המטבח האיטלקי הוא מהנפוצים והמוכרים ביותר בכל העולם – אין מדינה שלא מחזיקה באחת ממנות הבצק המופלאות של ארץ המגף. פיצות, פסטות, גבינות ומאפים הם ללא ספק חגיגה שקולעת לחך של סוגי שונים של אנשים, רק בזכות היכולת לאפשר למספר מצומצם של חומרי גלם להפוך להיות כמעט כל דבר שתרצו.
לאחרונה ביקרתי ב"עבריאני", בר-מסעדה איטלקי פיוז'ן הממוקם ברעננה ומשלב את המנות האיטלקיות הקלאסיות עם נגיעות מגוונות מכל רחבי אירופה. עכשיו תראו, הייתי שמחה לספר לכם שמדובר במסעדה איטלקית משובחת ללא רבב שעונה בדיוק על הצורך הישראלי לטעמים אירופאיים, אבל לצערי זה לא המקרה. אין ספק שקו המחשבה של המנצח על המטבח, עמנואל דיין, הוא נכון. שילוב הטעמים על פניו אמור היה להיות נכון ולהפגיש אותנו עם טעמים ייחודים שטרם פגשנו, כמו למשל מנת הפיצה פרומג'יו שכללה שילוב חדשני של גבינות מסריחות, ערמונים ודבש, אבל צר לי לספר שהפעם זה פחות עבד.
אבל למה להתחיל בטון שלילי?
את הארוחה פתחנו עם קוקטיילים קלילים ומתקתקים. הראשון היה קוקטייל ה-Bloody Cherry (52 ₪) על בסיס של ג'ין עם נגיעות בזיליקום, מחית דובדבנים ומיץ לימון. תכלס, אין מילה רעה. הקוקטייל השני היה Mangouzo (52 ₪) שהוגש על בסיס של אוזו עם מנגו, עלי נענע ומיץ לימון. שני הקוקטיילים היו מרעננים ובהחלט פתחו את הארוחה עם טעם של עוד. כן רק נציין שהם מתוקים, ככה שאם אתם מחובבי הקוקטיילים החמצמצים יותר עדיף שתהנו מהלימונצ'לו או המוחיטו של המקום ששומרים על הטעם המקורי והאהוב שכולנו מכירים.
ועכשיו קצת אוכל: שתי המנות הראשונות של המסעדה היו לא פחות ממושלמות. המנה הראשונה שהגיעה אל השולחן שלנו הייתה מנת פולנטה (44 ₪) שהוגשה מלווה בראגו פטריות, אספרגוס, שמן כמהין וגרידת פרמז'ן. כבר אכלתי מספר פולנטות בחיי – מתירס טרי ומקמח תירס, אך מרקם כזה חלומי עוד לא היה לי על הלשון. הפולנטה הייתה לגמרי מדויקת, כך שהיא שמרה על איזון מהמם בין הממרח החלק שהיא צריכה להיות לבין גרגרי התירס הטרי שעטפו אותה ברכות. הפטריות המוקפצות הקפיצו את המנה והפרמז'ן המגורד בגודלו המדויק היה בול מה שהיה צריך כדי לסגור את המנה.
המנה השנייה הייתה סלט הבוראטה (72 ₪), שעל פניו נראה כאילו מדובר בסך הכל בכמה עגבניות שרי עם מוצרלה ממולאת שמנת, שהוגשו לצד פוקצ'ינה מאורכת. אך במקרה הזה סוד הקסם של המנה היה טמון דווקא בגספצ'ו העגבניות המוצלח שהתאים כמו כפפה ליד לשלושת סוגי עגבניות השרי, שבחלקן היו צלויות והוסיפו עוד מרקם וטעם עמוק יותר לסלט הפופולרי.
