מתריס ומכעיס: יאיר נתניהו יכול ללמד את הפוליטיקאים דבר או שניים

ביום רביעי תקף אברהם תירוש ב"מעריב" את יאיר נתניהו על הציוץ: "רבין רצח ניצולי שואה באלטלנה. רבין הביא לפה את ערפאת ועוד עשרות אלפי מחבלים מתוניס והביא למותם של אלפיים ישראלים". כך כתב תירוש: "שכח משום מה להוסיף שרבין רצח את ארלוזורוב. מנחם בגין, המנהיג המיתולוגי של הליכוד ואבי הפוליטיקה המכובדת והאלגנטית, בוודאי מתהפך בקברו".

אני חולק על תירוש. אני חושב שמנחם בגין דווקא היה עושה לייק לציוץ של יאיר. אומנם יש אמת שצריך לנצור - בהיותה אמת שהציבור, ותירוש בכללו עדיין לא מסוגלים לעכל - אבל מה שהיה גורם למנחם בגין להתהפך בקברו נוכח האזכור הזה הוא אותם 16 קורבנות יהודים, חלקם ניצולי שואה, שמצאו את מותם על אלטלנה בשל שנאת חינם. יצחק רבין היה מפקד הפעולה, האחראי לכך שלאחר ש"התותח הקדוש" הטביע את האונייה על ציודה, יחד עם הסיכוי לשחרר את העיר העתיקה, המשיכו לירות בניצולים, חלקם פצועים, במים.

פעמיים - פעם ב"מעגל" של דן שילון ופעם במסיבה בשגרירות בוושינגטון - התרברב רבין בפנים סמוקות ובטוב לבו במילים "דפקנו אותם במים". לא מדובר בעדות שמיעה על רבין. צפיתי וראיתי במו עיניי את רבין עצמו אומר זאת והזדעזעתי. זה עבר בשקט. אף אחד לא קם. אף כלי תקשורת לא התנפל עליו. אף עיתונאי לא דרש התנצלות פומבית. העיתונות שתקה כלהקת דגים מנומנמת ומיומנת. מילאה פיה מים.

עד היום אפשר למצוא עיתונאים ופוליטיקאים שמשתמשים במונח "התותח הקדוש" בלי להניד עפעף. "הערבים נוהרים לקלפיות" הוא משפט שברצינות מעושה ובצביעות חצופה מזעזע אותם עד עמקי נשמתם. אבל תותח שירה בפקודת דוד בן־גוריון על אחים מבני עמנו? הוא הפך ל"קדוש". לימים היה זה דווקא שמעון פרס שהסתייג מהביטוי הזה. תחשבו שהיה קם אדם בבוקר ומכנה את האקדח של יגאל עמיר "האקדח הקדוש". תחשבו על כך שאותו אדם היה מצדיק את ההתבטאות שלו בכך שרבין בחתימתו על הסכמי אוסלו, שייבאו לכאן 40 אלף טרוריסטים בראשות יאסר ערפאת, אחראי למותם של קרוב לאלפיים יהודים שנרצחו באוטובוסים, בבתי אוכל, בשווקים וברחובות. מה היה קורה אז? הלא אמות הספים של המדינה היו רועדות.

הניסיון לשכתב את ההיסטוריה בקרב אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם נראה לקוח ממרתפי הקג"ב בימים החשוכים של סטלין, ולא מישראל המודרנית של 2019. בניגוד לדן מרידור ובני בגין, החשים אי־נוחות לומר את האמת כדי לא למצוא את עצמם בפוזיציה המגוננת על יאיר נתניהו, שמא יתפרש מכך שהם מגוננים על נתניהו עצמו - אני חש חובה לאמת. יאיר נתניהו אמר את האמת. בחריפות. בהתרסה. בלהט נעורים. משהו שהם, כנראה, איבדו מזמן. 

האמת המטושטשת

מי שמתעקשים מחוסר הבנה או בכוונת מכוון לאפשר זיופים מאסיביים במגזר הערבי, מצליחים להפריך את האמירה שאי אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן. מתנגדי חוק המצלמות נתלים בכך שפקחים מטעם ועדת הבחירות יסתובבו בין הקלפיות ויצלמו הפרות. פעולה הזויה וחסרת כל תועלת, אלא אם המזייפים יואילו לתאם עם המפקחים את מועד הזיופים.

גם צילום הספירה שעליו הורתה ועדת הבחירות הוא צעד הכרחי אך במרבית המקרים חסר תועלת. זיוף מאסיבי מתרחש כאשר בוועדת הקלפי כל הנוכחים מאותו צד, ואז בהרף עין משולשלות לקלפי עשרות מעטפות, לעתים של יותר ממאה איש שלא טרחו להגיע ולהצביע. במקביל, מוחקים את שמותיהם מרשימת הבוחרים. ביצוע הזיוף בבוקר או במהלך היום כרוך בעבודת הכנה של רשימת בוחרים הידועים כמתנגדים אידיאולוגית להשתתפות בבחירות, או שלא יגיעו מכל סיבה אחרת.

