תור ארוך נשרך מול מקום קטנטן, נטול שלט, ההפך מכל הגדרה של “מפונפן”. יהודים מקומיים לצד תיירים מכל קצווי תבל מחכים לרגע שבו ייכנסו פנימה ויזמינו מאפה. כשתיכנסו, אל תצפו שהדודה ווילמה תחייך או תגיד תודה. רוצים? תקנו; לא רוצים, אל תחזרו.
הפוך או אספרסו? לא תאמינו איך הישראלים שותים את הקפה שלהם
שימו עין: המסעדה הזו בישראל תזכה בכוכב מישלן אחד לפחות
זוהי מאפיית “העוגיות השרופות”, שאליה נחשפנו במהלך סיור האוכל הכשר שעורכת חברת “נאמן” בגטו היהודי ברומא. “מאפיית המתוקים, שקיימת יותר מ־300 שנה בניהול אותה משפחה, מעבירה מתכונים סודיים מדור לדור של עוגות ועוגיות מהמטבח הג’ודאיקו רומנסקו”, מסבירה נופר כאשי מורסקו, הבעלים והמדריכה הראשית של ”נאמן”, שעורכת את הסיורים לישראלים בעברית. "שורשי המתכונים מגיעים מתקופת הגטו היהודי שהיה קיים ברומא מהמאה ה־16 עד לסוף המאה ה־19, ומייצגים מסורות ומנהגים של העדה שנצמדו לחגי ישראל והיהדות”.
בהתאם לחגי ישראל, האופות מוציאות עוגות מיוחדות לכבוד חגי תשרי, בהן עוגת חצי הירח Mezzaluna העשויה מקמח שקדים טחון טרי וסוכריות צבעוניות עם סירופ סוכר למעלה. שמה הלא רשמי של המאפייה, “העוגיות השרופות”, נובע מהעובדה שהאופות לא שוטפות את התבניות, וכך הסוכר השרוף נדבק לתחתית ומועבר לעוגה הבאה. לא יודע כמה זה היגייני, אבל ברומא התנהג כרומאי וסמוך על ווילמה ועל אבינו שבשמיים.
מאחורי “נאמן” עומדת כאשי מורסקו, ישראלית שחיה ברומא. בעברה שימשה כדיילת אוויר תל־אביבית, שפגשה דיילת אחרת, איטלקייה יהודייה, וזו הכירה לה בחור יהודי בבית הכנסת ביום הכיפורים בדיוק לפני 18 שנים. באותו בית הכנסת שבו הכירו, הם גם התחתנו חתונה יהודית־רומאית גדולה וערכו ברית מילה לשני הבנים שנולדו להם.
“הקשר עם הקולינריה נבע מהסקרנות שלי תחילה להבין מה קורה מסביבי בסופרמרקט - למה בכל פינה יש ארטישוק ופרחי קישואים, למה אין פה קוטג’ ואיזו אלטרנטיבה יש לארוחת ערב, כי חביתה וגבינה פשוט לא באות בחשבון”, היא מספרת. “לקשר עם הקולינריה הכשרה היו שורשים קצת יותר עמוקים: עמנואל, מי שהפך לימים לאב ילדיי, הוא יהודי שנולד וגדל ברובע היהודי ברומא. סבו ז”ל היה אחד מ־16 יהודי רומא היחידים ששרדו את מחנות ההשמדה של אושוויץ וניצלו מהשבת השחורה של ה־16 באוקטובר 1943.
כאשר סבא לוצ’אנו חזר לעיר הולדתו, החליט להקים את המסעדה הראשונה הכשרה ברומא כדי לקרב את היהודים למסורתם. לימים, הפך הגטו למעוז קולינרי תרבותי עשיר במסעדות. ייצרנו את ‘נאמן’ - בית איטלקי לאירוח וקולינריה כשרה, כדי להמשיך את דרכו של סבא לוצ’אנו. אני גאה לחיות את הגטו דרך הבטן ולארח מטיילים סקרנים בסיורי קולינריה ושוק כשרים ובסדנאות בישול כשרות, ולגלות יחד איתם מזווית מקומית את סודות המטבח הרומאי”.
