כותרת יומרנית כזו על הבראנץ’ המוצלח ביותר באזור 03 דורשת הוכחות, אבל עד שלא תגיעו למסעדת “סילו” בחולון, לא תגלו עד כמה הבראנץ' באמת מוצלח. והוא כן, בגלל סיבות רבות שגורמות לכם לצאת משם עם האף בעננים.
עוד לפני שמוגשות המנות לשולחן, אי אפשר להתעלם מה”מסביב”. “סילו” בנויה במבנה מעוגל, שאולי מקשה על הארכיטקטורה אבל מעניק אווירה רכה ליושבים בו. למסעדה יש גם מרפסת עגולה יפהפייה הצופה אל האגם – הוא אומנם מלאכותי, אבל בחיי שאם מביטים בו בזמן שרב, מרגישים יותר רעננים. גם הריהוט, במיוחד האקססוריז סביב, מעניקים תחושה ביתית.
הטאבון המצוחצח, המטבח הפתוח, אפילו החולצות הוואי של המלצרים (המצוינים, אגב) יוצרים תחושה שאתם לא ממש בחולון, אלא במלון קסום אי שם.
והבראנץ’ - הרי לשמו התכנסנו - הוא גולת הכותרת. ובכן, חיפשנו פגמים - הרי בגלל זה משלמים לנו – ולא מצאנו. הקוראים הוותיקים כאן יודעים שאולי לא קשה להוציא מאיתנו מחמאות, אבל בהחלט קשה להוציא אותנו נרעשים. וכאן, בחולון, מצאנו את עונג שישי הטוב ביותר שחווינו השנה, הודות לשף אסף גלזר. הבראנץ’, המוגש בימי שישי ושבת (עד 12:00 בלבד), מורכב מאינספור מנות המוגשות לשולחן - בריפיל.
הטובות שבהן טובות־ממש, בראשן קרם פולנטה ביתית שמיימי, אין מילה אחרת לתאר אותו – למרוח על לחמנייה, לאכול במזלג, ללקק עם האצבע.
וגם: ראגו עדשים שחורות על יוגורט, גבינות בוטיק משתנות, גבינת שמנת וממרח עגבניות מיובשות, גבינת לאבנה, כרובית בטחינה סלק ובוטנים, זוקיני צלוי עם סלסה ופטה, חומוס ביתי, סלט טונה, גרבלקס, עלי גפן, סלט סלקים, קפונטה – תבשיל חצילים סיציליאני, קולרבי בפסטיס מיץ תפוזים ופקאן סיני, חצילים בטעם כבד, אדממה עם סלסת עגבניות, וגבינת פטה עם גרידת לימון. לכל זה מתלווה סלסילת מאפים טריים, במגוון מרשים של סוגים, יחד עם מאפה פילו במילוי גבינות ופיצאטה מרגריטה מטאבון עצים.
במקום חביתה־מקושקשת־עין, תמצאו כאן פרשנויות מתוחכמות ומושקעות יותר למנת הביצים. אנחנו בחרנו בקורנטו מקורמל – קרואסון פתוח צלוי ועליו ביצת עין, פייקון (בייקון טלה) ונגיעות של רוטב מייפל שהופכות את הביצה לכוכבת משנית. עוד בגזרת הביצים: פריטטה ורדה – זוקיני, תפוח אדמה ועשבי תיבול; אומלט טוסקני – תפוח אדמה, גמבות, בצל, עשבי תיבול וגבינת פטה; וגרסה משודרגת לפרנץ’ טוסט עם קרם אנגלז, קרמל מלוח, מסקרפונה ופירות.
המחיר אומנם לא נמוך – 119 שקלים לאדם, אבל הוא לגמרי סוגר לכם את הפינה לארוחת בוקר וצהריים גם יחד, כולל מימוזה. שווה כל שקל.
