“פינוקיצ’ן” בנס ציונה
לנס ציונה נסענו במיוחד בזמן ביקור של בן הדוד הצליאקי. מכאן, אגב, מזמינה משפחתו את שלל המוצרים נטולי הגלוטן, למרות שהם מתגוררים בצפון. מתברר ש”פינוקיצ’ן” הפכה מקום לעלייה לרגל לצליאקים, גם למי שרוצה לרכוש מוצרים הביתה. מגיעים אליה ממרחקים, ושירות המשלוחים שלה מגיע כמעט לכל נקודה בארץ. לא מעט מהמוצרים בחנות ובאתר הם בלעדיים, רבים מהם נחשבים גם ל”מושחתים”, כאלה שמפצים ילדים על עוגמת הנפש. למעשה, אומרים בני המשפחה, הם היו שמחים אם “פינוקיצ’ן” הייתה רשת ארצית.
לכן, כה רבה הייתה האכזבה בזמן ביקורנו במקום באחד מימי שישי. המוצרים אולי מעולים, אבל חוויית האירוח איומה, ונדמה היה שבין השולחן הרעוע שהתיישבנו סביבו לבית הקפה אין מכנה משותף.
זה החל בקנקן המים שהוגש בפתיחה יחד עם כוסות פלסטיק חד־פעמיות שאינן מתכלות. יכול להיות שהלוגו הירוק ואייקון העלים הירוקים שמעטרים את העסק בלבלו אותנו? בנוסף, קשה היה לנו לחלוק במאוורר הרצפה, שאמור היה לעשות רוח לכ־20 צליאקים מזיעים ובני משפחותיהם שהתיישבו בחוץ.
הזמנו ג’חנון. מראש, אי אפשר להשוות בטעם בין מזון ללא גלוטן למקבילו הגלוטני - זה לא כוחות, ולכן נימנע מהשוואה. אבל האם זה מוגזם לדרוש שיחד עם הג’חנון יוגשו סכו”ם, מפית, מלח ופלפל? הקולה הוגשה ללא כוס וללא קש, ובסיום האכילה גם לא הוגשו מגבונים לניגוב הידיים השומניות.
הטוסט עם הגבינה הצהובה הגיע קר, ונשלח אחר כבוד לעשות סיבוב נוסף בטוסטר. תחושה של טירונות כלל־צה”לית ליוותה אותנו ברגעים אלה, ואפילו נדמה היה שהמלצרית החמודה טרם הגיעה לשלב המיונים בבקו”ם.
על מנת לאזן את הבאסה בסבבה, התנחמנו בלחמניות ביס ממולאות בגבינה צהובה - מנה שגם היא מזכירה את השק”ם, אבל לפחות הוגשה בצורה חביבה - בתוך שקית נייר, לצד סלט ומטבל. הפוטנציאל של בית הקפה “פינוקיצ’ן” עצום, אבל כרגע זה נראה יותר כמו עסק ולא כמו משהו שעושים מהלב.
“ביגה חורב” בחיפה
בניגוד מוחלט, החוויה בסניף “ביגה חורב” בחיפה, המיועד כולו לצליאקים, הייתה שמיימית. המקום נעים, מרווח, מעוצב, נקי ומזמין, יש ישיבה במקום וקיימת אפשרות לרכישת מוצרים טריים או ארוזים הביתה.
התפריט, כולו ללא גלוטן, עשיר ומגוון, כך שכל אחד מבני המשפחה יכול למצוא בקלות משהו שהוא אוהב. הצליאקי הוא הילד האמצעי במשפחה, בן 11, שהזמין לעצמו טוסט ביגה עם טונה ואכל צ’יפס ממנת פיש אנד צ’יפס. האחרונה הייתה טובה: הצ’יפס הוגש בצורה מיוחדת, ושניצל הדג היה קריספי בטעם מעודן, ובצדו רוטב טרטר מתאים; הטוסט כמעט הצליח, אבל הצליאקי הבררן לא אהב את התיבול של הבייגל ואכל רק חלק ממנו. השוקו החם שהזמין - אופציה לא מובנת מאליה לילד צליאקי במסעדה - היה, כדבריו, “מעולה וכיפי”.
שאר הטועמים היו אוכלי גלוטן ידועים. האחות הגדולה, שבבית לא ממש זורמת עם פסטות ללא גלוטן בשל טעמן, הזמינה פסטה פנה פטריות וכמהין והופתעה לטובה. הפסטה עברה בהצלחה גם אצל הקטנצ’יק, שביקש וקיבל פסטה בלי כלום. יצוין לשבח כי הייתה גמישות של המקום לשינויים במנה ולבקשות טיפוסיות של ילדים.
המבוגרים חלקו שקשוקה חצילים עם חלה ומנת פתיחה של סביח בצלחת. השקשוקה הייתה מדויקת בטעמים ולא נשאר כלום בצלחת, החלה המלווה אותה הייתה חמה, רכה ומפנקת, עם מרקם שקשה למצוא במגרש של הצליאקים. הסביח, המצולחת יפה, הגיע עם ביצים עלומות עשויות טוב כמו בספר, והפתיע בטעמים העדינים והמשתלבים. המנות הגיעו גם בליווי סלט, עם שלוש אפשרויות לבחירה.
לקינוח חלקה המשפחה ופל בלגי עם גלידה ופנקייקים עם רטבים לבחירה - עוד אירוע מרגש ולא מובן מאליו בשביל אלה שאוכלים ללא גלוטן. המבחר של התוספות האפשריות היה מגוון, והמנות היו מעולות לדעת כולם. מעבר לעובדה שהמקום מהווה נקודת אור עבור ציבור האוכלים ללא גלוטן והמלווים שלהם, האוכל פשוט טעים ואיכותי, המנות מפנקות ומשביעות, השירות מסביר פנים והאווירה נעימה.
