"אי אפשר לומר על אבי גבאי שהוא מנהיג, הוא צריך להניח את המפתחות"

"מפלגת העבודה שילמה בבחירות מחיר יקר וכמעט חסר תקדים, זאת לאחר מינוי תמוהה של יושב הראש", הסביר ב-103FM חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול, "המינוי ריסק את המפלגה מ-24 מנדטים לשישה בלבד, בכך היא חייבה את יושב הראש להישיר מבט לעם ישראל ולהודות בכישלון". הוא אמר בשיחה עם רוני דניאל, אלון בן דוד ויואב לימור כי "הבעיה המרכזית הייתה הזיגזג של אבי גבאי שפנה ימינה ובסוף ניסה לפזול שמאלה והציב את עצמו כמועמד לראש ממשלה כנגד בנימין נתניהו". לדבריו, אבי גבאי צריך להניח את המפתחות ולומר "אני מתפטר".

"אני לא יודע אבל זו מפלגה שמרסקת את יושבי הראש שלה בצורה כמעט מתודולוגית. חייבים להודות בכך. מנגד צריך להבין שהמפלגה לא הניחה אג'נדה רלוונטית. היא הצטיירה כארכאית למרות חבריה המצוינים. היא לא הצטיירה כמניחה על השולחן משהו רלוונטי ומשמעותי מבחינה מדינית וכלכלית".

"לכן היא הצטיירה כלא רלוונטית. חייבים להיות קשובים לרחשי הלב של הציבור".

"אני חושב שכן".

אני חושב שהציבור לא מצביע לפי אג'נדות אלא לפי משהו אינסטינקטיבי ורגשי. מעבר לפרסונות היא הפכה למפלגה שלא מציעה דרך.

"כן. זו מפלגה חסרת דרך ורלוונטיות וזה היה בעוכריה. עם מי אפשר להתחשבן אם לא עם היו"ר שלה שהיה צריך לנתב דרך ולא לחפש רק גחמות אישיות? האיש הזה היה מנותק מהמציאות ולכן לא הצליח להוביל את המפלגה לסדר יום אחר".

בהלול המשיך ואמר כי "הציבור בישראל אולי מחפש פופוליזם ודברים אמוציונאליים, אולי גם זו דרכו של פוליטיקאי". הוא הוסיף: "נתניהו הבריק בעוד מערכת בחירות כשהצליח לחבור לאמוציות של האנשים ולחבר אותם בצורה מדהימה אל הקלפי, הוא מצליח פעם אחר פעם". חבר הכנסת לשעבר ציין כי "נתניהו הוא מנהיג וצריך להודות בכך. על אבי גבאי אי אפשר לומר שהוא מנהיג והוא צריך להניח את המפתחות".

"אנחנו נוטים לומר שהכל אפשרי בפוליטיקה אך אנשים בכל זאת מחפשים גבולות. הסילוק של ציפי לבני הוא אחד מהדברים המבישים שקרו בפוליטיקה הישראלית", הדגיש, "אתה לא יכול להדיח אישה עם כל כך הרבה רזומה ורקורד אל מול כל הציבור". לדבריו, הוא הוכיח שהוא מונע מגחמות אישיות ולא רוצה דמויות ערכיות לצידו שיכולות להוות איום על מעמדו. "אני לא תמיד מסכים עם ציפי לבני אך היא מנהיגה עם אידאולוגיה ברורה. אי אפשר להציב אישה כזו ולבייש אותה מול כולם", אמר, "זה השפיע על הבוחרים - הוא לא הסתכסך רק עם ציפי לבני, גם איתי וגם עם איתן כבל. הוא לא השאיר אבן אחת מונחת במקומה במהלך 18 חודשים".

"האוכלוסיה הערבית מבינה שהכנסת איננה זירה הוגנת כלפיהם. הערבי אינו חושב שהוא מקבל קול כשאר האדם. זו קול פגום בכוח חוק הלאום שלא מייצר שוויון. כשאתה מניח את הפתק בקלפי אתה יודע שמשמעות של הקול היא משמעות נכה ולא שוויונית".

"בכנסת הקודמת היו לנו 13 מנדטים דרך הרשימה המשותפת אך השפעתה הייתה אינדיווידואלית. כקולקטיב הם לא הצליחו להשפיע".

אולי כי מדובר בהנהגה חלשה ולא דמויות כריזמטיות שהצליחו לסחוף אנשים. חלקם לא עסקו באזרח הערבי בישראל אלא באזרח הפלסטיני. נדמה לי שיש פער די גדול בין היחס של אזרחי ישראל לערביי ישראל לבין ההנהגה הערבית שלא מייצגת אותם ולא עוסקים בבעיות האמיתיות שלהם.

"אין לי אלא להודות בכך. הציבור הערבי העניש במפורש את המנהיגות הערבית בשל העובדה שהרשימה המשותפת לא שרדה, החיכוכים והריבים היו מביכים. חוק הלאום קיבע את העובדה שהציבור הערבי איננו שיווני במדינת ישראל וגרם לציבור הערבי להבין שמקומו אינו בכנסת כי השפעתו של ח"כ ערבי בכנסת ישראל היא אפסית. הייתי כמעט ארבע שנים בכנסת והבנתי שלמרות הניסיונות שלי השפעתי הייתה אפסית. הקהל איננו מטומטם ומבין זאת. אין לנו מקום בכנסת מכורה מראש".

"חרף כל דברי הביקורת שלי, החברה בישראל צריכה לייצר מפלגה יהודית ערבית שוויונית, שתהיה בשורה לבריות במדינת היהודים ותוכיח שיש כוונות טובות במעגלים מסוימים בישראל לקיומה של חברה בריאה. שחברי הכנסת הערבים יהיו חלק מהקואליציה ויקבלו לגיטימציה במשחק הפוליטי בישראל".