את ילדותי העברתי בין הסבים בנתניה למושב בערבה שאליו עברנו. כל פעם שהיינו באים לנתניה, היינו הולכים לים (בכל זאת עברנו למדבר) ואת פני היה מקבל החול אבל גם ריח הטיגון ממסעדות הדגים שעל החוף. אני לא אשכח איך כולם היו יושבים בשולחנות עץ עמוסים באידרות ושפע של צלוחיות, לצד כוסות בירה חצי מרוקנות, ואיך הייתי שולה פיסות של בשר לבנבן מהדג הצלוי שהונח לפניי, יודעת להיזהר מהעצמות, ובעיקר מתענגת על הטעם המלוח הזה, שגרם לי לרצות עוד ועוד.
רביעי, 18:30, השמיים מתחילים לקבל גוון של כחול עמוק, השמש מתחילה לרדת, ואני מתענגת על הרוח שמרקדת בין השולחנות, כוס של נגרוני ביד והמוח שלי ריק, נסחף לו אי-שם אל הים, שוכחת לכמה שעות מהמצב במדינה, מהעבודה, מהבנקאי שרודף אחרי, מהלקוחות שמחכים לתשובות. רק אני, השקיעה בים והדגים המטוגנים שתיכף יגיעו. מסעדת הדגים "יוליה" בנמל תל אביב היא החלום הרטוב של כל חובב יוון ומסעדות דגים. רק תגיעו בשקיעה (ולא בסופ"ש), ואני מבטיחה לכם שלא תרצו ללכת משם. אל המסעדה נכנס בשנה האחרונה השף עינב אזגורי ("נורדיניו", "סרווסריה" ו"בר א-ווין"), שערך לא מעט שינויים והחזיר ל"יוליה", שקיימת כבר כמה שנים טובות, אתאת אותה אווירה וייחודיות שהיא איבדה מעט. בשונה בהרבה מסעדות דגים, שנקרא להן "עממיות", "יוליה" מתפקדת כמסעדה לכל דבר, עם בר מכובד, תפריט יינות מצוין וקוקטיילים שאסור לכם לפספס.
כל כך הרבה דברים טעימים בשולחן אחד (צילום: אסנת גואטה) על השולחן פוקאצ'ה מדהימה, לא מהזן הרך והלעיס, אלא יותר קראנצ'ית ובעלת נוכחות שמתפצפצת בפה עמוסה במלח ושמן זית. שנייה לפני שחיסלנו אותה הספקנו עוד להעמיס עליה סלט חצילים קלויים שקיבלו ליטוף של שום ולימון, פיסה של טונה צרובה לשלמות עם זוקיני צלויים, לכרסם כמה זיתים שמנמנים ירוקים ולתת ביס לפלפל החריף שהדליק את הפה. קיררנו את הלהבה בכמה לגימות של נגרוני, ושלחנו מזלגות לצלחת טרטר דג קצוץ על הסכין שמשולב בגאונות עם ג'ינג'ר, בצל וצ'ילי קצוצים דק מאוד, כל כך דק שהם רק נותנים קיק עדין בסוף הביס, ככה בחך. משם עברנו לשיפוד מטורף של תמנון צלוי בשומן כבש, שגרם לכל העניין הזה לצאת מאיזון, ולשחק לנו בפה כאילו היינו בובות על חוט. טעמתי רק פעם אחת בעבר שילוב של תמנון וליה (שומן כבש), והשילוב הזה מסקרן וטעים ממש, אבל צריך לדעת איך לחבר ביניהם.
דגים אוכלים בידיים. יוליה (צילום: אסנת גואטה) אחת המנות הטובות הייתה הסקומברי המטוגן, סקומברי - מקרל הם דגים קטנים, שמנמנים וטעימים ממש, שעובדים נהדר כמעט בכל דרך בישול. יש להם טעם נפלא של מליחות ים עדינה. הבשר היה רך ועשיר, ואני נהניתי לאכול אותו בידיים כמו ילדה בארגז חול.
סיימנו (כמעט) את הארוחה בעוד מנה מגניבה שמביאה את המטבח הערבי אל הים - פאתה קלאמרי. פאתה זו מנה אלמותית של חומוס משולב בקרעי פיתה מטוגנת, טחינה וסמנה (חמאה מזוקקת), ועליו לא פעם תמצאו נתחי בשר צלויים. לכו ביפו לאל קלחה - הוא עושה את הפאתה הכי טוב בארץ.
אזגורי הגאון, הרכיב פאתה כל כך מושלם ומעודן. החומוס היה אוורירי, הקרוטונים פריכים פריכים, על הכל נתחי קלאמרי צלויים וכמובן סמנה - וגאד דאםםם, זו מנה לפנתיאון שאני אחזור בשבילה במיוחד
זוכרים שאמרתי שכמעט סיימנו? מבחינתי כבר בניתי על העוגה הבאסקית שעליה חתום עינב אזגורי כבר שנים, אבל אז המלצרית הייתה מזועזעת שמעולם לא ניסיתי את קציצות הקישואים שלהם. לא יכולתי לסרב לבחורה שסידרה לי דרינקים כל הערב, אז הזמנתי וקיבלתי שלוש קציצות קישואים שמנמנות, רכות מבפנים וצלויות מבחוץ, גדושות בפרמזן וריקוטה, שהופכים את כל הביס הזה למשהו ממש מנחם וממכר. כמובן שסיימתי בגבינה הבאסקית הכי טעימה בעיר, והלכתי לישון האדם הכי שבע ומאושר עלי אדמות.
"יוליה" ואזגורי מספקים ארוחת דגים כמו שצריך, לא עוד ארוחה של "תאכל מהר סלטים ודג ולך הביתה", אלא מסעדת דגים שהכל בה טרי, מעניין, טעים ממש וקצת אחר, אפילו מתוחכם. כזו שמספקת תירוץ להתלבש יפה ולפתוח בקבוק יין לבן משובח ולשכוח לרגע את הכל.
יוליה - יורדי הסירה 1, נמל תל אביב, טל' 03-5469777
