אחוז החסימה הגבוה מונע מרשימות חדשות להיכנס לכנסת ומצריך אחרות להתאחד

המספר החזק ביותר במערכת הבחירות המתחממת, ובמיוחד לקראת יום רביעי, מועד הגשת הרשימות שיתמודדו בבחירות הכלליות, הוא 3.25. מאז מרץ 2014 מדובר באחוז המינימלי של הקולות הכשרים שאותו יש לעבור על מנת לזכות בייצוג בכנסת.
 

התקשורת מפמפמת לנו סקרים. מספרי המנדטים שבהם זוכות הרשימות השונות בקזינו של הסוקרים לקראת 9 באפריל: 32, 30, 22, 20, 16, 12, 11, 9, 6, 4. אבל לא, לא אלה המספרים החשובים באמת, בוודאי לא בטרם הוגשו הרשימות הסופיות ושמות מועמדיהן לוועדת הבחירות המרכזית. 3.25 - זהו מספר המזל, תנאי הסף שיקבע את מספר המפלגות שיקבלו כרטיס כניסה לפרלמנט שלנו. המפלגה הקטנה ביותר שנבחרה לכנסת ה־20 הייתה מרצ, עם חמישה מנדטים.
 

אחוז החסימה עבר שינויים רבים. הוא במגמת עלייה מאז האסיפה המכוננת, הכנסת הראשונה: 0.83%, 1%, 1.5%, 2% ועד לאחוז הגבוה יחסית הקיים היום. ועדיין, הוא נמוך מ־5% בבחירות לפרלמנט הגרמני, למשל.

בישראל, אחוז חסימה גבוה יחסית הוא הכרחי, לנוכח הפיצולים בחברה. שהרי אצלנו כל אחד מתיימר לדעת טוב יותר מזולתו מה צריך לעשות ומה לא דרוש, בכל תחום ותחום. אבל יותר משאלת מה צריך לעשות, מתבלטת תופעת האגו המנופח והיומרה המופרזת. וראו זה ופלא: כמעט כל מנהיג לרגע מצליח לפתות תומכים ומצביעים, ללכת שולל אחריו. ראינו בבחירות הקודמות מפלגה עם שם מפוצץ, "מנהיגות חברתית", שנתמכה על ידי 223 קולות.
 

אף על פי שהמשוכה החסימתית גבוהה, אנו רואים כעת מספר חסר תקדים של מפלגות חדשות, שראשיהן מוכנים לבזבז סכומי עתק על הרפתקה פוליטית. ניתן רק לשער מה היה קורה אם לא היה אחוז חסימה משמעותי – כמה עשרות מפלגות היו צצות, ואולי שלוש או ארבע מהן היו מצליחות להשתחל לכנסת ולפצל עוד יותר את המערכת הפוליטית.

דרושה אחדות
 

אחוז החסימה הגבוה נועד כפשוטו – אפילו באופן לא דמוקרטי – לחסום. לאפשר רק למפלגות רציניות לזכות בייצוג בכנסת. איתות אדום שמטרתו לגרום לכך שלא כל מי שמשתעשע ברעיון להיות ראש מפלגה ומנהיג בישראל יוכל להגשים אותו. יתר על כן, ישנן מפלגות שכבר תקעו יתד במגרש הפוליטי, היה להן ייצוג בכנסת היוצאת, אבל חשות כעת שקרקע אחוז החסימה בוערת מתחת לרגליהן. הן מנהלות קמפיין כמעט נואש כדי לשרוד.
 

הרשימות שטוענות לכתר, הליכוד וחוסן לישראל, עמלות לשכנע מפלגות קטנות, מדשדשות, כל אחת במחנה שלה, להתאחד, לרוץ יחדיו, וכך לא להסתכן באיבוד מנדטים. מה שמאחד את כל המפלגות מגנץ, לפיד ושמאלה הוא אידיאולוגיה בת שלוש מלים: "רק לא ביבי". האם זה יספיק לגבור על האגו של כל אחד מהמנהיגים במחנה זה ולאחד כוחות על מנת להשיג את המטרה המשותפת?
 

לנגד עיני מחנה הימין עומדת טראומת נפילת השלטון ב־1992, עקב הפיצול ומפלגות שלא עברו את אחוז החסימה דאז – 1.5% בלבד. כ־130 אלף קולות ירדו לטמיון, רובם המכריע מימין, אחרי שלא נכללו בחשבון המנדטים. 
 

אין די באיחוד שהושג סוף־סוף בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. ח"כ אורן חזן שנדחק מרשימת הליכוד מקים רשימה משלו בניסיון לחזור לכנסת בדלת האחורית, כלומר בעזרת מצביעים שאולי ילכו שולל אחריו קסם חיוכו. ואולי בסתר לבו רוקח חזן את נקמתו בתנועתו? בעזרת קולות בודדים שיקבל הוא עוד עשוי לגרום נזק לליכוד.