כשהגעתי בשעה 19:00 בערב למסעדת "פומו" ברמת החייל המקום היה מפוצץ עד אפס מקום. ישבתי שם שעה, ועוד שעה חלפה, ואחריה עוד אחת, שמתי לב לפרצופים המתחלפים סביבי, ועדיין – כל השולחנות מאוכלסים. זה היה הרגע בו הבנתי שאני נמצאת בתוך פנינה איטלקית שכבר רבים מכירים ואוהבים, ואם גם אתם, כמוני, עוד לא הכרתם, אז הגיע הזמן.
"פומו", או שאולי יצלצל לכם דווקא "POMO", היא דרום איטליה בצפון תל אביב. המטבח העשיר והמגוון של המסעדה, בניצוחו של שף שחר ברנע, מספק לכל אורח חוויה קולינרית מעניינת לכל אורח, ובאמת תוכלו למצוא שם חבר'ה צעירים, זוגות רומנטיים או משפחות. היא הפתרון המושלם לחובבי הבצקים, הדגים ואפילו הבשר, שרוצים להתפנק על אווירה טובה, אוכל משובח, ולא פחות חשוב – שירות אישי ומקצועי.
כבר כשנכנסתי למסעדה קיבלתי "זבאנג" של אנרגיה חיובית. העיצוב היפיפה של המקום, עליו אמון ירון טל, בהחלט מספק תחושה של יוקרה, אך בלי ההרגשה המתנשאת שיכולה להתלוות לה. המטבח הפתוח לעיני כל הוסיף אפילו למנות עצמן, פשוט כי לראות את הטבח מקפיץ את בצק הפיצה, ולספוג את הריחות של הבישול, הם ללא ספק חלק מהטעם.
אז אחרי שעפנו על המסגרת, בואו נתמקד באוכל המשובח של שחר ברנע. את הארוחה האיטלקית לא יכולתי שלא לפתוח בפוקאצ'ה טרייה וקראנצ'ית (26 ₪) שהגיעה לצד מטבלי שמן זית ובלסמי, חמאת שום וסלסת עגבניות, ולגמרי פתחה לי את התיאבון.
על הראשונות, שאמורות להיות עוד בוסט קטן לקראת העיקריות, דווקא אעדיף שנתעכב הפעם קצת יותר. פשוט כי היה בהן משהו שכבר הכרתי, אבל אחר לגמרי. האחת הייתה מנת הסביצ'ה דג ים (69 ₪), שהגיעה ככדור עטוף בגילופי זוקיני, עם יוגורט נענע, צנוברים וקרם פלפלים חריפים. מעבר ליופי האינסטגרמי של המנה, הטעמים של הדג הטרי, יחד עם הקרם הבועט ויוגורט העדין היו שילוב לא פחות ממושלם.
לצידה הזמנתי את מנת הברוסקטה טונה (69 ₪) שהייתה כארבעה צנימים עם קוביות דג מלא בטעמים, עגבניות שרי, צלפים ואיולי דה פפרנצ'ינו. אי אפשר היה לפספס שברוסקטה הייתה טרייה וקריספית, ובעיקר התכתבה מושלם עם הטעם המלטף של הדג על הלשון. הטעמים של המנה הם חזקים סך הכל, והחמיצות-מליחות של הצלפים הקפיצו אותה לכדי ביס מושלם.
לחלק האיטלקי עברתי לטעימה של קצת בצקים. תחילה אכלתי את פיצת הבופלינה (68 ₪) שמוגשת עם מוצרלה בופאלו, שום ואורגנו. בסופו של דבר על אף השידרוגים היה מדובר בפיצה מרגריטה די קלאסית. אבל תכל'ס, אין כמו המוכר והטוב.
מבין מבחר הפסטות העצום שמציעה המסעדה, שכמובן עשויות כולן במקום, בחרתי בפסטה ציידים (108 ₪). מדובר במנת ריגטוני עם פילה בקר, פורטובלו, פרוצ'יני, עגבניות, דמי גלאס ופרמז'ן. הפסטה עצמה הייתה אל-דנטה, אך הייתי מעדיפה אותה כפטוצ'יני עם ספגטי. הבשר היה עסיסי וספג את טעמי הדמי גלאס הצירי והעמוק, הפטריות היו מקור המלח העיקרי והעגבניות הצלויות המתקתקות הוסיפו לחגיגה.
ועכשיו לגולת הכותרת, או כפי שכינו אותה המלצרים "מנת הדגל של המסעדה" – לברק שלם (142 ₪). הדג השלם (כן,כן, מגיע גם עם הראש) מונח על מצע של רוטב חמצמץ לא פחות ממושלם. הדג עצמו אמנם היה עשוי טוב, אך קיבל את מרב הטעם מרוטב היין לבן, חמאה, עגבניות שרי צבעוניות וזיתי הקלמטה. בנוסף, הדג הוגש גם עם תפוחי אדמה ששחו בתוך הרוטב המעולה וספגו את כל הרוטב, כך שהורגש המרקם האהוב של תפוחי האדמה, אך עם טעם אחר לגמרי.
ואחרי ארוחה מדהימה שכזו, אי אפשר היה שלא לסיים במשהו מתוק. לקינוח הזמנתי את המילפיי (53 ₪) שמגיע כשלוש שכבות של בצק עלים מקרומל, ביניהם קרם פטיסייר, ועל זילוף של קרמל מלוח חם וטעים. היתרון העיקרי בקינוח הזה הוא שאינו מתוק מדי מלכתחילה, והמתיקות נשלטת בידיכם בבחירה כמה מהרוטב תרצו לצרף אליו.
אז אחרי מנות פתיחה, ראשונות, עיקריות וקינוח – אני יכולה לומר בפה מלא (ובטן מלאה) ש"פומו" היא אחת המסעדות האיטלקיות הטובות ביותר שביקרתי בהן. היא החוויה הכוללת של אוכל, אווירה ושירות, והמבחר העשיר בתפריט יענה על הצורך שלכם להתענג על כמעט כל סוג ארוחה שתבחרו.