חוויה קולינרית, תרבותית וכיפית: כמה נהנינו לאכול במסעדת "תשרין" בנצרת

מסעדת תיירים היא לרוב כינוי גנאי, אבל במקרה של "תשרין", המסעדה הוותיקה בנצרת, זו מחמאה. מעבר להיותה מומלצת שנה אחרי שנה ב"טריפ אדווייזר", באתר "מפה" ובאתרי דירוגים שונים, היא גם אהובה במיוחד על המקומיים. בביקורנו במקום, בשבת בצהריים, אפשר היה לשמוע במסעדה שפות שונות, כאילו מדובר במדינת כל אזרחיה ותייריה: עברית וערבית, אנגלית וצרפתית, גרמנית ושוודית. כולם אוכלים, מצלמים, מעלים לסטורי - בילוי כאן הוא חוויה קולינרית, תרבותית וכיפית.

התפריט מבוסס על הטאבון הממוקם בפתח המסעדה, אי אפשר לפספס את עומס העבודה בנקודה הזו. רוב המנות הן ערביות עם פרשנויות מתוחכמות, שלרוב משדרגות את הטעמים ומצליחות להפתיע גם את הלקוחות הערבים. כזו היא למשל מנת צלעות הכבש, היקרה ביותר בתפריט (140 שקלים): על צלחת עגולה, המעוטרת ברוטב בלסמי, מונחות צלעות כבש עשויות בתנור, עסיסיות, שומניות, ממש קוראות לכם לאחוז בהן ביד חשופה ולתלוש חתיכת בשר משל הייתם האדם הקדמון. אלא שבתחתיתן אפשר היה למצוא קרם בצלים - תוספת שלא הכרנו קודם בשום מסעדה, שמחברת בין טחינה לבצל. איזה יופי של רעיון.

לפני המנה העיקרית חלקנו כמה מנות ראשונות, בהן סלט תרד ובזיליקום. איפה בתל אביב אפשר למצוא מנות עם תרד טרי? לא זכור לנו. בפועל, זו מנה פשוטה שכל אחד יכול להכין, אבל היא מוגשת רק במסעדות ערביות, ולעזאזל, כמה שהיא טעימה: עלי תרד ובזיליקום, עגבניות, שומשום, ומעל גבינת ברינזה מגורדת ברוטב בלסמי (42 שקלים). פוטוגנית היא גבינת הברינזה - גם אותה מכינים בתנור, עם עגבניות שרי, קצח והפתעה - לימונית ריחנית (להלן למון גראס), שמוסיפה חמיצות לגבינה המלוחה ממילא (45 שקלים). מומלץ לאכול אותה עם מנת לחם כלשהי, לאיזון הטעמים. המהדרין שותים כוס יין טוב בצדה.

והנה עוד מנה לכאורה פשוטה: חציל קלוי בטחינה אדומה עם חריסה ופלפלים אדומים. חריסה או אריסה? מתברר שהערבים בכלל קוראים לה בשם שונה – שאטה, פירוש המילה הוא "למעוך". היא מבוססת על ערבוב בין פלפלים חריפים לפלפלים מתוקים בתוספת שום, שמן ותבלינים. כאן, בכל אופן, חריפותה הופכת למיני־פיקנטיות הודות לחיבור עם הטחינה, ובטח כאשר היא נלווית לטעם החציל הדומיננטי (49 שקלים).

סיימנו בקינוח שגם הוא לא ממש נצפה במחוזות אפס־שלוש: עאיש אסאריה הוא מאפה מתוק על בסיס לחם קסטן עם חלב, מי ורדים וקצת לבנדר, ומעל רוטב פירות יער (35 שקלים), מנה שגם סיימה לנו את הארוחה בטעם מתוק וגם הזכירה לנו שלא כל קינוח חייב לעלות 50 שקלים – לקח שאנחנו לוקחים איתנו הביתה. 

"תשרין", אל בישארה 56, כיכר המעיין, נצרת, 04-6084666

סליחה, נגמר

חלק מהמנות הגיעו באיחור דרמטי, וחלק הגיעו ללא המרכיבים: חווינו עוגמת נפש בביקור בסניף "לנדוור" באבן גבירול בתל אביב. מזל שהפיצוי היה מצוין:

קומדיה של טעויות – אין ביטוי אחר להסביר את מה שהתחולל בשבת אחרי הצהריים בסניף "לנדוור" באבן גבירול בתל אביב. זה התחיל בהגשת "שוקו הפתעות לילדה", כך בתפריט, שאמור היה להגיע עם מרשמלו, קצפת וסוכריות. בפועל, שימו לב, לא היו מרשמלו, לא קצפת, לא סוכריות. "מצטערים, נגמר", נטען. זה המשיך באיחור של מעל 45 דקות (!!!) של כל יתר המנות שהזמנו. "אני מצטערת, היה לחץ על המטבח והטבחים התבלבלו", טענה המלצרית החייכנית, "אפשר להזמין אתכם לשתייה כפיצוי?". הבטן תכף נדבקת לגב, תביאו קודם אוכל, אחר כך נדבר.

הגיע רביולי, אבל ללא פרמזן ("סליחה, נגמר"), ולסלט הניסואז לא צורפה הביצה הנוספת שהוזמנה ("סליחה, שכחנו"). לבסוף התפשרנו על פיצוי על כל עוגמת הנפש: קינוח. הזמנו עוגת שוקולד, אולם לאחר שתי דקות (לפחות הפעם היא הגיעה מהר), המלצרית חזרה ואמרה, כצפוי: "סליחה, נגמר". ופל בלגי גם אין (שערורייה), ולבסוף התפשרנו על רוזלך. האמת? היו מצוינים. 

"לנדוור", אבן גבירול 70, תל אביב, 03-6964924

5 פריטים מוזהבים