ביקום מקביל אנחנו מתעוררים בכל בוקר בשעה תשע, הולכים לאכול במלון לייטהאוס בתל אביב, נכנסים לספא עד לארוחת צהריים, אוכלים עוד קצת וחוזרים לשנ”צ. אם לשפוט לפי מספר הישראלים שעשו זאת ביום שישי האחרון, נדמה שדווקא אנחנו אלו החריגים. זוג הסועדים לצדנו, תושבי העיר, עושים זאת קבוע בכל יום שישי; אלה שמאחורינו, תושבי ראשון לציון, משתדלים להיפגש כאן אחת לחודש, הם עושים את זה “למען הזוגיות”.

למעשה, זו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במספר כה גבוה של ישראלים במלון תל־אביבי. ואלה ישראלים מהז’אנר שאתם רוצים לפגוש: מכל עבר אנחנו שומעים “תודה”, “בבקשה” ו”סליחה”; אין התנפלות על הבופה; כולם מגוהצים, כולן מאופרות, תחושה של ז’ורנל. אם מוסיפים לזה את התפאורה יוצאת הדופן, הכוללת קירות כהים, צמחייה ירוקה עשירה וכלוב זהב, יש סיכוי שתרגישו שגם אתם חיים בסרט. ארוחת הבוקר בלייטהאוס שונה מכל מה שהכרתם: לא קעריות של גבינה־סלט־מקרל מעושן, ולא בופה בתי מלון עשיר־אבל־נראה־כמו־שכפול, שכמותו אכלתם אינספור פעמים. הארוחה במלון הבוטיק, מרשת מלונות בראון, היא סרט פנטזיה.

בבופה (הצפוף מעט) מצאנו רק מנות מקוריות ויצריות יוצאות דופן: כרובית אפויה בוויניגרט חם, סיגרים מרוקאים במילוי תפוח אדמה ראטה הנאפה על מלח גס, חרדל גרגירים וצזיקי מיוגורט כבשים, רוקט וקישואים מטוגנים, עלי גפן ממולאים באורז בסמטי, נענע יבשה ועגבניות קונקסה, ארנצ’יני מנגולד תרד ופרמז’ן, לביבות פרסה, קבב דג ים תיכון בגריל פחמים וסלטה משוויה, גראטן תפוח אדמה, בשר חצילים במרינדה עם שמן זית וצלפים, קרם חציל ואבקת לימון פרסי מ”חבשוש” ועוד.



העושר עלול לבלבל, וכך גם הטעמים: תרצו לטעום הכל. ואכן ניסינו, עד לרגע שהחלטנו שאנחנו צריכים שמישהו יעשה לנו סדר. במקרה עבר במקום השף מאור סבאג וסידר בקבוקי מיץ טרי במדפים. נועצנו בו בשאלה מהי המנה הטובה ביותר. “כנאפה”, ענה מיד. עשינו כדברו, בדיעבד בצדק: הכנאפה כאן היא לא מהסוג שמורגלים לאכול במסעדות הערביות בצפון. בלייטהאוס זו כנאפה מלוחה ממולאת בגבינת ג’באן ביתית. זהו חיבור משוגע, שאיכשהו מצליח להפוך לכוכב הארוחה.

ויש גם פספוס: המנה העיקרית (או כך לפחות קהל הסועדים מתייחס אליה). בתחילת הארוחה מוגש לשולחן תפריט מנות, שמתוכו מוגשת לכל סועד מנה אחת לבחירתו. אלא שכשהגיעה המנה – שלה ציפינו לא מפאת רעב אלא בגלל רף גבוה שהוצב לנו בבופה – נתקלנו באכזבת־מה: הבנדיקט כלל פרוסה קטנטנה, בגודל של ביס וחצי; והחביתה ביתית, במובן הרע של המילה. היינו יכולים להסתפק בה לו היו מגישים אותה בארומה, נניח. אבל כאן? כאן ציפינו לאפטר פארטי.

כדאי לדייק: המנה העיקרית היא סוג של חזירות. הבופה כה עשיר וכה יצירתי וכה נועז וכה משביע, שהדבר האחרון שסועדים צריכים הוא מנה עיקרית נוספת. בהחלט אפשר, וצריך, לוותר על האופציה הזו, ולהמיר אותה בזיקוק אחר.

ארוחת הבוקר בלייטהאוס, כך מדווחים לנו, מתבססת על עקרונות ה־Farm to table, פילוסופיה קולינרית הדוגלת בשמירה על קשר הדוק עם חקלאים ויצרנים קטנים, מתוך תפיסת עולם התומכת בחקלאות מקומית ואחריות לסביבה. ארוחת הבוקר פתוחה לקהל הרחב, ולמרות שהיא עולה כפול (ויותר) מארוחת בוקר סטנדרטית, היא שווה כל שקל (מתוך 110 השקלים). 
לייטהאוס, בן יהודה 1, תל אביב, 03-7660500