לא עונים לטלפון במסעדה. לא עונים גם בקבלה של המלון שבו ממוקמת המסעדה. וכשרוצים להתלונן - לא עונים בהנהלת המלון. איזה עצבים, לכו תבנו מדינה. בסך הכל רצינו לבקר במסעדה הכשרה החדשה והמדוברת של ניר צוק, לאחר שסגר ארבע ממסעדותיו בצעד מפתיע ודרסטי. ובכן, בסופן של אין־ספור שיחות ובקשות להשארת הודעה קולית, נחתנו על מענה אנושי, אפילו חביב, ולאחר שעה קלה כבר הגענו ל"מאפו" – מסעדה שהדבר המעליב ביותר שתשמעו עליה היא תדמיתה – "יושבת בתוך בית מלון". וכי מי רוצה לאכול ארוחה במסעדת מלון? מילא, ארוחת בוקר עם בופה עשיר, אבל ערב? הישארו עמנו, תכף נמוסס את המיתוס.
למעשה, הפעם מדובר בהקלה מבחינת צוק: מלון פרימה הוא שעומד מאחורי המסעדה מבחינה כלכלית, ולכן כובד המשקל אינו מונח על כתפו של השף, וזה יכול להתפנות ולהתעסק במה שהוא באמת מתמחה בו וכמעט שכחנו – הכנת אוכל. צוק עצמו נראה משועשע מהסיטואציה. למרות הליכתו הכפופה משהו - כנראה בשל גובהו, 190 ס"מ או משהו – נדמה שראשו בעננים. הוא עובר בין הלקוחות כמארח רגוע, מתלוצץ איתם, נהנה מהחיים, ונדמה אפילו שהוא נהיה צעיר בכמה שנים. כן כן, עורו מתוח ומלא חיות.
שלהי הקיץ ועדיין אפשר לשבת במרפסת הנעימה, לקול פסקול גלגלצי רגוע. כמה רע כבר יכול להיות כשאיימי וויינהאוס מקבלת את פנינו. מלבד הבניין הרעוע והמט לנפול ממול, האווירה כיפית, רגועה ומהנה. הקהל מורכב מאוכלוסייה דתית ברובה, רובה מהאצולה המגזרית, בעלת הממון וההערכה לחיים טובים. קצת יין, קצת אלכוהול (אבל אין אמרטו, בייליס ושאר משקאות שאינם נושאים חותמת כשרות), כמה מנות טובות – ונדמה שיותר מזה אנחנו לא צריכים.
ועדיין, הצטרכנו. התפריט מגרה לעין, עמוס בטוויסטים קולינריים ומעורר תיאבון. בהמלצת השף הזמנו חזה אווז (44 שקלים), מנה ראשונה מהטעימות שטעמנו באחרונה. פרוסות חזה מיניאטוריות שעברו צלייה אטית, חתוכות בעדינות ועליהן אוכמניות שחורות, קרמל ומלח גס. הטעמים מתערבבים בפה ויוצרים תוהו ובוהו של עונג.
אלמלא מחירו הגבוה (86 שקלים), גם את טרין כבד האווז היינו מזמינים אחת לשבוע. טעים ורך, רק חבל שהטוסטונים הגיעו שרופים מדי ובודדים מדי, ובמקומם העדפנו את הפוקאצ'ה. הפתעת הראשונות הייתה דווקא מתבל עלי הגפן שצורף לפוקאצ'ה (18 שקל): במקום שטאנץ של פסטו ושמן זית משעמם עם נגיעת בלסמי, הנה מה שמתרחש כשצוק מתפרע: ממרח עלי גפן. מבריק.
גם העיקריות לא הכזיבו. טורטליני האווז (89 שקל) מוגש בצבע צהבהב, הודות לקרם קשיו ולשמן שנשפך ביד נדיבה. לא מצאנו זכר לצלפים שהוזכרו בתפריט, אבל הסתפקנו במנה גם בהיעדרם. כל נתח עסיסי דיו וממולא בכמות נדיבה ועשירה.