פיטר פן בהלם
למזלנו, לשף של “קפטן הוק" לא מחובר וו עשוי ברזל, למרות שהיה מעניין לראות כיצד הוא חותך איתו גבינת בוראטה
נפתח בחידה: מדוע לקפטן הוק היה וו ברזל במקום יד? תכף התשובה. בינתיים, אנחנו רק מברכים על כך שלשף עומאר עילוואן יש שתי ידיים, והן מוכשרות ויודעות להכין מנות דגה טריות, יצירתיות וטעימות.
פתחנו בסלט אבטיח. מתברר שחיבור בין גבינה בולגרית לאבטיח הוא הכי 1990 – הטרנד הקולינרי העכשווי הוא חיבור בין פרי לגבינת בוראטה שלמה, שהלבה שלה פורצת באופן יפהפה מטה, והיא מוסיפה לסלט עדינות. כאן נוספו למנה גם צ’ילי, שמעניק חריפות למתיקות, ועלי רוקולה אנמיים בטעמם, והכל מתנקז לכדי סלט כיפי ומרענן (67 שקלים).
ממרח הצזיקי כאן הוא ליגה בפני עצמה, עם טאץ’ ערבי ים־תיכוני: הוא עשוי מיוגורט בקר בתיבול נענע, סומאק, שום, לימון ושמן זית, ואפילו מחירו אטרקטיבי (26 שקלים). אפשר למרוח אותו על מאפה או לנשנש אותו ככה.
גולת הכותרת כאן היא הדגים ופירות הים, אנחנו בחרנו במוסר תרד: קוביית פילה נדיבה בגודלה כשהיא צרובה על הפלאנצ’ה ומוגשת יחד עם תרד מוקפץ, בצל סגול ושום, ולצדה קערית יוגורט. הדג טרי ועדין, אך המנה נטולת פחמימה ולכן אולי לא משביעה אבל בהחלט משביעת רצון (114 שקלים).
ולגבי קפטן הוק המקורי - מדהים לגלות כיצד סיפורי הילדות של פעם היו אכזריים. פיטר פן כורת את ידו של קפטן הוק ומאכיל בה את התנין. בתיאבון לכולם.
ביקורת משלוח: מושחת ומסעיר
“קפטן בורגר” מצליחה להמציא מחדש את ההמבורגר. ויש גם בקשה בשם השליחים
בזמן שיציאה למסעדה בשעת צהריים הפכה לבלתי נסבלת בשל עומס החום המוגזם, החלטנו לצאת בקריאה נרגשת לקהל שמזמין אוכל הביתה: הציעו לשליחים כוס מים קרים. כל ישראל ערבים זה לזה, גם אם השליח מאריתראה.
אומנם השליח שלנו סירב בנימוס לכוס המים, כנראה התבייש, נקווה רק שלא התייבש. אגב, לו היינו יודעים שהשליחות שהוא מביא איתו מ”קפטן בורגר” כל כך טעימה, היינו מציעים לו וויסקי.
הילדים הכריזו על השניצלונים כ”הכי טעימים בעולם”, וזו מחמאה מיוחדת במיוחד, כשמדובר בילדים שתמיד יש להם משהו לומר. הם אכן טעימים, קריספיים ובעלי ציפוי צהבהב מגרה. גם הצ’יפס (הרגיל והבטטה) מצוינים, הלוואי שיכולנו להכין טובים כאלה בבית, וגם טבעות הבצל מצוינות - ב”קפטן בורגר” הן נחתכות במקום ומצופות בציפוי פריך (19 שקלים).
הזמנו גם שני המבורגרים: דאבל בורגרקראנץ’ (62 שקלים) מלווה בפטריית פורטובלו ענקית, שמונחת על גבי הקציצה ומושכת אליה את מרבית תשומת הלב והחך. יחד עם הכבודה הרגילה (חסה, עגבנייה, בצל וחמוצים), ההמבורגר כיפי והטוויסט שבו טוב. גם דאבל סמוקי (52 שקלים) מתאים למשלוח ולא יוצא מעוך, עם קורנביף וטבעות בצל בתוכו – מושחת ומסעיר למדי.
“קפטן בורגר", ברחבי הארץ (חלק מהסניפים כשרים)