אלון צרפתי"בשורה התחתונה, העדפנו לחזור לנשנש מהפתיחים". בני הדייג (צילום: יח"צ)
דן גולדשמיט וצביקה שטראוס הכירו בצבא והפכו לחברים טובים. חלפו מעל ל־20 שנה והשניים משיקים מסעדה משותפת - “רופטופ 98". כמו מסעדות רבות, גם מסעדת "רודי", שהייתה על גג מלון הבוטיק ״מאייר האוס״ הסמוך לכיכר דיזינגוף קרסה לאחר ה-7 לאוקטובר. המלון שינה את צורתו והפך למקום משכנם של מפונים מהדרום ומהצפון. רק עכשיו, חצי שנה אחרי, כשהמלון חוזר אט־אט לפעול, נחנך ה"רופטופ 98" החדש.
מי שמדמיין את הרופטופים שיש בבנגקוק ובדובאי עלול להתאכזב: כאן לא מדובר בגורד שחקים שכל העיר והים נפרשים למרגלותיו, אלא בנוף של קומה חמישית - מצד אחד רחוב דיזנגוף, מהצד האחר נוף אורבני פתוח יותר. וכשמדובר בחשיכה, השעות שבהן פועל המקום, השמיים הכחולים נעלמים ובמקומם מנצנצים גופי תאורה. על חיסרון הגובה מחפה אוכל עילי, עם טעמים יצריים ולא פלצני.
המנות כאן בינוניות בגודלן - זוג יזדקק לכארבע־חמש מנות כדי לצאת שבע מבלי להשלים את הארוחה בשווארמה יאשקה הסמוכה. אבל כל ביס - גן עדן. התפריט משתנה מדי יום בהתאם לחומרי הגלם הטריים, עובדה שמאתגרת את השף באופן תדיר. רק המחשבה שבכל יום מגיעים סועדים חדשים שעורכים אודישן למנה שהמצאת זה עתה עלולה להלחיץ.
אבל שטראוס יודע את העבודה, על בחורים כמותו אומרים “יש לו יד": הוא יודע לטפל בחומרי הגלם, הוא מכיר את החיבורים שיסעירו אתכם ובעיקר הוא יודע לתבל. החמיצות יושבת כל כך יפה, לצד חריפות מעודנת ומתיקות לא מוגזמת. סשימי אינטיאס היא מנה פופולרית באינספור מסעדות – ובכל זאת, היד של שטראוס מצליחה להפתיע עם יוגורט עזים כבסיס, אבוקדו ופיסטוקים, ותיבול חמצמץ שפוגע בול בפוני (72 שקלים).
גם טרטר הבקר מצוין – שתי ברוסקטות צרובות ועליהן איולי חרדל, צ’ילי וטרטר בקר קצוץ, שגם הוא מתובל מצוין ויעיף את הבלורית (48 שקלים). אל תוותרו על צוואר הטלה: כאן הוא מוגש בשתי לאפות קטנות, יחד עם צזיקי וטחינה־עמבה, ירקות מוחמצים וקצת חריף. המלצר הסביר שכדאי לגלגל את המנה כמו לאפה אמיתית ולאכול בידיים, וליתר ביטחון הוסיף לצד המנה מגבונים. והוא צדק בשתי ההמלצות. הביס המגולגל מסעיר חושים, והרטבים נזלו עלינו כמו הבניאס (86 שקלים).
יש גם תפריט קוקטיילים מסקרן, ובו בין היתר ליקר תפוזים מושרה בברגמוט (תת־זן של חושחש עם לימון מתוק); ליקר פסיפלורה עם ג’ין טנקירי; והבחירה המתקתקה שלנו - רום מושרה בלבנדר, ליקר משמש ודבש פרחי בר. רגע לפני שתרדו למטה, להתערבב עם האנשים הקטנים שצפיתם בהם מלמעלה, קחו נשימה ארוכה מהבריזה. שנשמע בשורות טובות.
“ROOFTOP 98", דיזנגוף 98, תל אביב, הזמנות באתר ONTOPO (לא כשר).
רופטופ (צילום: יחצ) האם אי פעם נפלתם במסעדת תיירים בישראל? ביקורת עם טעם חמוץ
נפלנו לא פעם ולא פעמיים במסעדות תיירים בחו"ל, אבל מעולם לא נפלנו במסעדת תיירים בארץ – עד עכשיו. קפצנו למרינה בהרצליה כדי לחוש קצת חו"ל, הרעב קפץ עלינו והתיישבנו ב"בני הדייג" – מוסד ותיק של כ־30 שנים בתחום המסעדות והים, מה כבר יכול להשתבש? מיד כשקיבלנו את התפריט, נחרדנו מהמחירים: דגים ב־139־130 שקלים, פירות ים ב־135 שקלים, בקבוק קולה ב־15 שקלים. רצינו לקום ולצאת, אבל המבוכה השתלטה עלינו ונשארנו. זה קורה גם לכם?
בני הדייג (צילום: יחצ)
עשרה מזטים מוגשים לשולחן (ללא תשלום לכל המזמין מנה עיקרית, 55 שקלים לאחרים), בהם מטבוחה חמה וסלט חצילים חם שהיו תקווה להמשך נעים כמו זה. אלא שלצד השניים האלה, כל השאר היו בעיקר קלישאות: סלט כרוב סגול, כרוב ירוק, כרוב במיונז, סלט גזר, מטבוחה חריפה, כאלה. זה נחמד, אבל כשמשווים את השולחן למסעדות דגים אחרות - הן במספר המזטים והן לגבי אופיים – התוצאה מעט מעליבה. ללא טחינה, ללא חומוס, ללא כל סלט ירוק, ללא כרובית מטוגנת, דגים מוחמצים, איקרה.
בני הדייג (צילום: יחצ)
מנות הדגים שהזמנו היו מצוינות בטעמן: הדניס והלברק טריים, עשויים טוב ומתובלים בעדינות. יחד איתם אמורים היו להיות מוגשים תפוחי אדמה אפויים – כך, לפחות, הובטח בתפריט. בפועל קיבלנו חצי(!) תפוח אדמה קטן(!) מקושט בעשבים. סה טו. הילדים נהנו משלוש קציצות קבב וצ’יפס במחיר גבוה עבור מנת ילדים (64 שקלים). על הקינוחים ויתרנו משיקולי תקציב - 65־52 שקלים למנה.
הבטחנו להם שאת הקינוח נאכל כבר בבית. נכון, הגענו בפסח, למסעדה שהצהירה “אנחנו לא מוכרים חמץ אבל אנחנו לא כשרים", אבל ביחס למחיר - זהו עלבון לסועדים. אם אתם מציעים פחות אוכל, לפחות גבו פחות שקלים.
