טראמפ מצפה לשמוע רק מילה אחת מנתניהו על עסקת המאה: כן, אדוני הנשיא

נתניהו נערך לרגע הזה כמו שדוב גריזלי נערך לשנת החורף שלו: אוגר שומנים שאותם יוכל לשרוף בימי הצינה, כשאין מזון מספיק בחוץ. הוא קיווה לאגור מנדטים בסקרים כדי להגיע למועד החלטת היועץ מספיק גדול, וכך, אם תהיה ירידה בסקרים, היא תהיה מתונה ולא תסכן את שלטונו. הבעיה היא שזה הצליח באופן חלקי. אף שהליכוד היא המפלגה היציבה ביותר בסקרים - מקבלת בכולם סביב ה־30 מנדטים, והיא זו שיכולה להרכיב קואליציה טבעית בקלות רבה יחסית - מאז הקמת כחול לבן היא אינה המפלגה הגדולה ביותר.
 

נתניהו ניסה בכל כוחו לדחות את פרסום החלטת היועץ מסיבה פשוטה: הוא ידע שהמשמעות של הפרסום היא הצפה של קלטות, תמלילים ועדויות של עדי המדינה שהיו קרובים לו מאוד, אם לא הקרובים אליו ביותר. נתניהו חרד ממהדורות החדשות שיכרסמו בתדמיתו ערב־ערב - הכתם של ראש ממשלה המצוי תחת עננת כתבי אישום. והוא יודע שהמערכת הפוליטית מחכה לקלטות הללו לא פחות מכתבי הפלילים. צוותי הקמפיין של כחול לבן והעבודה כבר עובדים במרץ על הסרטונים שירוצו ברשת ושיפגשו את הציבור בשידורי התעמולה בטלוויזיה שבועיים לפני הבחירות. לכן נתניהו מנהל עכשיו קרב מאסף, ומטרתו היא שעל אף פרסום החלטת היועץ - שלל העדויות יפורסמו רק לאחר הבחירות. בנושא הזה טרם נאמרה המילה האחרונה.

 

אפשר להעריך שלפרסום החלטת היועץ יהיה אפקט מאזן בסקרים בטווח הארוך: מצד אחד, התכנסות סביב נתניהו, שימשיך לצעוק "רדיפה" מצד התקשורת, השמאל ומערכת המשפט, ומנגד - התנכרות ונטישה של בוחרים שירגישו שהם לא רוצים לבחור בראש ממשלה אשר תחת כתבי אישום. 

אף שנתניהו ניסה השבוע לשדר עסקים כרגיל, הלחץ מהחלטת היועץ גרם לו לעשות שורה של טעויות רשלניות שפגעו בו בבטן הרכה שלו, אל מול קהל שלרוב הולך שבי אחריו. לצערו, גם השבועות הקרובים צפויים לפגוע בו בבייס הפוליטי שלו, סביב עניין מהותי וקשה בהרבה: הקמת מדינה פלסטינית. השבוע, מחלקת הגבייה של ממשל טראמפ התחילה לעבוד. אף שפורסם כי נתניהו מתואם עם טראמפ על פרסום התוכנית לאחר הבחירות, הראיון של חתנו ג'ארד קושנר השבוע הגיע ארוז בחבילת מתנה לנפתלי בנט, שקרא לטראמפ לפרסם את תוכניתו עכשיו. 
 

בנט ונתניהו יודעים שתוכנית המאה של טראמפ תהיה לא פשוטה לעיכול לבייס הימני האידיאולוגי. קואליציה שהיה לה נוח לקבל את העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים ואת ביטול הסכם הגרעין, לא תקבל את התביעה האמריקאית לשוב לשולחן המו"מ ולדבר על הקמת מדינה פלסטינית, כולל פשרה בירושלים. 
 

טראמפ לא קורץ מהחומר שממנו קורצו ג'ורג' בוש וברק אובמה. בניגוד לשניים האלה, שבאו מהעולם הפוליטי, טראמפ הוא איש עסקים שלא מוכן לקבל שום מכשול בדרך לניצחון. את ההסברים על שיקולים קואליציוניים שנתנו ראשי ממשלה בעבר לנשיאי ארה"ב, טראמפ לא יקבל. מבחינתו, נתניהו יכול לומר לו רק מילה אחת, והיא: כן, אדוני הנשיא. טראמפ צפוי לומר לנתניהו כי את החלק שלו בעסקה הוא עשה ובאופן מושלם.עכשיו תורך לשלם את חובך, ואם יש בעיה עם שותפים פוליטיים, קנה אותם. 
 

