המסעדה הערבית שמגיע לה כוכב מישלן: "סהרה" תגרום לכם להתאהב
היא מסתתרת מאחורי תחנת דלק בדרך לעפולה ונראית כמו הרמון - וזו לא ההפתעה היחידה שצפויה במקום; וגם: השיפודיה "דיאנא" מציעה אוכל טבעוני
אלון צרפתיכתף טלה ממולאת (צילום: יח"צ)
הסהרה הפורה
"סהרה" היא ספק מסעדה ערבית ספק הרמון. לאחר שסיימנו עם המנות המענגות, התמקמנו בפינת הזולה לקפה, לקינוח ולנמנום קל
אנחנו מגדירים את עצמנו כאנשי שלום, אבל המסעדות הערביות הן לרוב לא האופציה הראשונה או השנייה (או השלישית) לבילוי הקולינרי שלנו. האיטלקיות, הצרפתיות ואפילו הקוריאניות עומדות לפניהן בתור. אם יש בקהל מישהו שאוהב, באמת אוהב, סלט על בסיס גרגיר הנחלים (ג'רג'יר), שיעמוד נא עכשיו ויישבע שאהבתו לטעם המר היא לא מטעמים פוליטיים.
אבל הנה, מדי פעם מזדמנת לנו מסעדה ערבית ראויה, כזו שממוססת כל התנגדות. "סהרה", המסתתרת מאחורי תחנת דלק בדרך לעפולה, היא ספק מסעדה ספק הרמון; אולם עצום בגודלו, בנוי ומעוצב בטוב טעם. חמש קשתות בכל אחד מצדיו הפנימיים של הבניין. בכל אחד מהם מסודרים שולחנות לאירוח, ובפינה - פינת זולה. כורסאות נמוכות, שולחנות סלון וכריות נוחות - לשם מזמינים המלצרים את הסועדים לאחר ארוחה כבדה, ומציעים להם את הקינוחים ואת הקפה השחור. איזו המצאה ראויה: לאחר ארוחה מדושנת עונג כמו זו שהייתה לנו, הדבר האחרון שרצינו היה להיכנס לרכב הלוהט ולהתחיל בנסיעה דרומה. פינת הזולה העניקה לנו חצי שעה של אגירת כוחות, פינוקים ואפילו מעט נמנומים.
אבל בואו נחזור להתחלה. מגוון מרשים של מנות ראשונות טריות ונוצצות מוגש לפנינו בקעריות נדיבות בגודלן. תמורת 45 שקלים לסועד (32 שקל למזמיני מנה עיקרית) מקבלים את עושר המטבח הערבי, הכולל חומוס עשוי במקום, טחינה ירוקה, גזר מבושל, סלט טורקי, סלט כרוב, מיני סלטי חצילים וכן, איך אפשר בלי גרגיר הנחלים. הפלאפל (20 שקל) מוגש בפרזנטציה יפהפייה: ארבע פרוסות עגבניות, מעליהן טחינה ירוקה וארבע קציצות שפיציות הנראות כל אחת כמו מגדל טראמפ ומזכירות את הפלאפל רק בטעמו.
הטאבולה (29 שקל) חמצמצה ועשירה בפטרוזיליה ובבורגול, ואילו בסלט הגינה (25 שקל) מוגשים ירקות בחיתוך גס ועליהם - הפתעה - קינמון. יותר מכל אהבנו את סלט הכרוב (25 שקל), שגם בו יש טוויסט - עגבניות מיובשות ואבוקדו.
המנה העיקרית היא כזו שהייתה מזכה את בעליה באיזו כוכבון מישלן: בתוך עלה עץ בננה מצאנו צוואר כבש ממולא (215 שקל, מנה מתאימה לזוג; מנה דומה היא כתף טלה ממולאת), המבושל ארוכות בטאבון, במילוי בשר כבש טחון, פפריקה וצנוברים. זו, לטעמנו, המנה המצטיינת של סתיו 2016: רכה וטעימה, מענגת ומנחמת, בעלת תיבול נועז ועדיין, כל אחד מיושבי השולחן הצליח להתחבר אליה.
