לקראת סוף הארוחה אנחנו מבחינים בשף ינון אלעל מתנודד אנה ואנה. הוא עובר בין הסועדים ונדמה שהוא נהנה לשוחח איתם, אבל מקפיד להישען על כיסא או על קיר סמוך, כאילו זקוק לתמיכה על מנת לא ליפול.
בירור קצר מעלה שהוא בדיוק חזר - אחרי יותר מ־100 ימים – ממילואים ברצועת עזה, ופשוט תשוש מעייפות. כלוחם בגבעתי הוא גויס בשבת הארורה ולא חזר הביתה תקופה ארוכה. כעת הוא פותח מחדש את “לונל” החדשה שלו בשכונת פלורנטין בתל אביב – ואתם, לפני שאתם בכלל קוראים את התפריט, צריכים להגיע ולתמוך.
את אלעל (ככה, במילה אחת) הכרנו כבר ב”מנא” המצוינת שעל חוף ימה של העיר. “מנא” שכלה שתי מלצריות במסיבת נובה, והצער שהלם בכולנו הכה בעוצמה בצוות המסעדה, באלעל ובשותף עמרי קאופטיל, והמסעדה נסגרה במהלך המלחמה.
“לונל” הוקמה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, ונסגרה מיד. כעת, ב”שגרת מלחמה” מורכבת ורגישה זו, היא חוזרת, אפשר לומר מושקת מחדש. לא בקול תרועה רמה, אלא באינטימיות. ולא בכדי – המסעדה רומנטית ואינטימית בהגדרתה. החל מהתאורה הרכה, המשך בריהוט החם (המבוסס על בר במרכז ושולחנות קטנים בצד) וכלה בתפריט המוקפד ובפרזנטציה היפה והמרשימה.
לונל, אגב, היא עיר בצרפת שנוסדה בידי יהודים שברחו מיריחו, והאוכל במסעדה, לפחות לכאורה, מושפע מהקולינריה של האזור – אבל לא ממש. יש הרבה מן ההשפעות הקולינריות של אלעל עצמו, יחד עם הניסיון שלו במטבחים של "מחניודה", "קפה פופולר" ומסעדת המישלן PUJOL המקסיקנית, ולא פחות חשוב – הבנת הקהל: מה ישראלים אוהבים לאכול במסעדות.
מנה ראשונה, קצת פחות צרפתית, היא הקובנה האישית: מאפה תימני מושחת ועתיר קלוריות למרות גודלו, מענג כפי שרק חומרי גלם פשוטים כגון המון חמאה עם קצח יכולים לייצר. כאן הם מצורפים לצלוחית רסק עגבניות, יוגורט וסחוג ירוק (38 שקלים). ויש גם טוויסט ממקום לא צפוי: מי שמזמין את לחם המחמצת, מקבל ריבת סלרי.
עצם חיבור בין שתי המילים “ריבה” ו”סלרי” נשמע מופרך, אבל לא יכולנו שלא לחסל אותה בהתרגשות. הלוואי שאיזו יצרנית גדולה של ריבות תאמץ את הרעיון הלכאורה־מופרך ותייצר צנצנות להמונים. ריבת תותים OUT, ריבת סלרי IN.
אל תוותרו על הסשימי, שהוא לונה פארק של טעמים: מתוק (ויניגרט תפוז), חמוץ (פינגר ליים), חריף (צ’ילי) וים־תיכוני (זעתר), במנה פוטוגנית וטעימה עד למאוד. המנה העיקרית הטובה ביותר היא זו ש”יובאה” מ”מנא”: שיפוד פילה בקר, רך כפי שמעולם פילה לא היה, עסיסי ונדיב. קוביות קוביות מוצאות מהשיפוד, וכל ביס תאווה לעיניים ולחך, הודות לחמאת יין אדום שבה הן בילו זמן רב. למנה מצורפים גם פלחי תפוחי אדמה מדורה (102 שקלים).
למרות שאיננה גדולה, ל”לונל” יש גם קונדיטור משלה – והוא אחד מהכוחות הרעננים בעיר: יואב רמות מעלה את הרמה עם עוגת גבינה "ניו יורק" מופתית ודחוסה במידה מדויקת, עשויה מגבינת שמנת עשירה ושמנה, גנאש שוקולד לבן ווניל בתוך הבלילה, בצק פריך שקדים ותותים (49 שקלים). אל תחמיצו גם את עוגת הקרפים: קרם צרפתי שמכיל פי שלושה חמאה מהכמות הרגילה, עם קרם מסקרפונה ופרלינה לוז טחון שמזכיר מאוד נוטלה, קראמבל קקאו ושקדים מעל (49 שקלים).
איך לסכם? באנו בגלל השף, נשארנו בגלל האוכל.
“לונל", אברבנל 72, תל אביב,
077־9800339 (לא כשר)
יום־יום חג
יום הפיצה הבינלאומי צוין כבר בשבוע שעבר, אבל בישראל חוגגים כל השנה עם פיצות מיוחדות במיוחד
