*גוש הימין הוא נותן הטון, החלק הדומיננטי שמכתיב את סדר היום במדינת ישראל. על פיו יישק דבר כמעט בכל תחומי החיים. העובדה הזו קיבלה חותמת רשמית בבחירות שהתקיימו לפני כשבוע. הגיע הזמן להפסיק את חזיון התעתועים של הסקרים, שמעוותים את המציאות הפוליטית. מתברר כי בשום שלב לא הייתה היתכנות להקמת ממשלה בראשות בני גנץ ויאיר לפיד.
*השנאה כלפי מפלגת העבודה, מפא”י ההיסטורית, בקרב בני עדות המזרח, לא רק שלא נעלמה, היא כנראה התגברה. הסלידה הזו באה לידי ביטוי בעוצמה רבה בקרב בני הדור השלישי, לא מעטים מהם מצביעי ליכוד. על כל תומכי התנועה שהקימה את המדינה לעצור את המפולת, ויש למרבה הצער כנראה רק דרך אחת לעשות זאת: להוריד את העבודה מהבמה, מהזירה הפוליטית, להקים מוזיאון ולשמר בו את מורשתה. כל ניסיון נוסף להחיות את המפלגה הוא בגדר התעללות בגווייה.
* הבחירות בישראל מחייבות שני ימי חופשה. מי יכול לקום לעבודה בבוקר אחרי לילה ארוך של המתנה לתוצאות האמת? את תשדירי התעמולה בטלוויזיה יש להפסיק, הם לא מתאימים לשנת 2019 ולעידן הרשתות החברתיות. ויוזמה נוספת: איך זה שאין עדיין אפליקציה שתאפשר הצבעה בלי להגיע לקלפי?
* ועדת הבחירות המרכזית נדרשת לחייב את הרשימות להציג בכל המדיות את המצע שלהן. כך, למשל, לא נפספס את הסעיף שמבקש לבנות מחדש את בית המקדש.
* כדי למנוע מבוכה, יש להימנע מנאומי ניצחון לציבור עד פרסום תוצאות האמת. מדגמים, מתברר, לא מספיקים כדי להרכיב ממשלה.
* המלצה למתנגדי או שונאי נתניהו: תנפיקו לעצמכם דרכון זר, אתרו בהקדם יעד באירופה לחיות בו בשנים בקרובות. כמו שזה נראה, ראש הממשלה לא מתכוון לצאת מבלפור.
* כדי למנוע פגיעה בתפקוד הממשלה ושיבוש של חיי האזרחים, שר יהיה חייב לסיים את הקדנציה שלו כל עוד לא פרש מהחיים הפוליטיים או שראש ממשלה החליט לסיים את תפקידו. לא עוד שרים שפוזלים לעבר משרדים אחרים, לא עוד שר חינוך שעוסק בביטחון ושר תחבורה שפתאום נכנס גם למשרד החוץ. יש להפסיק את הנוהג שבו שר מחזיק או מטפל בשני תיקים במקביל. הזילות הזו באחריות המיניסטריאלית ובטיפול בתושבי ישראל היא בלתי נסבלת. תקנה דחופה: שר אחד לכל משרד, לא עוד שר אחד לכמה משרדים.
* בקצב הזה של התחזקות המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, זה כנראה רק עניין של זמן עד שהתקציבים לישיבות ולחינוך התורני יהיו גבוהים יותר מתקציב הביטחון של ישראל.