נגזרנו על הפיצה: לצד כל ההתחדשות האנושית בפלורנטין בשנים האחרונות, התפתחה גם סצנה קולינרית בהתאם. כמעט בכל פינה יש בית קפה, מעדניה או משהו טוב לאכול.
אחד המקומות החדשים האלו הוא "לה טיגרה" - פיצרייה שמחה וצבעונית, שבאה למסוך מעט מאווירה האיטלקית לפלורנטין. המקום מתמחה בפיצות נפוליטניות - פיצות עגולות ושמנמנות עם שוליים תפוחים ובסיס דק, עליו שפע של תוספות. כל חומרי הגלם מיובאים מאיטליה, כך שמשתמשים רק בגבינת מוצרלה מאיטליה - וזה הורגש.
את הפיצה ב"לה טיגרה" לא חותכים עם גלגל פיצה, אלא בעזרת מספריים. מבחינת המקום, המספריים מצליחים לשמור על מבנה הבצק והאווריריות שבו, בלי לפצוע אותו, ובכך להרוס את כל העבודה הקשה שהושקעה בפיצה.
יאללה, בואו נאכל
הפיצות הן לב התפריט, אבל כמובן שיש כמה ראשונות: כרובית מהטאבון עם איולי צלפים, שקדים וקראנץ' עשבי תבלין (38 שקלים), סלט סלק וגבינה כחולה עם אגזים ובלסמי מצומצם (39 שקלים), סלט מפתיע של ריזוטו קר עם ארטישוק, עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה ובזיליקום (46 שקלים) וקורניצ'יונה – קצוות של פיצה (24 שקלים).
לפני שעוברים לפיצות, תפריט האלכוהול שווה התייחסות. באופן מפתיע, תפריט האלכוהול מסקרן. ב"לה טיגרה" הדרינקים הם בנוסח איטלקי, ביניהם גם מותגי אלכוהול איטלקיים שאין למצוא במקומות אחרים. למשל: ג'ין אשכוליות אדומות ריחני, שיפתח את התאבון וכן מגוון יינות לא רע.
הפיצות עצמן מבוססות על מתכון איטלקי סודי המכיל 3 קמחים שונים של קאפוטו. הבצק עצמו מותפח במשך 72 שעות, ומסתיים ב-60 שניות בטאבון בחום של 400 מעלות.
כמובן שהייתי חייבת לנסות את המרגריטה, כי זו הפיצה הכי חשובה, והיא אכן הייתה מצוינת. בכלל, בכל הפיצות שאכלתי הבצק היה כפי שהובטח - אוורירי ונגיסתי. רוטב העגבניות היה פרשי, מלא טעמים, ולא כבד. לי אישית המוצרלה האיטלקית פחות עבדה, כי היא מגיעה יבשה ולא מכדור מוצרלה טרייה. לדעתי מרגריטה חייבת את הרעננות שיש במוצרלה טרייה. עם זאת, המרגריטה נהדרת באופן כללי.
פיצה נהדרת נוספת הייתה האמלפיטנה - רוטב שמנת, מוצרלה, אנשובי, ברוקולי, לימונים, שרי צהוב ומטבל לימונצ׳לו. מדובר בפיצה מפתיעה, מלאת ניחוחות לימוניים ומליחות עדינה של אנשובי ורכות של רוטב שמנת. נכון שהיא הכי לא סטנדרטית, אבל היא מיוחדת. בעיניי היא גם מסמלת את היכולות של הפיציולו של המסעדה, שמסוגל לתת משהו מיוחד ומעניין.
המקום מספק גם פיצה טבעונית עם ראגו של בשר "ביונד", גבינת שקדים ובזיליקום. הרעיון יפה ומספק פיצה משביעה ועשירה, אבל הראגו זקוק לעוד עבודה על הטעמים. טעמי הלוואי של הביונד עדיין מאוד חזקים, ולדעתי הכנסה של יותר עשבי תיבול לראגו, שמרי בירה או מליחות תהפוך את המנה לטעימה לכל אחד.
כקונטרה לטבעוני סיימנו עם פיצה פפרוני מושחתת עמוסה בפפרוני עגל, וטוויסט מסקרן של דבש מתובל שהיה שוס אמיתי.
ומה עם מתוק?
במקום יש קינוח טבעוני שמבחינתי הוא מופלא: פלח של אננס עסיסי עם גלידת קוקוס לא מתוקה מידי.
כמה עולה?
הפיצות מתחילות ממחיר נהדר של 49 שקלים ומגיעות עד 74 שקלים לעמוסות במיוחד, כולן גדולות יחסית ומספיקות לאדם וחצי (או אחד מאוד רעב).
מה בתכל'ס?
"לה טיגרה" היא לא פיצרייה, אלא יותר מקום בילוי עם פיצות מעולות. ראיתי שם אנשים יושבים על כוס יין ומנה ראשונה. אפשר ליהנות שם מפיצה ודרינק לכמה שעות. האווירה צבעונית וצעירה, וכיף לשבת שם (לא פחות מלאכול).
לה טיגרה // ידידיה פרנקל 9, תל אביב.