סיור האוכל בסמטאות הגטו ובשוק הרומאי אורך כארבע שעות, והוא גדוש בטעימות מלוחות ומתוקות, חלביות ופרווה, כולן עם תעודת כשרות. המחיר הוא 89 יורו למבוגר (49 יורו לילד). “אנחנו מבקשים להגיע רעבים לסיור, כי חשוב לנו לפנק את האורחים שלנו בכל טוב, החל מהקפוצ’ינו של הבוקר ועד לקינוח בסיום”. היינו, שבענו ואהבנו.
“נאמן" – סיורי אוכל כשר ברומא, פרטים באתר
נפילה בעיר הנצח
לא תמיד גוגל צודק: במסעדת Nannarella המהוללת ברומא קיבלנו כדורי בשר רותחים מבחוץ וקרים מבפנים
בחנו את עצמכם: כשאתם בחו”ל, איך אתם בוחרים באיזו מסעדה לאכול?
1. מטיילים, וכשרעבים פשוט עוצרים ואוכלים באחת מהמסעדות הסמוכות.
2. בודקים כבר בארץ מהן המסעדות המומלצות, שואלים וחוקרים, ואז קל יותר לפגוע בול בפוני.
3. אוכלים ממילא רק במקדונלד'ס.
השיטה שלנו משלבת: מטיילים מטיילים, וכשמתעייפים פותחים את “גוגל מפות” ובודקים מהו הציון הגבוה ביותר של המסעדות ברדיוס הליכה. וזה גם מה שעשינו בסיור בשכונת Osteria שוקקת החיים, שהמקומיים מספרים שהיא־היא השכונה החמה היום ברומא. כה שמחנו לגלות שלא רק שמסעדת Nannarella קיבלה את הציון הגבוה 4.8 (מתוך 5) בקרב מעל ל־40 אלף מבקרים(!), ולא רק שהיא פועלת כבר 93 שנים(!!), אלא גם שהכניסו אותנו מיד ולא נאלצנו להמתין חצי שעה בתור, כפי שמתרחש במסעדות סמוכות.
כל הדרכים מובילות למסעדה הזו ברומא, ומה נאמר, כגודל הציפייה כך גודל נפילת האימפריה הרומית. איזו מסעדת פועלים ממוצעת ומטה, עד כדי כך שמתחשק לי לטלפן לכל אחד מ־40 אלף נותני הביקורת ולשאול אותם מה הם שתו לפני כן.
המחמאה הגדולה מכולן היא הפיצה - אבל זו לא חוכמה גדולה, מפני שבצק הפיצות בכל מסעדות רומא פשוט מצוין: דקיק, בעובי של קרטון, עם רוטב עגבניות משובח ומוצרלה. פשוטה, טעימה ומחירה סביר (42 שקלים לפיצה בגודל זוגי). סלט הסלמון דווקא נראה מלהיב תחילה: פרוסות סלמון מעושן נדיבות, גבינת פטה מגורדת ואגוזי מלך. אלא שאז התברר שכל הכבודה הזו יושבת על הר – פשוטו כמשמעו – חסר פואנטה של עלי ארוגולה, לא מתובל ולא מושקע (48 שקלים).
הלזניה סבירה: לא יוצאת דופן אבל גם לא מביכה, עם גבינת בשמל, מוצרלה ובולונז (48 שקלים). הנפילה הגדולה היא המיטבולס, הנחשבים למנת הדגל. בחרנו באופציה היותר “כשרה”: קציצות בקר ברוטב זנב שור. מתברר שכאן ההמלצה היא “לא תבשל גדי בזנב אמו”. שלושה כדורי בשר עצומים בגודלם, שמן הסתם לא הוכנו במקום, היו רותחים מבחוץ וקרים בתוכם, עדות לחימום במיקרוגל. הרוטב התגלה כחסר טעם בשרי - רוטב עגבניות סמיך ורגיל, וגם עלי העולש שנוספו בצד המנה לא הצילו את המנה משיממונה.
בקיצור, בנסיעה הבאה אולי באמת כדאי לקחת המלצות כבר מהארץ. או להסתפק במקדונלד'ס.