ונצואלה בפיתה: מסעדת רחוב עסיסית על טהרת הלטינו

אם ההנאה שלי היא ללכת לשלל מסעדות גורמה ולטעום מנות מדהימות ביופיין עם שלל מרכיבים בצלחת ענקית, אז אני תמיד מתענגת יותר מכל על אוכל רחוב, על הטעמים החזקים שתמיד יש רק באותן בסטות קטנות ומעופשות עם ריחות הטיגון או בידיים של אותן מאמות שמסוגלות להכין 80 מנות בדקה. לצערי, לפעמים המעבר של המנות האלו לתפריט של מסעדה הורס גם מהחוויה וגם מאותם טעמים מיוחדים, אבל אולי זה בגלל שחסר לי קצת עשן, רעש והמולה, או אולי את החופשיות לאכול באצבעות שמנוניות ובביסים גדולים ורעבתניים.

דליה אלחדף, הבעלים של "טוטומה", מסעדת רחוב לטינית, שהשתתפה לפני כשנתיים במאסטר שף, בישלה כבר אז מנות המבוססות על המטבח הוונצואלי. בטוטומה היא מביאה מנות נוספות מדרום ומרכז אמריקה. בבסיס התפריט, הארפה: פיתה נטולת גלוטן מקמח תירס, קריספית מבחוץ ורכה על גבול העסיסית מבפנים. לצדה, כל מיני מנות פתיחה צבעוניות מהמטבח הלטיני. אני אודה ואבוש, אבל אפרגן, שהתורים הארוכים הבריחו אותי קלות ועל כן רק עכשיו יצא לי להתפנק על המנות שם. מצד שני, זה יתרון עצום כי המקום כבר יציב יותר.

אז מה בתפריט? שתי בנות רעבות, קוקטיילים ענקיים וצבעוניים כמתבקש ותפריט שבנוי משלל נשנושים לא קטנים המושלמים לחלוקה ושלל סוגי ארפאס מושלמים לאכילה עצמאית בלי לתת לאף אחד ביס.

התחלנו עם מנה שהמראה שלה כבש אותי הרבה לפני הטעם: "טקניוס", מעין גלילי בצק שמנמנים ממולאים בגבינה מלוחה. ביס אחד ושובל גבינתי טעים נמתח ביני לבין שארית הביס וחוסל בשניות. מנה כיפית ומשביעה בגלל הגבינה. חובה לקחת (34 שקלים). המשכנו עם "קצ'פה", פנקייק תירס ממולא בגבינה רכה ומלוחה (33 שקלים) שהיה חביב, המרקם היה קצת רך מדי אבל השילוב בין התירס המתקתק למליחות הגבינה היה מענג.

המיני פריג׳ה, נתחי אנטריקוט על הפלאנצ׳ה (48 שקלים), הגיעו לא כנתחים פרוסים כמתבקש אלא יותר בקערה עם צ'יפס יוקה וערימה של צ׳ימיצו׳רי מעל. הנתחים נשארו עסיסיים, אבל בעיני היה יותר מידי צ'ימיצ'ורי והכל ביחד קצת הפך את המנה לסלט חם מאשר לתת מקום לאנטריקוט. מצד אחר, המתולתלת השנייה חיסלה את הצלחת בלי להניד עפעף. אם היו נותנים לה היא היתה מעבירה אצבע על הרוטב. לכל הסיבוב הזה הצטרפו שתי קערות מפרי הטוטומה גדושות במוחיטו מעולה עם כל הקישוטים מסביב, שאני אישית תמיד נהנית מהם כל עוד זה לא משפיע על רמת האלכוהול.

מנת הדגל והבסיס לכל המקום היא אותה ארפה, לביבה או פיתת תירס קריספית מבחוץ ורכה עד לחה מבפנים. מפתיע לומר שהרכות הרטובה מעט של פנים הפיתה הופך אותה לכבדה יותר. הארפה באה אלינו מדרום אמריקה ואותה ממלאים בטוטומה בלא פחות מעשרה מילויים שונים. רובם, וזה הגיוני, הם בשריים אבל יש גם אופציה טבעונית וצמחונית. הארפה עצמה לא גדולה, מה שמעלה את התהייה האם לאכול רק אותה היה משביע אותנו. לצערי אין לי מענה על זה כי היינו אחרי שלוש מנות ראשונות. מנה ראשונה אחת לחלוקה ושתי ארפאס היו סוגרות פינה בכיף.

אל ידיים מתרגשות הגיעו שתי ארפאס חמימות. האחת נקראת "אסאדו נגרו", הגדושה בנתחי בקר במרינדת יין שהושחרו בסוכר קנים ובושלו ארוכות יחד עם מריחה נדיבה של סלט גוואקמולי פיקנטי (48 שקלים). השנייה, שבעיני היתה ההפתעה של הארוחה, היתה ממולאת בפילה דג מטוגן שצופה בקינואה, סלט עגבניות ורוטב טרטר (46 שקלים). זו מנה מצוינת, טעימה ורעננה כשהקריספיות של הדג מהווה קונטרה לרכות הפנימית של הפיתה.

יסלחו לי חובבי הצ'ורוס והמתוק אבל לא יכולנו לנשום אחרי כל זה וויתרנו על הקינוחים. כן מעניין אותי לחזור לטוטומה ולבדוק את עניין אכילת הארפה לבדה מבחינת השובע. מבטיחה לדווח.

המקום חמוד, צבעוני ולא גדול. הוא בהחלט לא משדר מקום להתיישב בו לארוחה של שעה ונותן תחושה של מסעדת פועלים לטינית צבעונית של "אכול ולך אבל לא יזיק אם תשתה איתנו דרינק".

מצד אחר, המחירים הם לא של אוכל רחוב ומלכתחילה דליה הצהירה שהיא באה לתת יותר אוכל רחוב מוקפד מאשר שכונתי ועל כן המחיר לא מפתיע. העסקית נותנת אופציה מצוינת לבדוק את המוצר בלי הוצאות גבוהות ומספקת אמפנדה או סלט פרסקהעם ארפה לבחירה מהתפריט, פלוס שתייה קלה ב-59 ש״ח בלבד. המקום פתוח בימים שלישי עד חמישי בשעות 12:00 עד 17:00. אני ממליצה בהחלט לקפוץ ולטעום, כן הייתי מצפה ליותר ארפאס צמחוני וספרו לי איך היה.