הרבה מאוד זמן רציתי להגיע לטעום את המסעדה שכולם מדברים עליה, "בר איטליה", שאמנם ממוקמת בנתניה אך הצליחה להכות גלים לכל חלקי הארץ. אחרי תקופה ארוכה של ניסיון למצוא את הזמן המושלם, סוף כל סוף הצלחתי להניח במקום את כף רגלי ולתת לחך שלי להתענג על המנות המשובחות עליהן מנצח השף שחר ברנע.
אחד התמריצים שלי להגיע דווקא לכאן היה שבעברי כבר התארחתי במסעדה של ברנע, "POMO", ככה שאת שפת הטעמים כבר הכרתי, אבל משהו הפעם ב"בר איטליה" הצליח להתעלות על עצמו ולמתוח את קצה גבול היכולת היצירתית. הפעם הטעמים הצליחו לנגן לי על הלשון, חומרי הגלם העיפו לי את המוח והשירות היה חלק בלתי נפרד מהחוויה הכוללת.
כבר כשנכנסים ל"בר איטליה" מיד אפשר לספוג אווירה של קלאס לייט-נייט עם אורות עמומים, די-ג'יי שמנגן בלייב ועיצוב מודרני בגוונים כהים. אחרי הרושם הראשוני שיוצר המקום, גם התפריט העשיר והמגוון הצליח לתפוס לי את העין. ממבחר מנות ראשונות, דרך מנות פסטה מיוחדות, פיצות בעבודת יד, מנות דגים ואפילו בשרים, המסעדה בהחלט יכולה להתאים לכל דורש, והיופי פה הוא שזה לא גורע מהטעמים המיוחדים ומההקפדה שזוכה לה כל מנה ומנה.
את הארוחה שלי פתחתי בקוקטייל "קאפרי קוסט" מרענן, שמגיע לצידו בקבוקון רוברטו קוואלי אננס, שנועד לשחק עם עידון רמת האלכוהול במשקה הטרופי. לצידו הזמנתי מספר מנות ראשונות מיוחדות, כאשר אחת מהן הייתה מנת ספיישל שצפויה להיכנס אל התפריט המקורי. מלבד פוקאצ'ה אוורירית (28 ש"ח) המוגשת לצד מטבל שמן זית-בלסמי, עגבניות חריפות ושום קונפי, בחרתי לטעום גם מנה מיוחדת במינה הנקראת פיורי די זוקה (68 ש"ח), המורכבת מפרח זוקיני ממולא ריזוטו לימוני עם קציפת פקורינו ושמן בזיליקום, שהצליחה להפגיש את בלוטות הטעם שלי עם מרקמים ועומק טעם שטרם פגשתי.
עוד טעמתי את הברוסקטת טונה (74 ש"ח) שהוגשה בסביצ'ה טונה אדומה עם כוסברה, עגבניות, צלפים ואיולי דה פפראצ'אנו. הסלטון טונה אדומה היה טעים, טרי ועסיסי, אך לצערי במנה זו הברוקסטה הייתה מעט יבשה מה שביטל את הקראנצ'יות שהייתה יכולה להקפיץ את המנה מעלה. בנוסף טעמתי את מנת הספיישל פונגי די בוסקה (68 ש"ח) שהייתה לטעמי אפילו גולת הכותרת של הארוחה. היא הוגשה כקציפת פולנטת תירס שכיסתה מגוון פטריות מוקפצות בחמאה ומרווה ומעל הונח טוויל פרמז'ן מלא בטעם שהוסיף מרקם נוסף למנה המנחמת.
למנות עיקריות בחרת לטעום מנת דג אחת ומנה בשרית אחת, כך שאוכל לנסות ולהביא לכם את מבחר האופציות הרחב ביותר. מנת הבשר שבחרתי הייתה טורטליני די ויטלו (92 ש"ח) הממולא באסאדו בבישול ארוך על מצע רוטב עמוק של חמאה, ערמונים, מרווה, דמי גלאס, פרמז'ן ומבחר סוגי פטריות מוקפצות. המנה המיוחדת הייתה עשויה בעיני שאופן שהוא לא פחות ממושלם - הפסטה הייתה בעבודת יד מדויקת ובושלה בדיוק במידה הנכונה, האסאדו היה נימוח והרוטב העשיר נתן למנעד הטעמים עוד עומק מיוחד. הדבר היחיד שהיה לי חסר במעט היה מלח, אבל בואו לא נהיה קטנוניים.
מנת הדג שבחרתי הייתה פילה דג ים (144 ש"ח) שהונח על ניוקי חמצמץ עם פרחי ארטישוק צלויים ואפונה מוקפצת בחמאה, לימון ויין לבן. אי אפשר היה לפספס שמי שניגן במטבח על הכנת המנה יודע מה הוא עושה, שכן הניוקי היה רך אך לא נמס בפה ונעלם, הדג היה עסיסי מבפנים והעור נתן שכבה קריספית מבחוץ, והטעמים השתלבו יחד על הצלחת באופן מדויק.
יתרה מכך, אספר לכם שכיוון שלא הצלחתי לאכול את הכל, חלק מהמנות בחרתי לארוז ולקחת איתי הביתה. למחרת, אחרי לילה שלם במקרר, הופעתי לפתוח את הקופסאות מליל אמש ולגלות שהטעמים אפילו הפכו עמוקים ועשירים עוד יותר, המנות לא איבדו מהייחודיות שלהן ולגמרי אפשר היה ליהנות מהן כאילו הוצאו ממש באותו הרגע מהמחבת.
לסיכום קינחתי את הארוחה המדהימה הזאת בקינוחים עוד יותר מדהימים אפילו, שעל אף שהייתי כבר מפוצצת לגמרי, הצליחו לתפוס את המקום שלהם בבטן בנוחות ולא להכביד עלי. הקינוח הראשון לימונטו (54 ש"ח) היה מתוך התפריט והגיע כאצבע בר פיננסייר פיסטוק, עם קראנצ' שוקולד לבן, קרמו לימון ושונטי מוקצף. מדובר בקינוח עדין מאוד בטעמים, אך גם חמוץ ובועט באופן שאינו מתנצל. הקינוח השני היה מנת ספיישל של ברולה אמרטו (56 ש"ח) שהוגש לצד סלט אגסים, שקדים מקורמלים וג'לי אמרטו, שכאשר כל המרכיבים עלו יחד על הכפית הם בנו יחד את הביס המושלם.
בסך הכל, החוויה הכוללת שלי מ"בר איטליה" הוציאה אותי עם טעם של עוד, והסבירה לי לגמרי את מהו השילוב המושלם בין איטליה למזרח תיכון. היא דיברה שפה אחידה, אך הצליחה לירות לכל הכיוונים תוך התמקדות בייחודיות הטעמים, חומרי גלם טריים ומשחקי טקסטורות שהצליחה לעורר עניין על הצלחת. המבחר העשיר פונה כמעט לכל חך שבדרכו יקלע להיכנס אל המסעדה הזו, והיא בהחלט מדברת שפה מיוחדת משלה.