מנה משעממת, למרות ההבטחות, היא בלוטין עוף ממולא בעגל (76 שקל). אנחנו כל הזמן עושים את אותה הטעות, ולכן, קבל עם ועיתון, אנחנו מצהירים - יותר לא מזמינים עוף במסעדה! לא שהמנה לא טובה או לא יצירתית, פשוט, עוף הוא עוף הוא עוף, והמשחק בטעמיו מוגבל, גם אם הוא ממולא בעגל.
גזר דינו של הקינוח הפרווה נגזר עוד בטרם הגיע, וחבל. כי בסופה של ארוחה, הודינו שגם וופל הבושמילס בראוניז פררו רושה ונוגט עם קרמל ואגוזי לוז (40 שקל) טעים, מרענן, יפיוף ממש, ובעיקר היה סיום של חוויה חיובית בהחלט. עוד נשוב.
“מאפו”, מאפו 9, מלון פרימה סיטי, תל אביב, 03-7629002
איי לייק מייק
הפאב המיתולוגי "מייק'ס פלייס" עדיין מסביר את פניו בעיקר לתיירים, אבל אפשר למצוא בו גם מנות אוכל עשירות וטעימות שבהחלט ישביעו את הרעב. מעניין אם מישהו עבד על זה שכאשר מקלידים בגוגל את שם המסעדה “מייק'ס פלייס”, מגיעים לידיעות על הפיגוע הטראומטי לפני 13 שנה רק בסופו של העמוד החמישי(!). לידיעות הללו קודמים ארבעה וחצי עמודים של מבצעים, סניפים, מנות חדשות ואווירת בילויים שוקקת מקדימים. כזכור, בפיגוע ההוא התפוצץ מחבל בתוך הפאב וגרם למותם של שלושה ולפציעתם של רבים אחרים.
באחרונה נעשה צעד נוסף בהדחקת האירוע העצוב: הפאב המיתולוגי בטיילת תל אביב התקדם כמה עשרות מטרים צפונה, וכעת הוא נמצא מתחת ל”מצדה” התוססת ולמקדונלד'ס. לא נכחיש שלקח לנו כמה שניות להחליט שנשב במקום. טראומה לאומית, לכו תתווכחו עם רגשות.
המקום, עדיין, מהווה בית חם בעיקר לתיירים. ממול נוף ים, מזג האוויר החורפי בישראל הוא אביב עבורם והמנות המוגשות הן על טהרת המטבח האנגלי והאירי (עם פזילה לגרמני), ולכן אין סיבה שלא יאמצו את “מייק'ס פלייס”. גם על הפיגוע סביר להניח שלא שמעו.
המנות כאן דשנות, עשירות, שמנות וכן, גם טעימות. כמנות ראשונות מוצעות מנות עזות טעם כמו כנפיים ברוטב ברביקיו (35 שקלים), צ’יפס ברוטב בשר (44 שקלים), צ’יפס עם גבינה בנוסח טקסס (49 שקלים), טאקו במילוי שעועית (32 שקלים) ועוד. גם העיקריות עסיסיות, בהן כריך צ’יז סטייק – אומנם מחירו גבוה (72 שקל) - אך הוא עשיר, נדיב ומושחת ומגיע עם פרוסות סטייק דקות, תערובת גבינות ובצל עם ג’בטה. גם מחיר ההמבורגר כאן יומרני (89 שקלים), אבל יש בו מה שלא תמצאו במסעדות מזון מהיר: זהו המבורגר קומתיים משתי קציצות, בכיסוי גבינה, בייקון, חסה, עגבנייה, מלפפון חמוץ ובצל. אם תיכנסו לים אחרי ארוחה כזו, תטבעו.
אי אפשר שלא להתייחס לשירות: כמו האורחים, גם המלצרים פה הם על טהרת תוצרת חוץ. בלגית, רוסי ואנגלי – לפחות זה היה הצוות שלנו. חמודים וכיפיים, מעניין אם הם מכירים את ההיסטוריה של המקום.
“מייק'ס פלייס”, טיילת הרברט סמואל 90, תל אביב, 03-5106392