כל האירוע כוון עוד בשלב ההכנות לחגיגה היסטורית אלבנית. הופעת בכורה באליפות אירופה, קהל מטורף ביציעים, מזג אוויר אידאלי לסנסציה ומה בסוף? השווייצרים, האפורים, סימנו עוד וי בדרך לתואר הנכסף 'הנבחרת המיותרת ביבשת'.



באיזה עולם אנחנו חיים. חמישה שחקנים עם שורשים אלבנים שיחקו היום (שבת) בהרכב נבחרת שווייץ. הוריהם ברחו ממדינה מוכה וענייה בתקווה לחפש חיים יותר טובים ובסוף הם שולחים את בניהם לשחק כדורגל נגד המולדת. אמא של טולנט וגרניט שאקה ישבה ביציע עם חולצה ועליה חצי דגל שווייץ וחצי דגל אלבניה. גרניט שוייצרי, טולנט אלבני. גם ביום חג שכזה לא נתנו לה להחליט עם מי כדאי לה ללכת.



אני לא הייתי חושב פעמיים. אלבניה היא האנדרדוג האולטימטיבי. מדינה בת פחות משלושה תושבים, אבל מי יודע כמה מהגרים היא פיזרה על כדור הארץ? מכל העולם באו לתמוך לזכר ימים עברו. הגיעו מגרמניה, ארצות הברית. ברכבת מפריז פגשתי שני אוסטרלים, הם נולדו במלבורן, אבל מרגישים אלבנים. ביציעים היה רוב ברור לנציגה הקטנה. שווייץ אולי גובלת בצרפת, מרחק יריקה, אבל היו שם אולי כמה אלפים שתמכו בחצי כוח, משעממים כמו הנבחרת הלאומית שלהם.



היה ברור שהאלבנים באו בשביל לקחת חלק במעמד הר סיני. כל הרגש נשפך שם בכמויות. הייתם צריכים לשמוע אותם בהמנון. אנשים עמדו ושרו עם דמעות בעיניים, דגל ענק נפרש. רק היה צריך גול אחד קטן בשביל שנרגיש את קולן של כנפי ההיסטוריה, הרי בשביל זה באנו. רק מה, השווייצרים, כמו פקידי בנק, באו לעבוד ולא לסייע במחווה הומניטרית. אחרי חמש דקות, הפנטים מטיראנה קיבלו חתיכת מכה. השוער האלבני, אטריט ברישה, יצא איום ונורא לכדור קרן ופביאן שאר, אחד השווייצרים האותנטיים בסגל, נגח חופשי פנימה.



קומץ השווייצרים ביציע התעורר מתנומת הצהריים בכדי להריע לשער הזכות הראשון בטורניר. היה נדמה שאם זה הראשון, אחרים בטח יבואו, אבל שווייץ היא נבחרת כל כך אפורה שאפילו הלבן של התלבושת נראה אפור ועוד לפני כביסה. אם כבר יש שחקן מצוין כמו שאקירי, כל פעם שנגע בכדור הוא ספג בוז אימתני. הקהל האלבני הזכיר לו מה קורה למי שבוחר את הדגל הלא נכון.



שווייץ לא ניצלה גם את ההרחקה של הקפטן האלבני, לוריק קאנה, דקה לפני סיום המחצית בצהוב שני. היא הסתפקה בשער ובערימת כדורי רוחב. אלבניה, יריבתה של ישראל במוקדמות המונדיאל, חייבים להודות, היא נבחרת מאוד מוגבלת. היא יודעת להילחם, לרוץ, לרדוף, פחות לשחק לפי הספר. השחקן הכי טוב שלה הוא דווקא המגן הימני, אלסייד האיסאי, שמהאגף מחלק מתנות ארוזות עם סרט. בדקה ה-31 הוא מצא את סאדיקו לבד מול השוער אבל החלוץ לא סתם משחק בואדוז, יש לזה סיבה בהחלט טובה.



שווייץ הייתה יכולה לסיים את המשחק, אבל האריס סאפרוביץ' לא הפסיק להחמיץ ממטר. ההחמצות שמרו את אלבניה במשחק עד לדקות האחרונות ודווקא אז גאשי, שנכנס כמחליף, עמד בפני ההזדמנות הכי טובה במשחק. הבחור ניצב לבד מול השוער. הזרקורים עליו, הקהל האלבני מאחורי השער מחכה לאות, אבל איזה שלומיאל.



השופט הספרדי שרק לסיום ושלח את האחים שאקה להתחבק. לגרניט יש סיכוי טוב להעפיל שלב, השני פוגש ביום רביעי את צרפת. כדאי שטולנט יספר לאמא שמוטב ותמשיך במסע עם שווייץ שפוגשת את רומניה. המארחת כבר לא תרחם על האלבנים הקטנים וגם לא תחשוש להשאיר סימנים.