בגלל העומס בעבודה אני חוטאת בדחיינות ומוצאת את עצמי כותבת על מקום כשבועיים עד חודש אחרי שהייתי בו, במהלך התקופה הזו יוצאות שפע של כתבות על אותו מקום שאני ביקרתי ולפעמים אני מופתעת עד כמה החוויה שלהם היא שונה ולפעמים, ויסלחו לי שאר כתבי האוכל, הקטילה היא מוגזמת או לא מוצדקת.
זה קרה עם האן תאי התאילנדית של מידד סטינסקי, עם AKA44 הנהדרים ועכשיו גם עם רדלר של מושיקו גמילאל.
אז נכון שכל אדם חווה חוויה אחרת לחלוטין , מי שיישב על הבר יחווה חוויה שונה לחלוטין מאנשי השולחנות, מי שנפל על מלצר עצבני לא יקבל את אותה חוויה כמו עם מלצר תקתקן ומלא חיוכים וכד' ולכן ההצעה שלי, אל תקשיבו לאף אחד מאיתנו ופשוט לכו ותחליטו לבד.
הכניסה לרדלר מגניבה, כמו ספיק איזי אבל לא מוסתר, בר קטן, צפוף, שמח שעושה חשק לעצור שם לאיזה אפריטיף לפני שנכנסים למסעדה. חלל המסעדה הוא אולי החלק הבעייתי היחיד במקום, העיצוב מעט כבד ובגלל האקוסטיקה שהמקום מייצר למלון מלמעלה הווילונות סגורים וזה נותן תחושה של צפיפות במקום ולכן כשיושבים בשולחן התחושה היא מעט עמוסה ואנחנו מיד בחרנו בבר.
נתחיל דווקא באלכוהול, המקום אמנם מכוון כולו סביב המנות של מושיקו אבל תקשיבו, היכולות האלכוהוליות של המקום מדהימות, לברמנים יש ידע אלכוהולי נהדר והמרטיני שם הוא אחד הטובים ששתיתי, יש קוקטיילים נהדרים, מתוחכמים, טוויסטים על קלאסיים, יינות נהדרים, מגוון מסקרן של טקילות ומזקלים אבל בעיקר צוות שיודע למצוא את הדרינק הנכון לאורך כל הערב ולמרות הלחץ (והיה שם לחץ עצום) יודע לעצור שניה להסביר על הדרינק, לחשוב איתך מה יכול להתאים ולא לזרוק לך תפריט מול העיניים וללכת. כמו כן, שאפו על זה שההמחירים של האלכוהול לא נגררו למוגזמים כצפוי ממקומות טרנדיים חדשים, יש קוקטיילים ב- 45 שקלים ויש כוסות יין גם ב-39. ככה צריך להיות.
אלוהי פסטת הסרטנים
בשונה מהטרנד הנוכחי, המנות של רדלר לא מגיעות בגודל אחיד אלא מחולקות להתחלות , ביניים וגדולות כך שכל אחד יכול לבנות את החוויה שבא לו באותו הרגע. גם פה מושיקו ממשיך את קו המחירים הסבירים, אני לא באה לומר שהמקום מציע מנות ב- 20 שקלים אבל ישנה ציפייה למקום כזה טרנדי וחדש להפציץ במחירים מוגזמים לצלחות קטנות ופה זה לא קורה, מרגיש כאילו מושיקו בא לייצר מקום לטווח ארוך ולא רק לפוצץ את הרחוב ואת הכיס, ישנן 3 מנות בכל התפריט שעוברת את המאה שקלים, כאשר רוב המנות נעות באיזור ה- 45 שקלים לראשונות ו- 70 בערך לביניים, 85 לגדולות יותר .
אנחנו היינו במוד לאכול באיזי, כמה ביסים שונים שפשוט השתלטנו על הראשונות והביניים ולאט לאט המשכנו את הערב בין דרינק לביס. התחלנו במרגריטה מעולה ומעט תפוזית ושני אויסטרים שעליהם שמו מעט קושו הדרים שנתן מליחות לימונית מותססת עדינה למליחות הטבעית של האויסטר, יש בטוח איפשהו חוק לא כתוב שאם יש אויסטר בתפריט חייבים להתחיל איתו ודרינק. אחרת למה אנחנו חיים ?