הרבה כבשים כיכבו בקמפיין 2001. אז המועמד לראשות הממשלה, אריאל שרון, שם אותן על כתפיו והתגאה בהן. בקמפיין 2019 את הכבשים של חוות השקמים החליפו שרי הליכוד בדמות הכבשים השחורות שמודרות לגמרי מהקמפיין, שהפך להיות קמפיין ההישרדות של נתניהו. 
 

את הקמפיין הפעם מוביל נתניהו אישית, ולצדו "אנשי מקצוע" צעירים ותזזיתיים שחיים את עולם הרשתות החברתיות, ובעיקר את טוויטר. צעירים אלה, חסרי ניסיון פוליטי, ויתרה מכך - חסרי עכבות, לא רואים ממטר את בכירי הליכוד. השבוע צייץ מנהל הניו־מדיה של נתניהו יונתן אוריך בתגובה לטענות על הדרת הפוליטיקאים כי הוא מצפה מהם "להזיז את ישבנם לכיוון המצודה, אם ברצונם לעזור". אמירה מזלזלת ובוטה שרוח המנהיג שורה מעליה. 
 

נתניהו יזדקק להם השבוע. השאלה היא אם ימצא אותם לצדו, אחרי שנתן להם להזיע לקראת הפריימריז, פעל נגד חלקם והיה אדיש כלפי אחרים והוכיח להם לאורך כל הקדנציה, כפי שחווה השר איוב קרא, שנאמנות לא תמיד משתלמת. בניגוד לדוח המעונות, שעליו נאלצו להגן באולפנים במערכת הבחירות הקודמת, הפעם מדובר בחומרי נפץ אדירים ששרי הליכוד ובכירי התנועה יתבקשו לפרק באולפני הטלוויזיה ובשידורי הרדיו. אף שהמלאכה עומדת להיות לא פשוטה, יש להעריך כי גם אם בכירי הליכוד ירצו לשים את הטלפונים שלהם בהשתק עם פרסום החלטת היועמ"ש, הם יתקשו לעשות זאת. בכירי הליכוד ייקחו כדור נגד בחילה וילכו לאולפנים, לאודישנים של "קח אותי, נתניהו" להיות שר בממשלה הבאה. 

 

נתניהו נראה כמי שמאבד מומנטום השבוע, אך בצד השני אין מי שישלוט על סדר היום. נתניהו טועה, שוגה ונחבל, ובכחול לבן אין מי שיאסוף את המשגים שלו ויתרגם אותם למנדטים. החיבור הפוליטי שנועד אך ורק להחלפת נתניהו בשלטון יגיע למבחן הראשון והמשמעותי השבוע: האם תצליח המפלגה לאסוף את המנדטים של מאוכזבי נתניהו שיביא איתו מנדלבליט. 
 

לכאורה, הטסטוסטרון המצטבר של הארבעה, כנגד מנהיג אחד חזק אך חבול, צריך להספיק כדי לייצר מומנטום לשינוי. בקמפיין נכון, חד ומדויק, יכולה הרביעייה לנסות לשכנע את הציבור שמספיק, שיכול ושצריך להיות פה אחרת. הבעיה היא שאם תדבק הרביעייה בקמפיין ממלכתי ומאחד, היא עלולה לפספס את ההזדמנות לסדוק את נתניהו. בישראל אי אפשר לנצח בבחירות עם קמפיין חיובי. מי שילך עם סכין (מטאפורית) בין השיניים ויסמן את המטרה (הפוליטית) כדי לפגוע בה, יגביר את סיכוייו לנצח את המערכה. 
 

בתוך הרביעייה הזו ישנם שלושה רמטכ"לים שסימנו וחיסלו לא מעט מטרות בשדה הקרב. הפעם הם צריכים לקבל החלטה שהם הולכים על זה, מורידים את הכפפות, מוותרים על הממלכתיות ונלחמים כדי לנצח. נכון לעכשיו, נדמה שהם לא שם. נתניהו לעומתם כבר מזמן בשדה הקרב, וכפי שראינו השבוע - הוא לא מתכוון לקחת שבויים.