אני זוכרת שנכנסתי לראשונה למושו בר ( על שם מושו – דרקון מזל מהמיתולוגיה הסינית שמככב בסרט הקולנוע מולאן והפך לחביב הקהל) שממוקם במרתפי קפה האנוי אשר בכיכר רבין. לא הכי אהבתי את השואו המלווה לפתיחה עם כל הקטע של המרתף שדורש אישור כניסה והפוזה המלווה לעניין ובכלל לפתיחה של קפה האנוי, אבל כבר אז לא יכולתי שלא להודות שהדרינקים מעולים והנשנושים המתלווים אליהם לא רעים בכלל ואם לרגע אני אתעלם מהרושם הראשוני אז זה מקום לא רע בכלל.
והנה הגיעה הקורונה, ואיתה הסגר הראשון, השני, השלישי ואיומי שאר הסגרים, ואז מבצע צבאי וחוסר בכח אדם וכמו הרבה עסקים, גם במושו החליטו להקפיא עניינים ולחזור כשהשטח מוכן כמו שצריך. והנה זה קורה.
נתחיל מהסוף- הירידה למרתף, האפלוליות והפוזה עדיין קיימים במושו בר אבל לצידם גם יש פה דרינקים מעולים, שירות מדהים ואוכל לא רע בכלל שהופכים את המושו לחווית בילוי שבא לי לחזור אליה.
תפריט הקוקטיילים של המושו נבנה על ידי המיקסולוג אורי גופר, רק בן 27, בוגר הבלבוי ובעל רזומה מכובד וחיבה לביטרים ו-ורמוטים שאני רק יכולה לפרגן לו על זה. בהתאם הקוקטיילים מאד מפתיעים, הם לא מנסים להתחנף רק לקהל שבא לעשות צילומי אינסטוש אלא בעיקר לקהל שמחפש טעמים ייחודיים, מרירים, עמוקים לצד דרינקים רעננים אבל עם עומק וטוויסט. כמעט בכל דרינק יש טוויסט שמכניס את האופי של המקום לתוכו, מסירופ בננה ועד תמצית שומשום.
התחלנו מ- CUMCUMBER II - ג'ין בומביי, סומסום-בחרובקה, יסמין-דבש,מלפפון טרי וליים - דרינק שמשחק בין טעמים אדמתיים למתיקות פרחונית ויופי של דרינק להתחיל איתו ועם ה"אופיום" סאקה מבעבע, ליקר פרג ביתי, מחית ליצ'י, ליים- בשני המקרים חששתי ממתיקות יתר ובשני המקרים התבדיתי, גם פה הסאקה המבעבע והליים הפיחו רעננות במשקה ומשהו בליקר פרג הכניס ארומה מרירה מבושמת- יופי של דרינק.
מה שכן כמעט לכל דרינק מצאנו מנה שתשתלב איתו מצויין, תפריט האוכל לא גדול אבל ממוקד ונותן מענה לא לארוחת ערב אבל לנישנוש איכותי מאד.
אל שני הדרינקים הראשונים לקחנו: נמזה עוף( 45 שקלים) אגרולים של בצק אורז מטוגנים וממולאים בעוף, גזר, אטריות אורז ופטריות, לצד רוטב מעט פיקנטי וסלט פפאיה וייטנאמי, (48 שקלים) , שניהם היו מושלמים לרעננות המעט מתקתקה של הדרינקים. בשלב הזה היינו מוכנים להפסיק להיות ילדים, הקיבה הייתה מרופדת קלות, הכבד כבר היה מוכן לשתיה רצינית ושני צ'ייסרים קפואים של פרנה כבר חיכו לנו על הבר.
הסיבוב השני היה מורכב מ-CLOVS - ג'ק דניאלס, סירופ מייפל צ'אי, דרמבוי, בנדיקטינה, ביטר תה שחור- שוב שילוב של טעמים אדמתיים שמאד מאפיינים את הסגנון של המקום אבל הפעם דרינק פחות קליל, יותר עמוק, יותר עשיר ואלכוהולי , ו"סצ'ואן פפר"- דרינק ארומתי על בסיס וודקה, ריקרד, 5 תבלינים סינים, מחית אפרסק, מיץ לימון, ביטר סצ'ואן ביתי - לזה צירפנו רול סינטה מגולגל (54 שקלים) וממולא בחיטה מעושנת, אפונת ווסאבי, קרמל יוזו, מנה רעננה של טרטר סלמון הכי קלאסית שיש (59 שקלים)
כמעט כל דרינק הוא מאד מורכב כיאה למה שמצפים מקוקטיילים במקום הזה, אלו קוקטיילים שלוקח להם זמן הכנה והם מאד מושקעים ומעוצבעים (אחלה תאורה לצילומי אינסטוש דרך אגב) ובהתאם גם המחיר - מה שעלול להוות שיקול בכמות הדרינקים שתרצו לשתות במהלך הערב, קוקטייל ב- 56 וב-59 שקלים זה לא קוקטייל זול ושווה לעשות אולי גם אופציה של קוקטייל ב-45 שקלים כדי לאזן מעט את התפריט- למקום יש שעות שמחות בין שבע לשמונה וחצי עם 1+1 על הקוקטיילים ו-20% על האוכל. משתלם.
מה שבאמת הופך את המושו למקום ששוה לבוא אליו היא האווירה העוטפת, היכולת להעלם לכמה שעות אל מתחת לאדמה אל עולם מעט סוריאליסטי ומפנק.
כתובת: פרישמן 77, תל אביב (הבר נמצא בקומה התחתונה של מסעדת ק-פה האנוי.) מחמש עד אחת בלילה, שישי סגור, שבת פתוח מצאת השבת. כשר