היה יום חם כאשר הליכודניקים יצאו להצביע. די בנאלי לכתוב: היה חם בפריימריז של הליכוד. לרגע התגנבה לי המחשבה שכל המאבק בין בנימין נתניהו לגדעון סער, אשר מרתיח את השטח ויוצר עניין, מכוון למנוע בחירות מנומנמות. תמהתי לעצמי שמא זהו תכנון גאוני, ושאת המשברים והמלחמות ביימו כדי שכל מתפקד יצא מביתו וירוץ להצביע.
הבחירות מתקיימות בכל הארץ, אבל שטח גני התערוכה בתל אביב הוא אתר הבחירות המרכזי, וסביב הביתן הענק שבתוכו הוצבו הקלפיות הקימו לא מעט מהמועמדים ביתנים משלהם, עם תמונות ענק, רמקולים ושאר דרכי השכנוע.
בדרך מהחניה לאזור הבחירות נתקלתי באורן חזן, עוד אחד ממתסיסי הבחירות האלה. חזן הולך, וצוות טלוויזיה של רשת חג סביבו. הוא יספק חדשות, או בידור, במשדרי הערב. כבר בדרך נוצרת שיחה בינו לבין אדם צעיר, ואני קולט את סופה. הצעיר מסכם: “אח שלי, אתה הורס את המדינה שלי, זו הבעיה".
אורן חזן יורה מיד: “אח שלי, הבעיה היא שזאת לא המדינה שלך". כשהוא רואה אותי, הוא נותן לי פתק עם הססמה שלו בפריימריז האלה: קול האמת בפרצוף.
ליד הביתנים ומול אולם הקלפיות מסתובבים כל מיני פעילים ומצביעים, וכמובן הרבה עיתונאים וצלמים. והנה מתקרבת הסיבה שבגללה הטלוויזיות והצלמים כאן: גדעון סער הגיע להצביע. הוא מוקף, אבל בסוף נחלץ ונכנס לאולם ההצבעה. אני מצליח להישאר לידו, ושואל אותו: “מה עם הספר שלך?". סער כותב ספר על חזונו, זאת אני יודע זה כשנתיים. הוא עונה: “זה יחכה עוד קצת. אמרו לי שלא טוב לסכם עכשיו. הספר קיים. כתב היד אצלי בשלמותו, אבל אני מחכה ומתכוון לכתוב עוד פרקים".
הוא מתייצב מול אחת מעשרות עמדות הקלפי שסביב האולם הענק, ואז נכנס מאחרי הפרגוד להצביע. מתמהמה מאוד, ופעם אחת אפילו יוצא מאחורי הפרגוד כדי לברר משהו. שאלתי מה בירר, והתשובה הייתה שהוא לא הבין מה פירוש יש לשים במעטפה השלישית, לאחר שהונחו הפתקים עבור הרשימה הארצית ועבור מועמדי המחוזות. המעטפה השלישית שחברי הליכוד התבקשו לשים בקלפי היא הצבעתם על בקשת ראש הממשלה לשריין שלושה מקומות.
שאלתי אותו: “מה תגיד אם יתברר שאתה זוכה במקום הראשון?"
“אני לא עוסק בספקולציות, נחכה לתוצאות", ענה.
סביב אולם ההצבעה הוצבו עשרות קלפיות ועשרות פרגודים. מול כל קופסת קלפי יש שולחן, ולידו יושבים שני בני אדם שנותנים למצביעים את המעטפות והטפסים. לא מדובר בפעילי ליכוד, אלא בשכירים שזכו ליום עבודה. אחת מהן, בשולחן שלידו הצביע סער, לא הבינה מה ההתרגשות. היא לא הכירה את המצביע המפורסם. אם הוא יהיה ראש הממשלה פעם, היא בוודאי תכיר אותו.
חזן ממשיך ליצור תסיסה לפני שהוא נכנס להצביע, וכנראה נהנה מכך. אני שומע ויכוח סוער מאוד בינו לבין גבר בן 40, שעומד ובידו קורקינט מקופל וקסדה, ואומר לח"כ בטונים גבוהים: “אני 20 שנה בליכוד. אתה הפנים המכוערות של הליכוד". חזן נותן לו כוס מים ואומר לו להירגע. הוא לא. הוא מרוגש מאוד ואומר: “עשית המון נזק לליכוד, אני מקווה שלא תיכנס". בגללו אנחנו נפסיד, הוא אומר לי אחר כך, וכשאני נוגע בו, אני מרגיש שהוא רועד ממתח. שמו יהודה היינוביץ’ מירושלים.
מירב סיטון מהליכודניקים החדשים ניגשת אלי. יש גם להם אוהל בשולי האוהלים המושקעים. אני שואל אותה מה היא אומרת על ההאשמות, שלפיהן הם באו כדי להרוס את הליכוד מבפנים. היא מכחישה, מפנה אותי לרשימת המומלצים שלהם, כולם ליכודניקים טובים, ואומרת שהם רוצים מועמדים שיחזרו לדרך של בגין וז’בוטינסקי. “בגין זה גם שאיפה לארץ ישראל השלמה, ובניית עוד התנחלויות", אני מזכיר לה. “אנחנו לא מתעסקים בזה", היא עונה, “אנחנו לא מטפלים במה שאין לנו ממילא יכולת לקבוע לגביו. אנחנו רוצים פתרון לבעיות אחרות. הפקקים, החינוך, הבריאות".
בשמות שעל הביתנים אני רואה את שלטי מירי רגב, אופיר אקוניס, יואב גלנט, חיים כץ, יובל שטייניץ, יהודה גליק, אבי דיכטר, שרן השכל. פעילים של כל אחד מהם מחלקים ניירות לכל מי שהם רואים. ליצנים וסקסופוניסט על קביים גבוהים מפרסמים את יריב לוין ומביאים לכאן אווירת יריד וקרקס. בביתן של יואב קיש בולטת דמותו בקרטון, בגודל טבעי, במדי טייס קרב.
מי מכל אלה יהיה בכנסת הבאה? זה עדיין לא ברור.