יותר מ-25 שנה אחרי העלייה הגדולה: הקול הרוסי עדיין קיים?

באמצע אוקטובר האחרון קידם שלט חוצות גדול את הבאים למגדל העמק מכיוון צפון. בחצי עברית חצי רוסית הוא ביקש מהתושבים להצביע למפלגת מגדל העמק ביתנו, סניף מקומי של ישראל ביתנו, שהתמודדה שם על כיסאות במועצה. אנחנו לא רוסים אלא ישראלים לכל דבר", הסביר אז למעריב סרגיי אוקלנדר, העומד בראש הרשימה. "עולים ישראלים יהודים". 
 

בכל זאת, השלטים שלו חוללו מיני־ סערה בעיר הצפונית המנומנמת, בטענה כי לחיצה על הכפתור הסקטוריאלי מנציחה רבים מתושבי המקום כעולים חדשים, אף על פי שכבר שני עשורים הם אינם כאלה. אוקלנדר דחה את הטענות. "הסטיגמה הזאת תישאר איתנו עד סוף החיים", אמר אז. "אם מישהו עלה לישראל, ולא משנה מאיפה ומתי, הוא עולה. אם תסתכל על הרשימה, כמעט חצי מהם לא רוסים. אז אפשר לקרוא לה מפלגה רוסית? מעולם לא הייתה ישיבה אצלנו בשפה הרוסית. אף על פי שהרבה יותר קל לנו להתבטא ברוסית – אנחנו מדברים תמיד בעברית. המפלגה שלנו היא לא גזענית. שעריה פתוחים לכולם".
 

אלא שמעשה שטן, אפשר שדווקא הדנ"א הזה הוא שמביא כעת את מפלגת האם, ישראל ביתנו, למצבה הבעייתי בסקרים. "בוודאי שישנו קול רוסי, אבל הוא קטן ככל שעובר הזמן", אומר פרופ' קמיל פוקס, החוקר הראשי של מכון הסקרים "דיאלוג". "הסיבה הראשונה היא שאין עלייה חדשה, והשנייה היא שאלה שישנם כבר פה, בייחוד הצעירים שבהם, מגדירים את עצמם יותר ויותר כישראלים. הם גם מדברים עברית ומצביעים על פי ההחלטות שלהם והחיים שלהם".
 

יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן ניסה אומנם לרכוב על שני הסוסים הללו – רוסיות מחד וישראליות מאידך – אבל לדברי פוקס, הדבר חמק לו לאחרונה מבין האצבעות. "בישראל ביתנו ליברמן ניסה כל הזמן, עוד מהתקופה שהיו אצלו אסתרינה טרטמן, עוזי לנדאו ואורלי לוי־אבקסיס, להכניס סמנים שהם לא רוסיים", אומר פרופ' פוקס. "הוא רצה לבנות לעצמו מפלגה שבסופו של דבר תגיע ל־20 מנדטים. לבנות את עצמו בדיוק כמו הימין החדש של היום. אני דיברתי איתו בזמנו, הוא ניסה להיות הימין החדש. הוא ראה בעיני רוחו מפלגה שתהיה ישראלית מאוד. כאשר באמת היו לו מושגים מוגדרים מאוד מבחינת מה שהוא חושב שצריך להיות כאן הפתרון, הוא היה מאוד חד־משמעי מהבחינה הזאת. הדבר שעניין אותו הוא חילופי שטחים".

 

"אני חושב שהוא תמיד האמין בזה, אבל ניסה לפנות למגזר הרוסי בדרך אחרת. לדבר על הדיור שלהם, כיוון שהם גרו כמה משפחות יחד כי לא היה להם. הדבר השני היה הפרדת הדת מהמדינה. זאת אומרת שתהיה אפשרות לאכול בשר לא כשר וכל הדברים האלה; ומובן שלאוכלוסייה הרוסית הוא דאג גם בעניינים של חינוך, בתי ספר שדיברו ברוסית".
 

אלא שלדברי רומן ברונפמן, שכתב את הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון: העלייה הסובייטית לישראל", ההבטחות הללו לא התממשו בעיני הבייס, מה שבין היתר גרם להורדת קרנה של המפלגה בעיניו בסקרים כיום. "בשנות ה־90 היה הנושא הקהילתי בראש סדר העדיפויות", אומר ברונפמן, ששימש חבר כנסת מטעם ישראל בעלייה, מפלגת עולי חבר העמים הראשונה, שבראשה עמד נתן שרנסקי. "העולים שהגיעו, מיליון איש, מול חמישה מיליון שקיבלו אותם, היו כוח פוליטי קהילתי חזק מאוד. כשנבחרנו ב־96' עשינו מלא דברים. בנינו מקבצי דיור לאנשים שהיו הופכים אחרת לחסרי בית; הקמנו תוכנית למדענים עולים, תוכניות לרופאים ואחיות להיכנס למערכות קיימות. אני חושב שהצלחנו ברוב המשימות. בישראל ביתנו  פגעה פרשת השחיתות. ההערכה שלי היא שהיא לא תעבור את אחוז החסימה".
 

הסקרים האחרונים מציגים תמונה עגומה למדי לישראל ביתנו של ליברמן. המפלגה הוקמה בשנת 1999 ובשיא כוחה העפילה בכנסת ה־18 ל־15 מנדטים. כעת היא מוצאת את עצמה מלחכת את אחוז החסימה מלמטה, עם שני אחוזים וקצת, לפי כל סקר גדול בשבוע האחרון. 
 