משם הדרך לפיקניה הכבושה האדמדמה לצד פרוסות של גבינת רקלט קצת רכה והקרוקטים השמנמנים עם הבייקון על האיולי המעושן שהיו מצויינים, לא נוזליים מידי ונגיסתיים בדיוק כמו שצריך, הייתה קצרה וטעימה במיוחד. התאפקנו קשות לא לקחת את מנת הלחם שראינו אצל שאר האנשים בבר כי ידענו שזה יסגור אותנו למנות נוספות אבל אני מודה שאין דבר שאני מחבבת יותר מפרוסות עבות וגסות של לחם לצד צ'אנק חמאה צהוב וכמה פרוסות גבינה. אני מאד גאה בעצמי שהתאפקתי.
אל דאגה, היו פחמימות, משם המשכנו לפרוסות בריוש קלויות, מרוחות בחמאת מיסו מלוחה, פרוסות אבוקדו ודג נא, ריג'לה ועגבניות מיובשות מתקתקות, ביס כיפי, אומאמי מלוח של המיסו, ורעננות בכל השאר.
המעבר למרטיני המופלא היה גם המעבר למנה הכי טעימה מבחינתי, ספגטיני סרטנים. כמה פשוט כמה מושלם, קצת שאטה לחריפות, בוטרגה למליחות, ספגטיני דקיקים שידעו להתלפף על המזלג עם נתחים של בשר סרטנים בדיוק במידה הנכונה וביס אחד נהדר. מה שהוסיף לביס הזה הייתה מתיקות של הפוקאצ'ת תאנים (כן נו, נשברתי, הייתי חייבת פחמימה והפוקאצ'ה הזו קראה לי ) בצק תפוח עם נתחי גבינת דליס בורגון נמסה וצ'אנקים של תאנים מתוקות עטופות במליחות ושמן זית ירוק. השילוב המתוק- ים הזה פשוט מפרק את הפה בטעמים נהדרים שאני אישית לא הייתי צריכה כלום אחרי זה.
הגברבר לקח ערימה של מולים בחמאת לימון וכרישה, ששילבו לימוניות מעושנת קלות- מנה טעימה שמספקת את הסחורה אבל לא כזו שהעיפה אותה כמו הספגטיני סרטנים. הברוקמיני המעושנים בווינגרט מיסו חריף היו נהדרים וגם הם סיפקו נגיסה אומאמית מפתיעה שיש בה טוויסט.
סיימנו בפרוסות בטן חזיר נהדרת, עטופים בדמי גלאס, כאלו שאת רוצה לאכול בידיים וללקק את הרוטב מהאצבעות אבל לא נעים לך כי בכל זאת את באמצע מסעדה טרנדית במרכז תל-אביב.
אני פחות בעניין קינוחים כשאני במוד של דרינקים אבל תקשיבו, עוגת התמרים ברוטב טופי מעולה! אז אל תוותרו על הביס הזה לסיום
אז האם רדלר חשפה בפני טעמים או טרנדים חדשים- לא, האם היה לי טעים- מאד! די כבר מהצורך הזה שכל מקום ימציא לי את הגלגל, עיזבו אותי מהמצאות, תנו לי ביס טעים, אבל באמת טעים, כזה שאני לא צריכה לחשוב יותר מידי איתו אלא לחשוב על מה אני לוקחת הלאה, תנו לי ארוחה שבה אני לא מתבאסת, ארוחה שאני יכולה לנהל שיחה עם הגברבר שמולי או חברה בלי להתעסק בטרנדים או "האם זה העיף אותי או לא". מושיקו עושה כמו תמיד אוכל טוב, טוב מאד, יציב, נאמן לחומרי הגלם, וזו הסיבה שהמקומות שלו יציבים, בעלי קהל קבוע שיודע שיש לו בית טעים ואיכותי בכל רגע נתון.
שווה כל ביס. שבו על הבר, שתו משהו ואז תחליטו אם מתאים לכם
רדלר, נחלת בנימין 48, א'-שבת 22:30-18:30, 03-7283830