חמש דקות של חוסר תשומת לב או הליכה לשירותים של חבר הוועדה מספיקים כדי לשלשל את המעטפות ולבצע את המחיקות. רק צילום רציף של אולם ההצבעה או נוכחות רציפה של משקיפים מהמחנה השני נותנים סיכוי לסיכול הזיוף. צילום תעודות הזהות על ידי מזכיר הקלפי במצלמה חד־פעמית יכול גם כן להיות כלי יעיל בסתימת הפרצה באופן חלקי. היות שיש מחסור במצלמות ובמשקיפים, אין טעם בשוטטות עתירת רעש וצלצולים וחסרת תוחלת בין הקלפיות. כל משקיף וכל מצלמה צריכים להיות צמודי קלפי.

לאור ההסבר הזה, מובן עד כמה מקוממת הטענה שלא התגלו אי־סדרים בקלפיות החשודות. ברור לגמרי שלא התגלו. שיטת הזיוף הזו לא מותירה עקבות. גם אם עד שש בערב הצביעו בקלפיות מסוימות פחות מ־30% ואחר כך יש קפיצה לא מוסברת וחסרת היתכנות טכנית במספר המצביעים, אי אפשר להוכיח דבר.

גיבוי משקיפים צמוד בקלפיות - לא בטיולים ביניהן - מטעם הוועדה או לשכת עורכי הדין יסגור פרצה אחרת. בעבר סילקו משקיפים באמצעות איומים. אם התנגדו - הופעלה אלימות. או אז הייתה מגיעה המשטרה, הוועדה הייתה מתלוננת שהמשקיף היה אלים, והוא היה נלקח לחקירה שתוצאתה היחידה הייתה גידול משמעותי במספר המצביעים באותה קלפי. חלק מהמקרים הללו שאירעו גם בבחירות האחרונות מתוארים בכתבת תחקיר מפורטת ומאירת עיניים של קלמן ליבסקינד ("מעריב־סופהשבוע",  19.4.2019). 

האמת הידועה

הדלפות גיא פלג מתיק 4000 באו לקלל והשיגו תוצאה הפוכה. הן שכנעו רבים ממתנגדי נתניהו שבתיקי 2000 ו־4000 מדובר בהתנהגות המצויה עמוק בתוך היחסים הנורמטיביים של עיתון־שלטון. גם אם מישהו סבור שהנורמה אינה ראויה או נוגדת את לשון החוק, הרי לא משרשים נורמה מקובלת בארץ ובעולם על גבו של ראש ממשלה מכהן, שהציבור בחר בו חרף החשדות. המשמעות של הגשת כתב אישום בתיק 4000 היא סגירה מיידית של כל המקומונים המפנקים ראשי ערים בכתבות יחסי ציבור ומתפרנסים מפרסום מודעות מכספי הקופה הציבורית, והגשת כתבי אישום פוטנציאליים נגד מרבית שחקני התקשורת והפוליטיקאים. 

רגע האמת

ב־17.9.1948 בצומת הרחובות הפלמ"ח והגליל בירושלים נסתם הגולל על תוכנית האו"ם לכרסם בגבולות החלוקה, בין היתר על ידי הוצאת נמל חיפה מידי ישראל, ומסירת ירושלים והנגב לערבים. סותמי הגולל היו ארבעה אנשי לח"י שהתנקשו בחייו של אבי התוכנית המסוכנת, מתווך האו"ם השוודי, פולקה ברנדוט.

ב־17.9.1978 חתם מנחם בגין עם אנוואר סאדאת, נשיא מצרים, על הסכם שלום, שבו עמד על קוצה של האות P. בגין התעקש שהזכויות יינתנו לפלסטינים כיחידים ולא כאומה. זכויות אדם ואזרח ולא זכויות לאומיות. לכן נוסח ההסכם אומר שיובאו בחשבון גם הזכויות הלגיטימיות של האנשים הפלסטינים ב־p קטנה ולא ב־P גדולה, שמשנה את המשמעות מאנשים לעם.

ב־17.9.2019 ימצא עם ישראל את עצמו ברגע האמת, שבו צריך לבחור בין חזיון התעתועים של מדינה פלסטינית, תוך נטילת הסיכון של הפיכת גוש דן לעוטף שומרון, לבין הסדר מורכב יותר, אך ריאלי, המבטיח במסגרת הסכם אזורי את השליטה הביטחונית והריבונית הישראלית בין הירדן לים. כל ישראלי יצטרך להחליט אם ב־2019 תיטרק הדלת בפני סכנה קיומית, או שהיא תיפתח לרווחה. כמה נורא שכאשר העתיד של כולנו תלוי באחוזי ההצבעה, רבים נרדמים בשמירה.