הוראת השעה שפרסם הפיקוח על הבנקים, המגבילה משמעותית את האפשרות לרכוש דירה בתשלום דחוי או באמצעות הלוואות בלון, אולי נולדה מתוך כוונה לצמצם סיכון – אך בפועל, היא עלולה לחסום אלפי זוגות צעירים ומשפרי דיור מלהגשים את החלום הכי בסיסי: דירה משלהם.
היום, זוג צעיר לא מסוגל לשלם גם שכירות וגם משכנתא במקביל. מסלולי תשלום כמו 20/80 לא נולדו כדי לעקוף את המערכת, אלא כדי לאפשר תזרים נשימה למשפחות שיש להן יכולת עתידית – אך לא מיידית – להשלים עסקה. ומה עם משפרי הדיור? הרי בישראל קונים דירה חדשה על הנייר שלוש שנים מראש, ומוכרים את הדירה הקיימת כשנה לפני האכלוס. האם נבקש גם מהם למכור את הבית הקיים שלהם למסירה עתידית בעוד 3 שנים?
הוראת שעה כזו לא יכולה לעמוד בפני עצמה. היא חייבת לבוא כחלק ממדיניות דיור ממשלתית רחבה, עם פתרונות יצירתיים לזוגות צעירים, למסלולי מימון מאוזנים ולפרויקטים שצריכים לצאת לדרך.
המטרה של בנק ישראל היא אולי לפגוע ברוכשים ספקולטיביים – אך בדרך שופכים את התינוק עם המים. לא כל מי שזקוק לפריסת תשלומים הוא הרפתקן פיננסי. רובם דווקא משפחות עובדות, עם יציבות כלכלית, שפשוט מנסות לבנות לעצמן עתיד כלכלי ונדלני.
כמי שמלווה אלפי משפחות ופרויקטים ברחבי הארץ, אני רואה את המצוקה מקרוב – ואת הפוטנציאל. יש בישראל ציבור רחב של רוכשים אחראיים, שמבקשים בית, לא עסקה ספקולטיבית. האחריות שלנו – כיזמים, כרגולטורים וכמדינה – היא לא לחסום את הדרך, אלא לסלול אותה בזהירות ובאחריות. הגיע הזמן לתוכנית דיור לאומית אמיתית, שנותנת מענה גם לשוק, גם לקונים, גם ליזמים, גם לבנקים ובעיקר לעתיד של כולנו.
מאת ניר שמול מנכ״ל חברת שניר והחברה לפיתוח והתחדשות עירונית
