתם המקצועית. זה נכון שלכל שר יש אג'נדה, וזה בסדר גמור, אבל הוא צריך להקשיב לדרג המקצועי הבכיר בשירות המדינה ולכבד אותו, לא לזלזל בו ולא לפגוע בו. אנחנו לא רוצים שהדעה של כולם תהיה אחידה ולא שכולם יתאימו את דעתם המקצועית לדעתו של השר".
זה מונע לדעתך מאנשים טובים לבוא?
“אנשים טובים לא רוצים לבוא, אני מכיר את זה מקרוב. ברגע שתוקפים את הבכירים אז אומרים לי 'מה אני צריך את הדבר הזה על הראש'. זה דבר מאוד מסוכן למדינת ישראל ולשירות הציבורי, שאנחנו צריכים לחזק ולשמור עליו מכל משמר. השירות הציבורי הוא הלב של המדינה. מי יתכנן, מי יטפל בכל חלקה וחלקה? אנחנו נקבל שירות מדינה בינוני מאוד אם לא יהיו אנשים טובים, ואני לא רוצה לחיות במדינה כזאת. הדרג המקצועי הבכיר הוא סוג של שומר סף בהרבה מאוד מובנים, ואנחנו צריכים לטפח אותו. אנחנו לא צריכים שומרי סף כנועים ומטעם, אחרת מה עשינו בזה? שוב, אני לא אומר שהדרג המקצועי הבכיר צריך לשלוט במשרדים, אבל צריך להכיר בו. אם אני שר אני רוצה לשמוע דעה אמיתית מהאנשים שלי, ולא שכולם יגידו לי כל הזמן שאני צודק".
אחת המטרות שעומדות לנגד עיניו של אלקלעי, שרואה בתפקידו קודם כל שליחות ואחר כך עבודה, הוא נושא העסקת אנשים עם מוגבלויות בשירות המדינה. לפני מספר שבועות נערך כנס גדול בנושא. “החוק מחייב 5% העסקה במקומות ציבוריים, אבל הוא לא באמת נאכף או מיושם. יש 700 אלף אנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל. המטרה שלנו היא קודם כל להגדיל את התוצר – שאנשים יעבדו, ולא יתפרנסו רק מקצבאות. זה יציל לא רק את האנשים עצמם, אלא גם את המשפחות שלהם. מבחינתי זו משימה לאומית שלנו. אנחנו עושים את זה יחד עם נציבות שירות המדינה ומנסים לראות איך לעודד את ההעסקה שלהם בשירות המדינה. לא רק שיקלטו אותם בתור חוטבי עצים ושואבי מים, אלא שייתנו להם הכשרה ואת היכולת להתקדם. זה תהליך שהוא חשוב ואנחנו רוצים לרתום את האנשים מהלב, ופחות מהחוק".
עד כמה אתה אופטימי?
“אני מאוד אופטימי. קודם כל אני איש של היסטוריה, ואבא שלי היה היסטוריון, וכאיש של היסטוריה אני חושב שמדינת ישראל היא פלא שאין כמותו בעולם. מה שעשינו בכמעט 78 שנים הוא לא ייאמן. מאיפה התחלנו ולאן הגענו. אז נכון שיש מהמורות בדרך, אבל אנחנו מדינה מתקדמת, מדינת הייטק שיודעת להגן על עצמה, עם שפה ועם יכולות טכנולוגיות מדהימות, עם שירות ציבורי שעושה עבודה נהדרת, עם מערכת משפט. הקמנו פה מדינה לתפארת. הדור הנוכחי הוא דור ניצחון והוא הוכיח את זה, ויש לנו שירות ציבורי טוב שצריך להמשיך ולהשתפר גם עבור האזרחים".