ב"סהרה" משתמשים בשיטת בישול ייחודית – מטפונה: שיטת בישול קדומה שבה מבשלים את האוכל במשך שעות מספר בבור עטוף גחלים מתחת לאדמה. במנות המיוחדות המוכנות במטפונה: שייטל על מצע עלי בננה בליווי ירקות שורש וקולרבי (85 שקל), דג לוקוס על מצע עלי גפן (250 שקל לקילוגרם) ועוד. אומנם "סהרה" רחוקה מביתנו, אבל בשבילה עוד נשוב.
"סהרה", כביש 65 לעפולה, 04-6425959
קבב על מקל קינמון. צילום: יח"צ
אוכלים סרט
מסעדת "דיאנא" החלה את דרכה כמעין שיפודייה בבית קולנוע. היום אפשר למצוא בה מגוון מנות בשריות מפתיעות לצד ליין של אוכל טבעוני
בתי עסק רבים באזור זה בנצרת נקראים דיאנא: סופר דיאנא, תחנת דלק דיאנא, אפילו מכון גבוה דיאנא. הסקרנות, שהביאה אותנו לנבירה בארכיון, העלתה כי הקולנוע המקומי, דיאנא שמו, שהוקם מתישהו בשנות ה־50 והיה למוקד עלייה לרגל, נקרא על שם בתו של הבעלים של בית הקולנוע. מחמוד ספאדי (אבו דוחול), שעבד כסדרן בבית הקולנוע, הגה רעיון: הצופים יוצאים רעבים מבית הקולנוע לאחר שעה וחצי? אולי נציע להם שיפודים. וכך היה ספאדי מאחסן את הבשר במקרר בית הקולנוע, ולפני סוף הסרט היה מדליק את הפחמים, צולה את הבשר ומציע אותו לצופים בתוך פיתה עם טחינה בלבד, עטוף בנייר עיתון.
עשור לאחר מכן פתח ספאדי מסעדה מול הקולנוע, קרא לה "דיאנא", והרחיב את השיפודים למנות שהכיר מבית הוריו על בסיס מטבחי סוריה, לבנון וטורקיה. לפי השמועות, הוא היה הראשון שהביא את בשורת פירות הים למגזר הערבי. דיאנא, שעל שמה נקראים המוסדות באזור, כבר הלכה לעולמה, וכך גם ספאדי. הבן דוחול קיבל לידיו את המושכות - ומנהל את המסעדה כבר מעל 20 שנה.
ניכר שהמסעדה הביתית לא עוצבה בידי מעצב ולא מתוך מגמה כלשהי. נברשות אותנטיות לצד נברשת כדור דיסקו, טפטים לצד תמונה מקורית של כפר נוצרי, נדמה שבכל פעם נוסף פריט אחר: פעם וילון, פעם תמונה, תפאורה המזכירה יותר סלון ביתי מאשר מסעדה. האם כך נראה הסלון של דיאנא?
ויש גם אוכל, והוא מבוסס על ירקות טריים במיוחד, כמו שני הסלטים המבוססים על תרד שטעמנו - האחד קר, תרד טורקי חתוך עם בצל, סומק, כמון ופלפל חריף, היוצרים יחד סלט חמצמץ ופיקנטי במידה; האחר חם, עם בצל מטוגן ושמן זית, שאליו קצת פחות התחברנו (כל אחד 35 שקל). לחובבי התרד.
את הקובניה (105 שקל) לא פוגשים מספיק במסעדות הערביות, וחבל. כאן הוא עשוי בצורה ייחודית: הבורגול מבושל עם חלקים פנימיים של טלה - נתחונים קטנטנים המוסיפים למנה עושר טעמים, המוגשים בפרזנטציה יפהפייה של צבעי כתום ואדום, ועליהם נתחים חומים של טלה מבושל. מנה
נוספת של חלקים פנימיים של טלה כוללת מוח, לב וריאות ברוטב שמן זית ועשבים, עשויים בעדינות, ללא טעמים דומיננטיים, עם מרקם שונה לכל חלק (55 שקל). מנה מעניינת לחובבי הז'אנר. וכמובן הקבב המקומי (89 שקל) מנת הדגל, שמגיע עם טוויסט – הקציצות משופדות על גבי מקלות קינמון.
בראשונות מחכות מנות נוספות כמו תבשיל מועלאק (55 שקל) - חלקי פנים של טלה מוקפצים עם דבש וסירופ רימונים, חומוס עם בשר טלה (70 שקל), ראס אל־עספור (80 שקל) ועוד. באופן מפתיע, יש במסעדה גם ליין של מנות טבעוניות מתחלפות.
