חוות הדעת של היועמ”ש ופרקליט המדינה בעניין פסילת מועמדתו של מיכאל בן ארי צריכה להוות עילה לפתיחה בחקירת “תיק 5,000”. בתיק זה ייחשד ראש הממשלה כי קיבל ממנדלבליט וניצן מתנה יקרת ערך אשר בכוחה להשפיע על הבחירות לכנסת ה־21. נדמה שנתניהו לא היה צריך ראיה חזקה יותר לטענתו לאכיפה בררנית, לדיפ־סטייט ולמערכת משפט שמאלנית. מצד אחד, שני בכירי המשפט מפרסמים חוות דעת רזה ולקונית שבה הם מתנגדים לפסילת מפלגת בל”ד, שהטרור והיא הולכים בזרועות שלובות כבר שנים רבות. אומנם חברי הכנסת גטאס ובשארה ניסו להסתיר את מעשיהם הטרוריסטיים, אך בכל מה שקשור לאידיאולוגיה - חברי המפלגה אפילו לא מנסים להסתיר או להצניע אותה.
ולא רק הם: חברי כנסת ערבים רבים פסולים על פי חוק יסוד "הכנסת” מלהתמודד בבחירות בשל שלילתם את אופייה היהודי של מדינת ישראל ובשל תמיכה והזדהות עם ארגוני הטרור ועם טרור נגד ישראלים. גם טור של 25 אלף מילים לא יספיק כדי להביא את כל הדוגמאות. ועל מי מנדלבליט וניצן החליטו להתלבש? דווקא על הח”כ לשעבר מיכאל בן ארי, שמיוחסות לו האשמות קשות וקולקטיביות נגד המגזר הערבי ותמיכתו בטרור נגד יהודים, האשמות שלדעת היועמ”ש הן בגדר “הסתה לגזענות”.
בן ארי זכה להיות הראשון זה 16 שנה שהיועמ”ש מבקש לפסול התמודדותו. לדברי מנדלבליט וניצן, “אין מדובר במקרה גבולי. מדובר במקרה המצוי עמוק בתחום המצדיק ומצריך את פסילת המועמד לפי החוק, גם לפי המבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה”. אפשר להבין את עמדת היועמ”ש שלא לפסול את רשימת בל”ד בהסתמך על תקדימי העבר של בג”ץ ועל בסיס זכות היסוד לבחור ולהיבחר. אפשר גם להבין את עמדת היועמ”ש לראות בדבריו של בן ארי הסתה לגזענות המצדיקה פסילה על פי חוק, אך שתי ההחלטות שמתקבלות בצוותא על ידי אותו גורם, מלמדות על עיוות ואפליה שזועקות לשמיים.
בימין הועלו טענו חריפות ביותר נגד מנדלבליט וניצן על אותה אפליה ועל אינטרסים אפלוליים. אני דן את מנדלבליט לכף זכות, היות שהאפליה הזו נובעת מגזענות של ציפיות נמוכות. מהערבים הוא מצפה לפחות, הרבה הרבה פחות.