יחד עם ליברמן נותרת בחוץ מפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס, שפרשה מישראל ביתנו כדי לצאת להרפתקה הזאת לבד. אלא שלא כולם מתרגשים. "אני לא בטוח שיש החלשה דרמטית", אומר פרופ' זאב חנין, מומחה לקול הרוסי מאוניברסיטאות בר אילן ואריאל. "אנחנו כנראה נראה את זה רק ביום הבחירות, אבל אני כבר אומר שלא בטוח שהסקרים מגיעים לכל הקהלים, לסבים ולסבתות, לבבושקות ולבית גיל הזהב ולכל הצעירים שמתלבטים. אני ממש לא בטוח".
 

פוטנציאלית, הוא טוען, לא רק שישראל ביתנו תיכנס לכנסת הבאה, היא עשויה לזכות במספר מנדטים מכובד. "הקול הרוסי שווה כרגע בין תשעה ל־11 מנדטים", חנין ממשיך. "הייתי אומר שחצי מהמנדטים האלו נמצאים כרגע בכיס של איווט, אני לא קונה את הסקרים. ממש לא. בתור סוציולוג, אני האחרון שמזלזל בסקרים, הם כלי חשוב מאוד, ואני ממש לא בדעה שכל חברות הסקרים הפכו להיות חברות יחסי ציבור ופרסום ולא מחקר. אבל במתודולוגיה שזה נעשה כרגע, זה בעייתי".
 

"לוקחים 500 או 600 או 700 נשאלים, ייצוג של כל האוכלוסייה, אבל אני בספק עד כמה הם מייצגים את המגזר הרוסי. הפוטנציאל של ישראל ביתנו כרגע הוא מינימום חמישה מנדטים, אבל תיאורטית זה יכול להגיע גם לתשעה. יש פה בין שלושה עד חמישה מנדטים של דוברי רוסית שכרגע מסתובבים בין הליכוד ומפלגות המרכז ופתוחים להצעות. ועל הדור השני אני לא מדבר בכלל. צריך להבין שישראל ביתנו היא לא מפלגה סקטוריאלית גרידא. זו מפלגה כללית עם הדגש מסוים. בגלל זה אתה רואה ש־70% מדוברי הרוסית נחלקים בין שתי מפלגות: ישראל ביתנו והליכוד, זה כל הסיפור".
 

גם מי שרואה בתחזית של פרופ' חנין נדיבות מופלגת מסכים עם ההבחנה כי סקרי דעת קהל בקרב העלייה הרוסית סובלים מאזורים מתים. "ליברמן טוען שהסקרים שלו מראים אחרת", אומר ד"ר יונתן פרימן מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. "מה זה יכול להיות? חסם השפה שאין לדור השני והשלישי וקיים מאוד בדור הראשון. מה שהוא לא אומר לנו זה שהאנשים שאומרים שהם כן מצביעים לישראל ביתנו לא עונים לסקרים בכלל. יכול להיות שהסקרים הכלליים שמנבאים שהוא לא יעבור את אחוז החסימה לא מייצגים את הפלח שהוא בונה עליו".
 

עם זאת, ד"ר פרימן אינו כופר בתמונה הניבטת אצל כולם, שייתכן כי ישראל ביתנו עשויה לסיים את דרכה הפוליטית בבחירות הקרובות. "יוצאי ברית המועצות הם הקבוצה הכי גדולה במדינה מבחינת יהודים דוברי שפה נוספת", הוא מסביר. "אבל הם נחלקים לאנשים שעלו משם ולקבוצה שנולדה פה וגם הביאה ילדים. אין ספק שמה שגדל זה הסוג השני. הזהות שונה, הם מצביעים יותר כמו ישראלים מאשר כרוסים. הם מאמצים מגוון גדול יותר של דעות פוליטיות. לא סתם רואים את בני הדור הזה בהרבה יותר מפלגות. האתגרים של בני הדור השני והשלישי הם כבר כמו אלה של כלל הציבור. זה דיור, עבודה, לאו דווקא דברים שקשורים לשורשים הרוסיים. הם ישראלים לכל דבר".
 

פרופ' פוקס, שיחד עם שמואל רוזנר אף כתב את "יהדות ישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית", מסכים עם הדברים. "הצעירים עוזבים את הגישה הרוסית הקלאסית", הוא אומר. "יש לך היום את הימין החדש, שמגדירה את עצמה חילונית ודתית־מסורתית, משהו כל־ישראלי. זה קוסם לחלק מציבור יוצאי חבר העמים. הם מקבלים את אותם אלמנטים שיש בישראל ביתנו פלוס יותר ישראליות, אנשים שמגדירים את עצמם יותר ישראלים מאשר יהודים. יכול להיות גם שאותה אוכלוסייה התאכזבה מתפקודו של ליברמן כשר ביטחון. מבחינתם זה איש שלהם שהלך להתעסק בדברים אחרים שלא קשורים אליהם, ולא עשה את זה בהצלחה רבה". 
 

"בסופו של דבר, מה שמעניין את העולים מבחינה קהילתית הוא עניינים חברתיים־כלכליים", אומר ברונפמן. "פנסיות, דיור, יוקר מחיה, זכויות עובד. שום דבר לא נעשה בתחום הזה. אחרי כמה   קדנציות אנשים הבינו ששום דבר גם לא ישתנה".
 

"בבחירות המוניציפליות יש ממש מגע בין הנבחרים לבוחרים. בבחירות הכלליות הנושא הקהילתי יורד מהפרק. אנשים הבינו שהישועה לא תבוא מהפוליטיקאים, לא ליברמן ולא מישהו אחר. אנשים התייאשו".
 

גם ברונפמן מודע לבעייתיות שבסקרים בקרב קהל עולים, גם שני עשורים אחרי. "הרוסים לא כל כך משתתפים בסקרים", הוא אומר. "יכול להיות שהמוות הפוליטי של ליברמן מוקדם מדי, אבל המגמה ברורה: הליכוד וכחול לבן, למשל, פונות לאותו קהל שלו".