לאחרונה אני מוצאת את עצמי אורזת כמויות מטורפות של מזון חם ושפע של מתוקים במסעדת קלארו, שם השף רן שמואלי והצוות המדהים שלו פתחו חמ"ל בישולים המבשל, אופה, אורז ושולח ארגזים על גבי ארגזים לחיילים בצפון ובדרום ולתושבים שמנסים להתאושש מהטירוף שנפל עליהם.
"אי אפשר לסמוך על המדינה": בעלי המסעדות בדרום זועמים
מעריב מצדיעים: יוזמות נפלאות לאירוח מפונים מהדרום ומהצפון
השף רן שמואלי, הבעלים של מסעדת קלארו, וחברת האירועים "מערבה", מתיישב לצידי בעייפות מה. ההתקפה תפסה אותו בספרד בטיול שהוא ארגן לעצמו אחרי הרבה זמן שלא יצא לחופשה, שניה לפני שהוא הגיע למסעדת מישלן בבאסקים אליה הוא הזמין מקום חצי שנה מראש. באותו הבוקר, כבר הודיעו שיש טיסת חירום והוא כמובן עלה עליה ובזמן שהוא ניהל את החמ"ל מרחוק, הוא כבר התארגן על החזרה הביתה אל הצוות שלו שהתנדב להרים מאות מנות לחיילים ולתושבים.
מה התחושות כרגע?
"רע מאד. אנשים קצת אבודים, תחושות קשות מהמצב בשטח והחטופים. כל אחד צריך לתת מה שיכול לסיפור הזה, ולבשל זה מה שאני יודע לעשות ולכן היה לי ברור שאני לא הולך להשאר סגור ולשבת בצד אלא לעשות את מה שאני תמיד עושה ועשינו בעבר וזה לבשל לאנשים. לחיילים למי שזקוק לנו".
נזקי הקורונה עוד מהדהדים, מה מצב המסעדנים לדעתך?
"מצב המסעדות בכי רע, אני חושב שייקח חודשים אם לא יותר להשתקם, למזלי אני אולד סקול ותמיד שומר בצד לימים קשים, ולצערי הנה אנחנו בימים הקשים. אבל הרבה עסקים לא יצליחו להתאושש - אלא אם הממשלה תשכיל לעזור מהר. אל תשכחי שנכנסנו אל המלחמה הזו מלכתכילה במצב בכלכלי לא משהו ועוד יותר חברתית, כך שאנחנו לא במצב טוב וזו בעיה קשה והדרך להתאוששות תהיה לא קלה.
כלכלית כל המצב הזה מאד קשוח, יש לי רק דברים רעים לומר על ההתנהלות של הממשלה הזו ואני משאיר את זה לאחרי שהכל ייגמר. אני לא חושב שהממשלה או הצבא מסוגל להתמודד עם אספקת אוכל מיידית ל350 אלף מילואימנקים וסדיר וזה בסדר שאנחנו עוזרים, אבל עד מתי תתחילו להתארגן.
קשה לראות כל בוקר את הכסף שלך יוצא ונשפך, בלי דד ליין או משהו שיגרום לנו להרגיש שיש גוף מאחורי כל זה, ולא רק האזרחים נותנים את הכסף שלהם. זו לא פעם הראשונה שאנחנו עושים כאלו דברים. אני לא עושה את זה בשביל פרסום, אנחנו רוצים לתת תמיכה למי ששומר עלינו והצוות שלנו זקוק לזה, לעשייה לתרומה.
אנחנו ממשיכים עד כמה שנוכל מבחינת חומרי הגלם, התקציבים והצוות. לפתוח את המסעדה במגבלת ה- 50 איש, זה לא יקרה, אנחנו גדולים מידי. אנחנו לא נביא צוות של 20 איש לפתיחה כזו קטנה".
יש בכלל למה לפתוח? אנשים מרגישים נוח לצאת?
"אתמול התפרסמה כתבה על ברים שפתוחים בתל אביב, והייתי עם חברים ואמרנו שאולי נקפוץ לשתות משהו, להתאוורר ולנקות את הראש, ולא הצלחנו, נפשית לא הצלחנו. אני הכי בעד שיפתחו, אנשים חייבים לשרוד ויש אנשים שיכולים לצאת וזה מעולה כי חלק מהנצחון שלנו זה מורל, אבל מרגיש לי שאנשים בעיר עוד מסוגרים, שקשה להם. הם צריכים מגע וחברה אבל לצאת מרגיש להם לא נוח, ואני יכול להבין את שני הצדדים.