מתחם התחנה שומם. מלבד נגן גיטרה מוכשר שמתבזה באיסוף חצאי שקלים במזוודתו, כמעט אין פה איש. האם זה בגלל הריחוק ממרכז העיר? האם בגלל ביקורנו באמצע השבוע? אולי בגלל הפיגוע הנורא שנחרת בזיכרוננו ואירע לאחרונה לא רחוק מכאן ביפו השכנה, שבו מחבל עבר בין כלי רכב ודקר זה אחר זה?
בחוץ שומם, אבל "רג'ינה" עמוסה, בעיקר באנשי עסקים, שבהם לפחות אחד דובר שפה זרה ואחד שומר כשרות. לכאורה מדובר בפתרון אידאלי: המסעדה יפהפייה וחמימה, היא כשרה ואפילו המחירים בה נוחים.
אבל האוכל, מה יהא על האוכל. זו הפעם השלישית, למיטב זיכרוננו, בביקורנו במקום, ובכל פעם התחושה היא של קייטרינג מהסוג שמזמינים רק כשאין ברירה. מנות שלא מתרוממות לשום מקום, אנמיות, לא מתובלות אך עמוסות בשמן.
בראשונות המליצה המלצרית על שתי "מנות דגל", כך קראה להן: חציל קלוי (32 שקלים) שעליו מעט טחינה וחמוציות מסוכרות. איפה הדגל פה בדיוק? הדגל ירד לחצי התורן; וכבד עוף קצוץ (38 שקלים) שהגיע מוצק מדי, קשיח ויבש, ולא ניתן לקחת ממנו ביס גדול בלי להרטיב את החך.
הדג המרוקאי המסורתי (96 שקלים) מובטח כאן כמיטב המסורת והוא מקיים לפחות חלק ממנה: שוחה בכמות בלתי נדלית של שמן. בתפריט הובטח רוטב פיקנטי, אבל הוא נבלע בכמות אדירה של שמן. הדג עצמו מענג למדי, אבל מרוקאי הוא לא. הסופריטו (73 שקלים) זוכה בתואר המנה היבשה של הערב: קציצות בקר וטלה קשיחות ולא מתובלות מספיק, שממשיכות את הקו: מנות בינוניות שלא יקבלו ביקורות טובות – לא בקרב אנשי העסקים מחו"ל ולא בקרב שומרי הכשרות.יצוין לטובה השירות החם והידידותי של המלצרים. ובזאת נתנחם.
"רג'ינה", מתחם התחנה (מבנה 10) נווה צדק, תל אביב, 03-7367474