זה היה כמו פקק ששוחרר וזרם המילים לא הפסיק לצאת. רב אלוף במיל' בני גנץ עמד על הבמה ולא חדל מירי על אוטומט. מה עם הפסקת שתייה קטנה, אולי התעמלות לשחרור השרירים? איפה, האיש בשוונג. פנו את הדרך, פוליטיקאי חדש נולד.
מודה, באיזהשהו שלב איבדתי אותו. לא זוכר אם הוא הבטיח לבנות בית חולים בצפון או בדרום, אחרי שישווק יחידות דיור לזוגות צעירים, ישקם את שלטון החוק, יזהיר על הדרך את איראן, חיזבאללה וחמאס וגם יהיה בעד תחבורה ציבורית בשבת, אבל כמובן לא על חשבון היום הקדוש מכולם.
היו רגעים שבהם היה נדמה שעומד מולנו סוכן מכירות שמשווק נכס בגלקסיה רחוקה, שווייץ בעטיפת ממתק. הרי לא ייתכן שארץ החלומות, שמופיעה בפרוספקט, היא ישראל המג'עג'עת שלנו.
זה היה ערב חגיגי, בסגנון "היסטוריה נוצרת מול העיניים". החנויות התרוקנו, הרחובות שתקו והלוויין היה מכוון לביתן 10 בגני התערוכה. בעוד שנים בוודאי יזכירו אירועים ראויים לציון בתולדות המדינה - ממלחמת ששת הימים ומבצע אנטבה עד בני גנץ מדבר לראשונה.
ברבע לשמונה עוד עמד על הבמה מיכאל ביטון, מי שהיה ראש המועצה המקומית ירוחם. להקת החימום של האבן המתגלגלת גנץ סיפרה על הילדות, על ההורים, אבל זה היה רק הבורקס שלפני. מאחורי הקלעים, מסמר הערב כבר חימם את הקול והעיר אותו לחיים.
היה ברור שהמנהיג החדש לא ייכנס סתם ככה, סטייל אבי גבאי. אני הימרתי על צניחה ממסוק או כניסה דרמטית מבעד מסך של אש ותמרות עשן, אבל לא, הוא פילס את דרכו דרך קהל מעריצים שבוי, תופס לדוד ביטן גם את משבצת העמך.
גנץ, חנוט בחליפה, היה צריך לפתוח בחגיגיות עם "אזרחיות ואזרחי ישראל", אבל מישהו מהיציע התקיל אותו מימין עם צעקות "רצח עם". הרמטכ"ל לשעבר, שכבר נטרל מחבלים ורדף אחרי מנהרות, כיבה את השריפה באלגנטיות, אבל לפחות בפתיחה היה נדמה שעם כל המילים ששפך, הוא עדיין לא מצא מקום לתנועות הידיים.
זה לא נתניהו המשופשף, שכל קריצת עין מתוזמנת לפי תסריט מדויק. אצל גנץ אובחנה לא פעם גמלוניות יתר ובריחה מהטקסט, אבל זה נסלח. זו בכל זאת הפעם הראשונה.
כשכבר נתגלו סימנים למשבר במהלך הנאום, עמדה לצד גנץ להקת המעודדים ומיהרה להבהיר מי יהיה ראש הממשלה הבא. אחד מהם, דורון גבע מקיבוץ סאסא, הודה שגנץ הוא האמצעי בלבד: "אנחנו פה בשביל להעיף את ביבי. בשביל המטרה הזו הייתי מוכן לקחת אפילו את גדעון סער".
גנץ הזכיר את בית המלוכה שבשלטון, הודה לראש הממשלה ואמר שאחרי עשר שנים הם ימשיכו מכאן. הם, זאת אומרת הוא ובוגי יעלון, שהצטרף לבמה לקראת סיום, באחד משיאי הערב.
תגידו, מה תספרו לילדיכם הקטנים אם הם ישאלו, שהמפלגה ששני ראשיה היו רמטכ"לים, היא זו שאמורה להיות היותר מתונה ותנסה לחתור לשלום?
לא רחוק מהבמה, עמד כל אותו הזמן אלוף במיל' יורם יאיר (יה־יה), שנראה מרוצה מהשלטון הצבאי. "סוף סוף מנהיגות אחרת. שמעת את הנאום? כל מילה בסלע. הוא איש של עשייה, ובגלל זה הוא לא דיבר עד כה".
אחרי שנפרד מאיתנו עם שירת ההמנון ומטח של קונפטי, התפנה גנץ לקרב האמיתי. לא עוד לוחמי חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, אלא קומנדו אמיתי, עם דם על הידיים. בכלל לא בטוח ששני רמטכ"לים, לוחמים מעוטרים, יספיקו בג'ונגל הזה מול אורן חזן אחד.