דור הטיקטוק האינסטוש והצ'פטה כלל לא מכיר את המכשיר שהיה תולדת הסלולרי. קראו לו "ביפר" והוא איפשר לעיתונאים, רופאים, טכנאים ומנהלים לקבל הודעות גם מאמצע שום מקום. היום נודע שהמכשיר שחשבנו שגסס, עדיין נמצא בשימוש החיזבאללה.
תבדקו אצלכם בבית: הסוללות שגרמו לפיצוץ מכשירי הקשר של חיזבאללה
הביפר, מכשיר המקבל הודעות קצרות ומתריע למשתמש עליו באמצעות צפצוף (ביפ), הומצא במקור בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. היזם אל ג'רנר (Al Gross) שהמציא גם את מכשיר הרדיו הקטן הראשון, פיתח את הביפר בשנות ה-40. תחילה, שימש הביפר במערכות ביטחוניות וציבוריות בארצות הברית, בעיקר בבתי חולים וביחידות חירום. בשנות ה-50, קיבל הביפר את אישור ועדת התקשורת הפדרלית (FCC) לשימוש מסחרי רחב, ובכך החל דרכו כפתרון תקשורת אישי.
בישראל, הביפר הפך למכשיר פופולרי במיוחד משנות השבעים ועד לתחילת שנות התשעים. השימוש במכשיר היה נפוץ בקרב אנשי מקצוע שצריכים היו להיות זמינים כל הזמן, כמו רופאים, כוחות חירום, עובדי ביטחון ואנשי עסקים. עבורם, הביפר שימש אמצעי יעיל להישארות בקשר גם מחוץ למקום העבודה, מבלי צורך בטלפון קווי. המשתמשים קיבלו הודעה קולית או טקסטואלית קצרה עם בקשה להתקשר למספר מסוים.
מנגנון העבודה של הביפר היה מבוסס על שידור גלי רדיו לתדרים שהוקצו במיוחד לכל מכשיר. כשהייתה מתקבלת הודעה, המכשיר היה משמיע צפצוף, מה שנתן למשתמש את ההנחיה ליצור קשר חזרה. עם התפתחות הטכנולוגיה, השתדרגו המכשירים והפכו לקטנים יותר והודעות קצרות יותר (מספרים או מילים בודדות) יכלו להופיע על הצג הקטן של הביפר.
פעולתו של הביפר הייתה פשוטה אך גאונית: כשמישהו רצה להעביר הודעה לבעל הביפר, הוא היה מתקשר למרכז הביפרים ומוסר את ההודעה למפעיל המרכז. ההודעה הייתה נשלחת באמצעות תדר רדיו שהותאם למכשיר הייעודי של המשתמש. עם קבלת ההודעה, הביפר היה משמיע צפצוף חזק (מכאן שמו העברי – ביפר), או מרעיד במקרים מסוימים.
ההודעה כללה בדרך כלל את מספר הטלפון שעליו המשתמש נדרש לחזור אליו, ולעיתים גם הודעות קצרות יותר. המשתמש היה צריך לגשת לטלפון ציבורי או קווי כדי לחזור להודעה. המגבלות היו ברורות – המכשיר לא אפשר שיחות דו-כיווניות, אבל זה הספיק כדי להעביר הודעות דחופות במיידיות יחסית לתקופה.
בשנות ה-90, עם פריצת שוק הסלולר לשוק ההמוני, השימוש בביפר החל לדעוך במהירות. מכשירי הטלפון הניידים הציעו אפשרויות תקשורת רחבות יותר, עם יכולת לבצע שיחות מכל מקום, לשלוח הודעות טקסט ולהציע שירותים נוספים. הסלולרי הפך נגיש יותר, והביפר איבד את מקומו ככלי התקשורת העיקרי עבור אנשי מקצוע ומוסדות.
בישראל, חברת פלאפון, שהחלה לפעול בסוף שנות השמונים, הובילה את מהפכת הסלולר, ואנשי המקצוע, שעד אז הסתמכו על הביפר, עברו במהירות לשימוש בטלפונים הניידים. עד סוף שנות התשעים, השימוש בביפרים כמעט ונעלם מהמרחב הציבורי בישראל.
למרות הדעיכה החדה בשימוש בביפרים בקרב הציבור הרחב, ישנם עדיין תחומים ספציפיים שבהם הביפר ממשיך להיות בשימוש, אם כי בהיקף מצומצם. אחד התחומים המרכזיים בהם הביפר נותר רלוונטי הוא תחום שירותי הבריאות. רופאים ואנשי צוות רפואי, בעיקר בחדרי מיון, משתמשים עדיין בביפרים בשל האמינות הגבוהה שלהם בשטח ובמבנים בהם טלפונים ניידים לא תמיד קולטים, כמו מרתפים ומקומות סגורים אחרים.
בנוסף, חלק ממערכות החירום והביטחון עדיין משתמשות בביפרים כגיבוי למערכות התקשורת המתקדמות יותר, בשל הפשטות והאמינות של המכשיר. כך, גם היום, בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, הביפר ממשיך למלא תפקיד מוגבל אך חיוני בחלק מהמגזרים.