עיני הכול נשואות לליכוד ולכל ציוץ או תדרוך בסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו גם לכל גרגר התקדמות בתיקיו הפליליים. המצב של הליכוד בסקרים פנטסטי, אולם גם נתניהו יודע שעתידו הפוליטי כראש ממשלה תלוי בעיקר בהצלחה של שותפותיו הפוליטיות לעבור את אחוז החסימה. כולנו, ישראל ביתנו, ש"ס, הבית היהודי והאיחוד הלאומי נמצאות כולן בסכנת אי צליחת אחוז החסימה. מדובר במנדטים רבים ויקרים של הימין שעלולים לרדת לטמיון ולשנות את מאזן הכוחות בין הימין לשמאל.
בציונות הדתית המצב מורכב במיוחד. קיימות שלוש מפלגות שתתמודדנה בבחירות הקרובות: הבית היהודי שבחרה השבוע ברב רפי פרץ, האיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ ועוצמה יהודית של עו"ד איתמר בן-גביר. כל שלוש המפלגות יודעות שכדי לעבור את אחוז החסימה הן חייבות להתאחד לרשימה אחת, לפחות כ"בלוק טכני". כעת הויכוח נסוב בעיקר סביב השאלה כמה מקומות ריאליים תקבל כל מפלגה.
כל אחת מהמפלגות מאיימת כי תרוץ לבד אם חברותיה לא יסכימו לדרישותיה. חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן פיתח ועסק בהרחבה ב"פרדוקס הסחטן". פרוקס זה בקצרה מתאר מציאות בו ראובן ושמעון מוכנסים לחדר קטן שבו מזוודה עם שטרות בסך $100,000 . בעל המזוודה מציע להם את ההצעה הבאה: "אני אתן לכם את הכסף שבמזוודה, אבל רק בתנאי אחד. אתם נדרשים לנהל מו"מ ולהגיע להסכמה על אופן החלוקה שלו. רק כך אסכים לתת לכם את הכסף".
ראובן הרציונאלי פונה לשמעון בהצעה המתבקשת לחלק את הסכום שווה בשווה. להפתעתו, שמעון מרצין את מבטו ובקול נחוש אומר: "תשמע, אני לא יודע מה הכוונות שלך לגבי הכסף, אבל אני לא מוכן לצאת מהחדר עם פחות מ $90,000. אם טוב לך - קח, לא טוב לך, מבחינתי ששנינו נלך הביתה בלי כלום".
כל נסיונות ראובן לדבר ללבו של שמעון עולים בתוהו, ושמעון מבהיר לו "אין על מה לדבר. 10-90 או כלום, זו הצעתי האחרונה". פניו של ראובן מאדימות מכעס. הוא מבין ששמעון נחוש בדעתו לקבל את מרב הכסף, ושהדרך היחידה לצאת מהחדר עם איזה שהוא סכום היא להיכנע לסחטנות שלו. הוא מסדר את בגדיו, שולף מהמזוודה שטרות על סך $10,000, לוחץ את ידו של שמעון ויוצא מן החדר במבט מושפל.
אנשי עוצמה יהודית מאיימים שירוצו עד הסוף, אם לא יקבלו שני מקומות ריאליים. האיחוד הלאומי דורשת את ראשות הרשימה ובנוסף עוד שני מקומות ריאליים, ומציעה לעוצמה יהודית מקום אחד וגם הוא איננו ברביעייה הראשונה. בבית היהודי מצידם מתדרכים שיש להם בכלל בעיה אידאולוגית עם חבירה לעוצמה יהודית הכהנאיסטית. עוד טוענים בבית היהודי ובאיחוד הלאומי שהחבירה לבן גביר וחבריו תביא אמנם עשרות אלפי מצביעים אך גם תבריח מספר לא מבוטל של מצביעים ביתיים.
האם יש פתרון לפרדוקס רשימת הציונות הדתית? האם אנשי עוצמה יהודית באמת מסוגלים לממש את איומיהם ולרוץ לבד עד הסוף כשהכישלון מובטח רק כדי להשיג תוצאה טובה יותר במשא ומתן לקראת הכנסת ה-22? האם האיחוד הלאומי והבית היהודי יכולות להרשות לעצמן סכנה ממשית שלא יעברו את אחוז החסימה כי לא הסכימו לדרישות עוצמה יהודית? לבית היהודי יש כלי נשק נוסף ביד במשא ומתן מול עוצמה יהודית והאיחוד הלאומי: היא עשויה לערוק ברגע האחרון לשורות הליכוד וכך תציל את עצמה מהתסבוכת של צליחת אחוז החסימה. במקרה כזה, הבית היהודי אמנם תהיה בכנסת אך תהיה אחראית ישירה לאובדן המנדטים של האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית במקרה שייכשלו ביום הבוחר.
פרדוקס הציונות הדתית מורכב במיוחד. לא רק כי יש מספר רב של שחקנים בפרדוקס הזה אלא גם כי ההסכם איננו סוף פסוק. לאחר החתימה על ההסכם צריך לשכנע את הציבור להצביע לרשימה המאוחדת על בסיס עקרונות ההסכם. אם המשא ומתן ינוהל בחילופי מהלומות, אולטימטומים, השמצות והשפלות – האיחוד ייראה מלאכותי במיוחד, שיתוף הפעולה בין המפלגה הסוחטת למפלגה הנסחטת יהיה צולע ומקרטע. מציאות כזו תרחיק את המצביעים הפוטנציאליים מרשימת הציונות הדתית למפלגות הימין החדש והליכוד. במקרה כזה, למרות האיחוד המשולש – יש חשש כבד שהרשימה לא תעבור את אחוז החסימה. גוש הימין בכלל ובנימין נתניהו בפרט בהחלט צריכים להיות מודאגים.