לצערי, החגיגה החלה להתעמעם כאשר החלו להגיע לשולחננו המנות העיקריות. כדי שנוכל לשים את ידנו על הטעמים הכי מיוחדים, ועוד יישאר מקום לקינוח, נאלצנו להסתפק במנת פיצה אחת, פסטה אחת ומנת דג אחת. אבל אל תרחמו עלינו – תרחמו על המנות. פיצת הפרומג'יו (68 ₪) שכבר סיפרתי לכם שמצאה את דרכה אל הפה שלי הייתה בעלת מראה תפל וצבע לא מאוד מזמין, ולעומת זאת הטעם היה חזק ובועט, בועט מדי, עד כדי כך שכל מה שאכלתי לאחריה היה מלווה בטעם הלוואי של גבינת הרוקפור החזקה.
להגנתה – בצק הפיצה היה מצוין, אוורירי ואיטלקי בדיוק במידה, אך התוספות השאפתניות לא סיפקו את הסחורה. גם אם אתם חובבי הגבינות המסריחות, ובמיוחד אם אתם לא, יש לנו תחושה שלמסעדת "עבריאני" יש כמה פיצות יותר מוצלחות בקנה. לעומתה, מנת הפסטה שהזמנתי הייתה פפה ורדה (65 ₪) שהוגשה כפפרדלה על רוטב מסקרפונה תרד ובזיליקום, עגבניות מיובשות, אפונה, יין לבן וגרידת פרמז'ן. הפסטה הייתה עשויה טוב וכך גם הרוטב שלה, רק חבל שלא היה ממנו מספיק. הרכיב היחידי שהייתי מוותרת עליו במנה הזו הוא האפונה, שהייתה שם סתם כתוספת צבע נחמדה, אך לא מעבר.
המנה השלישית, מוסר הים הצרוב (98 ₪) שהוגש עם ניוקי על מצע של רוטב לא ברור, היה לא פחות מתעלומה. מצד אחד הדג שהיה עסיסי וצלוי במידה הנכונה, ככה שהחלק החיצוני היה קריספי והדג עצמו לא התייבש, אך כל מה שעטף אותו רק גרע. הרוטב היה בעל טעם לוואי, שתאמינו לי שניסיתי – אבל לא הצלחתי לתאר במילים, האפונה שוב לא קשורה ובאופן כללי הייתה תחושה של אסופת מרכיבים שלא מתחברים זה לזה. חבל, ראיתי פוטנציאל.
לקינוח בחרנו לסכם את הארוחה בעוגת גבינה שהוגדרה כ"עסיסית" והובטח שתוגש עם קולי פירות יער. במקום זאת קיבלתי עוגת גבינה דחוסה מדי שמעליה היה זיגוג של רוטב שהזכיר בטעם ויטמינצ'יק פטל. כל ביס שלקחתי רק גרם לי לפנטז יותר על עוגת הגבינה של אמא שלי.
ברור לכם ולי שהכי הייתי רוצה לפרגן למסעדה, אך האינטגרטי המקצועי שלי לא יכול היה להתעלם מהשגיאות. אולי זה בבחירת המנות, אולי כי בדיוק למסעדה היה חוסר בטורטליני שאמור היה להיות מוגש לצד מוסר הים ואולי זו רק אני, אבל הפעם זו הייתה חוויה קצת מבלבלת. בכל מנה היה טמון פוטנציאל טעמים ייחודי ונראה שהבסיס של הבצק בפיצות, הפסטות ואפילו הניוקי היה נכון, אך לצערי חיבור הטעמים היה לקוי והצריך ממני להתאמץ כדי להבין את הרעיון מאחורי כל מנה.
למרות הביקורת הנוקשה, אין לי צל של ספק שמסעדת "עבריאני" היא איטלקייה משובחת שעשתה כמה טעויות בדרך. שווה לקחת את הבסיס המוצלח, הטעמים הנועזים וחומרי הגלם האיכותיים ולנסות להרכיב אותם מחדש – בתקווה שהפעם המסר יהיה קצת יותר ברור. עד אז, בתאבון :)