מה עלה בגורל הניסיונות של "עד העצם" לשפר את ההמבורגר שלהם?

ולנטיינ'ס. שמונה בערב. במסעדת "עד העצם" ההרצליינית ריק. האם זה מפני שאנשים לא נוטים לאכול המבורגר ביום האהבה או שפשוט כולם ממהרים לצפות ב"האח הגדול"? בכלל, מי אתם, האנשים שיוצאים בוולנטיינ'ס? זה נשמע רעיון קלוקל לפחות כמו היוזמה לצאת בסילבסטר לטיילת. או, ראי מקולל, הרי אלה בדיוק אנחנו, המוניים ומיינסטרימיים שכמותנו.

אף שהיינו לבדנו במסעדה הגדולה, הושיבו אותנו במקום המרוחק ביותר, אי שם בעומק החדר השני. שוב אנחנו מרגישים בעונש, בשבוע השני ברציפות, לאחר שבשבוע הקודם הושיבו אותנו במקום נסתר מחיי הסועדים האחרים ב"ויקי כריסטינה".

התנחמנו במנות ראשונות מוצלחות: החציל הקלוי (32 שקלים) מוגש כאן כמיטב המסורת המודרנית עם גבינת פטה עזים ומעל עלי אורגנו טריים - מנה כיפית ורעננה. גם קרפצ'יו הסלמון (42 שקלים), שהמלצר התעקש לכנות אותו סלומון ואחר כך נעלב כשהערנו לו (לא יכולנו להתאפק), הגיע בוהק ומרענן, עם פלפלים חריפים מעליו וכמה עלי רוקט מרירים.

העיקריות הכזיבו קמעה, בראשן ההמבורגר ביין. במחיר אטרקטיבי של 49 שקלים בלבד – תודו, איפה תמצאו מנה עיקרית במחיר כזה - קיבלנו המבורגר יבש, עצוב, במרכזו מבחנה עשויה פלסטיק ובתוכה, כך נאמר לנו, רוטב יין. "צריך להזריק את הרוטב לתוך הקציצה, כמו שעושים ברולדין לסופגניות", הסביר המלצר חובב הסלומון, וניסינו לעשות כמצוותו. אבל גם הרוטב לא הציל את ההמבורגר מיבשושיותו. שכן אין כל טעם להזריק נוזל לתוך גוש בשר מוצק ואטום. בסוף הארוחה, כשמנהל המשמרת הבחין בהחזרת המנה, הציע לנו ברוב טובו מנה חלופית או קינוח על חשבונו. נחמד מצדו, יש לא מעט מסעדות שהיו מתעלמות בחינניות. היינו צריכים לשאול מדוע הוא פשוט לא מזכה את המחיר מהחשבון, אבל התנחמנו בהצעה כשלעצמה.

אוסובוקו הטלה (105 שקלים) היא מנה טובה בהרבה: שוק טלה מעושנת ועסיסית, שהתבשלה במשך כמה שעות והגיעה לשולחן בשיאה, במרכזה פירה סטנדרטי. לא פחות מהטלה, נהנינו מריפיל של המשקאות הקלים: תמורת 13 שקלים תוכלו לשתות פפסי מקס כאוות נפשכם ושלפוחיותכם.
ביציאה מהמסעדה, בשעה תשע וחצי, היא כבר הייתה מלאה. כנראה שבכל זאת יש אנשים שנהנים לקחת את אהובתם לאכול המבורגר בוולנטיינ'ס.

"עד העצם", שדרות אבא אבן 5, הרצליה, 09-8340555‏


קשר סבתא  - אין סיבה שצ'יצ'ו לא יצליח בת"א


צ’יצ’ו הוא סיפור אופטימי על חיפאי בן 29, מתוק וחייכן, שגדל על הסנדוויצ’ים של סבתו המרוקאית. החיפאי פתח דוכן קטן בעיר הולדתו, ראה כי טוב והרחיב את הסנדוויצ’ייה לכדי עסק גדול. עכשיו הוא מגיע כדי לכבוש גם את תל אביב. ליתר דיוק – את שוק הכרמל.

כדי להשתלב באווירה ההיפסטרית, המקום נפתח במכולה של אונייה שעוצבה ונפתחה והופכת למלבן קטנטן שסביבו כיסאות בר, מוזיקה אלקטרונית בוקעת ממנו וסירים גדולים על האש.