לאחר שנה סוערת במשרד המשפטים תחת ניהולו של השר אמיר אוחנה, ייכנס אבי ניסנקורן למערכת סוערת ומפולגת, בין קומה ארבע, שבה שוכנת לשכת השר, לקומת היועץ המשפטי לממשלה.
בראש ובראשונה יהיה צורך עז להפיג מן המתח המובנה שבין השר לדרג המקצועי בפרקליטות, כולל כמובן היועמ"ש. נקודה נוספת היא לשקם את התדמית הציבורית ואת חוסר האמון כלפי החלטות מסוימות של המערכת. על שולחנו של השר מחכים לטיפול נושאים שונים מנהליים, כמו הרפורמה בתקנות סדרי הדין האזרחיים בבתי המשפט והמשך ההנגשה של מערכת בתי המשפט והמשרד לציבור. דוגמה לכך היא כניסתם של השידורים החיים בין כותלי בית המשפט. אבל כל אלה מתגמדים מול הצורך במינוי פרקליט מדינה קבוע דרך ועדת איתור, וכן ההכנות לקראת היום שלאחר סיום כהונתו של אביחי מנדלבליט בתחילת שנה הבאה.
מינויים רגישים צפויים גם בוועדה לבחירת שופטים, אשר גם היא עמדה במרכז ההסכם הקואליציוני. חבריה העתידיים, וכמובן אופי השופטים - שמרנים מול אקטיביסטים - יהיו נתונים להשפעות ולרצונות השר. בעוד כשנה, כשייסגר המינוי הראשון לשופט עליון, נוכל לדעת לאן הרוח נושבת. ובכלל, לתפקיד שר המשפטים יש גם משמעות רבה. הוא מעין "עומד בשער" בכל הנוגע ליוזמות חקיקה, כזה שעומד בראש ועדת השרים לחקיקה. ברצותו, יוכל לעצור חקיקה לא נוחה לקואליציה, וברצותו - לקדם הצעות חוק שונות.