יצירתיות פוליטית: נשיא המכון לדמוקרטיה על היום שאחרי ההצבעה בקלפי

היוזמות הללו מדירות שינה מעיניו של פלסנר. “הדרישה לתקן את חוק החסינות, כך שתוענק חסינות אוטומטית לכל חבר כנסת, ובמקביל תובל ותצומצם הביקורת השיפוטית, עלולה להוביל אותנו למצב שבו לפוליטיקאים, בכל קואליציה עתידית - מימין, ממרכז ומשמאל - יהיה כוח בלתי מוגבל”, הוא אומר. 
 

מה שעוד מדאיג אותו הוא הפוליטיזציה של הליך מינוי השופטים, שמטרתה לקעקע את מעמד מערכת המשפט ולשנות באופן חסר תקדים את היחסים בין הרשויות. “אין מקום להתנגדות לדיון אמיתי ומקצועי בשאלה כיצד אפשר להשיג איזון נכון בין רשויות השלטון", הוא אומר. "אבל צריך להבין: לישראל אין חוקה, ובמובן מסוים, אנחנו דמוקרטיה בהתהוות. עם זאת, אנו נגד הרס של הענף היחיד המגביל את כוחו המוחלט של הרוב הפוליטי”. 
 

לדברי פלסנר, הכישלון בהרכבת ממשלה באפריל האחרון היווה לא רק ביטוי לנסיבות הפוליטיות הייחודיות הקיימות בארץ, אלא גם ביטוי לבעייתיות בשיטת הבחירות בישראל. "אם הייתה נהוגה כאן שיטת בחירות שונה, לא היינו נמצאים במצב הזה", הוא אומר. "אם מנהיג המפלגה הגדולה היה הופך אוטומטית לראש ממשלה, אז המפלגה הגדולה ביותר הייתה מרכיבה את הקואליציה, בלי לדרוש רוב בכנסת. אם הציבור ידע שלאחר הבחירות הכלליות ראש הסיעה הגדולה בכנסת הוא ראש הממשלה, יהיה לו תמריץ גדול יותר להצביע למפלגות הגדולות. כפועל יוצא, הפוליטיקאים היו פועלים לייצב את המערכת הפוליטית לחיבורים וליצירת מפלגות גדולות". 
 

אבל, לטענתו, זו לא הסיבה היחידה לכישלון הרכבת הממשלה, אלא גם החופש המועט שהיה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו במשא ומתן. "בעבר הוא יכול היה לתמרן בקואליציה בין חברי המרכז לבין הברית הטבעית שהייתה לו עם המפלגות החרדיות והימין", אומר פלסנר. "הפעם לא הייתה לו מידה כזו של חופש בשל ענייניו המשפטיים, שהכתיבו שרק מפלגות פוטנציאליות מהימין ומפלגות חרדיות יצטרפו לקואליציה שלו".
 

כמו רבים אחרים, פלסנר מקווה שלא ניאלץ שנגיע לסיבוב בחירות שלישי, אולם הוא מודה ש"מעולם לא חשבתי שיהיה צורך בסיבוב שני". הקמת הממשלה הבאה, לדבריו, "תדרוש יכולת תמרון ויצירתיות פוליטית". לדבריו, אביגדור ליברמן, שסירב להיכנס לקואליציה של נתניהו, מייצג שאיפה עמוקה וחזקה של רוב הישראלים, שמעדיפים אחדות לאומית ורוצים ממשלה שתייצג חלקים נרחבים מהציבור. 
 

גם הציבור בעד ממשלת אחדות: על פי מדד הקול הישראלי של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה לחודש ספטמבר, 39% מהציבור היהודי מעדיפים ממשלת אחדות, בין אם בראשות גנץ (22%) ובין אם בראשות נתניהו (17%); ו־32% מעדיפים ממשלה בראשות נתניהו. 
 

“הסעיפים שיתקבלו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים – וחשוב לא פחות, אלו שיישארו מחוץ להם – יקבעו במידה רבה את הלך הרוח של הממשלה הבאה”, אומר פלסנר. “על נציגי המפלגות שינהלו את המשא ומתן הקואליציוני להציב עובדה אחת ברורה: לא לתת יד לחקיקה שנועדה להחליש את שלטון החוק ולערער את היחסים העדינים בין שלוש הרשויות, שכן המצב שבו יש ניסיון לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים לצרכים פוליטיים הוא אינו מתקבל על הדעת, ויש לעשות הכל כדי להימנע מכך”.