הפעם האחרונה שבה ניגבתי חלה ברוטב אדום הייתה בחורף 1984. בדיוק חזרתי משבוע ארוך ומתיש של לימודי גמרא בישיבה - נער שטרם הגיע לגיל בר-מצווה נשלח לפנימייה של מחוננים וחוזר פעם בשבוע, מגועגע עד בכי, לאמא – כשעליזה, השכנה המרוקאית, קפצה לביקור ובידיה צלחת עם נתחי מוח משגעים ולחם מרוקאי עגול שנאפה על גבי חלוקי נחל מהכנרת. הריח היה כה מגרה והרעב כה גדול, עד שגם איברים פנימיים לא הצליחו לגרום לילד קטן להזיז הצדה את הצלחת ולבקש במקומה “פיצה מקפיצה”. וכך, ביס אחר ביס, עם תחושה נעימה של אוכל שנמס בפה וחריפות ששורפת במוח, התערבבו הדמעות מהחריפות עם הדמעות לגעגוע לאמא, במנה שלא תישכח לעולם.
מאז עברו יותר מ־30 שנה, והנה אני שוב בוכה, הפעם בזכות מנת המוח שהעיפה לי את המוח, ממטבחה של מסעדת EWA SAFI ( אווה סאפי - "תתקדם" או "עזוב אוותי מהשטויות שלך" במרוקאית). המרקם השומני, השוחה ברוטב עגבניות ופלפלים חריף, פשוט נמס בפה. לא היה מנוס אלא לבצוע מהחלה הילדותית שמצורפת למנה ולנגב את הצלחת שוב ושוב, עד שהרוטב נספג כולו והחריפות מבעבעת בוושט.
גם הרוטב של קציצות הדגים (49 שקל) היה ממכר: עשיר בכוסברה, בפלפלים, בגזר ובשום - וטעים אפילו יותר מהקציצות (תערובת של דניס ומוסר). על רטבים כאלה מחלקים מישלן.
קוסקוס הטלה והשזיפים נמכר כאן במחיר מופרז של 138 שקל. להגנתו ייאמר שכל גרגיר - מלמיליאן. מעל לקוסקוס נמסך מרק עם ירקות מסורתיים ואוסובוקו טלה עשוי במדויק, שהתבשל ארוכות ומענג כפי שמצופה ממנו. אין בו טוויסטים של שף בוגר הקורדון בלו, אלא של בוגרת האוניברסיטה של החיים. זוהי מנה מרוקאית אסלית, עם גרגירים שמנמנים ומרק עסיסי - וכשמכינים אותה לפי הספר היא יודעת להטריף את כל החושים.
גם מנת כתף הפרה השמנה (72 שקל) מצוינת, אם כי לא זכור לנו שיש בה מן המרוקאיות: נתחים שמנמנים לצד צ’יפס הקרוי פה מרוקאי (במקום למקלונים, תפוחי האדמה נחתכים לקוביות).
התנחמנו בקינוח המרוקאי היחידי שמוגש במסעדה (חגיגות המימונה מוכיחות שיש כמה וכמה סוגים של קינוחים מרוקאיים): ספינג’ שמן ומתוק שחיסל סופית את הדיאטה שלנו. אף שמדובר בארוחה בת 3,000 קלוריות, היה שווה לחטוא בשבילה.
EWA SAFI. השחר 8, תל אביב, 054-2533348 (כשר)
מטבח קלאסי
אווירה בראסרית מנחמת, עיצוב מחמיא ומנות קלילות ולא משמינות מדי. רק חבל שב"דומיניק קיטשן בר" אין תפריט עסקיות ומנות ראשונות
"אנ'לא ציפיתי", שרה קרולינה, וכך גם אנחנו. בסך הכל הגענו למתחם הרועש בבורסה ברמת גן עייפים ורצוצים והיה חם נורא, ולא ציפינו לכלום מלבד מנת פלאפל מנחמת, כשלפתע הבחנו בסועדים היוצאים מדלת צדדית בבניין, חיוך על פניהם ושקיות אוכל בידיהם. נכנסנו בעקבותיהם ל"דומיניק קיטשן בר" ותחושה מנחמת של בראסרי אפפה אותנו: עיצוב פיין, תאורה מחמיאה, המזגן פועל היטב, המוזיקה גלגלצית והריח שיגעון.
אומנם שעת צהריים, אבל אין כאן תפריט עסקיות הכולל מנה ראשונה, עיקרית ושתייה. למעשה, לא מציעים כאן מנות ראשונות כלל. קצת חבל, אבל אם נגזר עלינו לאכול ישר קוסקוס - לא נסרב. ובכן, זהו לא הקוסקוס המסורתי (ראו למעלה), אלא כולו תעלולים ושיגועים - קוסקוס עם עגבניות מיובשות ושעועית ירוקה טרייה ועליו נתחי פילה לברק. מנה לא זולה (74 שקל), אבל הדג עשוי במדויק והקוסקוס טעים כשהוא לעצמו. בסך הכל זו מנה קיצית למדי, קלילה, טעימה ולא משמינה מדי.
גם שיפודי הפרגית (52 שקל) עשויים היטב, וביניהם שזורות עגבניות שרי מתקתקות. אבל מה שנדמה כמנה משעממת מקבל תפנית עם תוספת תפוחי האדמה השבורים, שעליהם נבזק רוטב מתוק. אנחנו לא חסידים של תפוחי אדמה וקצת קשה להפתיע אותנו, אבל הנה, הופתענו וחיסלנו את המנה עד תומה. בדומיניק מציעים גם מיני סלטים, פסטות, המבורגר ופוקצ'ות במילוי בשרים, ובהחלט אפשר לומר שהיא אופציה שפויה למתחם שוקק החיים הזה.
"דומיניק קיטשן בר". החילזון 5, רמת גן, 03-6774494 (כשר)
ללכת על שניים
דעו כל אם ואב עבריים: לא חייבים ללכלך שתי מחבתות כדי להכין שתי ארוחות שונות לילדים. מחבת "סנדויטוסט" כפולה של המותג HAPPYCALL (המשווק בידי חברת מכסף מקיבוץ ניר עם) היא חדשנות קולינרית בסגנון "איך לא חשבו על זה קודם": היא בעלת שני שקעים קטנים המיועדים להכנת שתי מנות שונות בבת־אחת - רובן על בסיס טוסט. למחבת נעילה הרמטית המאפשרת לפזר את החום בצורה אחידה, וכמובן גם למנוע את התזת השמן לצדדים. החיסרון היחידי שלה הוא המחיר הגבוה.
המחיר: 660 שקלים. להשיג בחנויות כלי בית מובחרות ובאתר מכסף: michsaf.com