אחד האירועים המסקרנים והאכזריים בטבע הוא ניסיון השתלטות של אריה או אריות צעירים על להקה המונהגת על ידי אריה ותיק. מדובר במלחמה עקובה מדם שבמסגרתה רק צד אחד מנצח, בעוד השני מגורש בבושת פנים. לעתים ידו של האריה המבוגר על העליונה, אולם לא אחת הצעיר הוא זה שמנצח, משתלט על הלהקה והורג את הגורים (כן, זו תופעת לוואי איומה לקרב הזה) על מנת להקים להקה מזרעו, בצלמו ובדמותו.
זו מטאפורה קיצונית, שמשום מה נזכרתי דווקא בה לאחרונה בהקשרים של בתי עסק. לפני כחצי שנה ביקרתי ברחוב תובל במתחם הבורסה ברמת גן. במשך שנים חלש על האזור הסניף המשני של "שווארמה שמש", אבל אז הצטרפו שני אריות צעירים - "אפנדי" ו"הנסיך", מצוידים בנשק חדש - גלגלים של עגל.
מעניין היה לחזות בהתפתחות ולעקוב אחריה. על פי ההתרשמות הראשונית, התחרות פגעה בשמש. הסניף, שהיה מורגל לתורים ארוכים בשעות הצהריים, נשאר מיותם. זו, לפחות, הייתה התחושה לאחר מספר פעמים שהגעתי לאזור. כנראה שהיא הייתה מבוססת, משום שמאז השתנו כמה דברים.
לא נכנסתי לשמש תקופה ארוכה. אני מודה, הכעס עליו הפך לאישי. זו שווארמה שהייתי אוכל שנים, אבל המקום הזה היה מבחינתי היה הסמן לקפיצת המחירים האכזרית, יחד עם הסמל המסחרי המאוד לא מחמיא ממילא שלו - מנה קטנה במיוחד. פיתה ב-46 שקלים, לאפה ב-56 שקלים? תודה, אבל לא תודה. למען ההגינות נציין שיש מקומות יותר יקרים (היי דבוש, יש סיבה ללאפה הודו ב-59 שקל ועגל ב-61 שקל?), אבל הסנטימנט והפגיעה האישית גברו. שמש נמחק אצלי מהמפה.
עד לשבוע שעבר. וואטסאפ מסתורי הגיע מחבר, מרגל שווארמיות מהשורה הראשונה שבמקרה גם עובד באזור וגילה שלט שמתנוסס בחוץ. "לרגל ההשקה - Happy Hour בין השעות 12:00-15:00 - שווארמה הודו/עגל בפיתה ב-40 שקל, לאפה ב-50 שקל".
כל כך מעט טקסט, כל כך הרבה מידע יקר ערך. פיתה ב-40 שקל? אצל שמש? שווארמה עגל? אצל שמש? התשובה לחיים, היקום וכל השאר - אצל שמש? טוב, לגבי השאלה האחרונה, כולנו יודעים שהתשובה היא 42 ושמש הוא לא זה שסיפק אותה, אבל למרבה התדהמה שתי השאלות האחרות נענו בחיוב. עשיתי מה שכל אדם בוגר צריך לעשות - איבדתי שעות שינה וב-13:15 אחר הצהריים שלמחרת כבר התייצבתי במתחם הבורסה.
מדוע 13:15 ולא 11:30 או 12:30, תשאלו? כדי לתת צ'אנס אובייקטיבי למקום, לבחון את מידת התנועה בזמן שאמור להיות שעות השיא. כשהגעתי הייתי שני בתור, אחריי לא היו אנשים, המקום היה כמעט מיותם. הצצתי מעבר לכביש, לאפנדי. גם אצלו לא היה מלא, אבל היו מעט יותר.
איני יכול לבסס זאת מדעית, אך דעתי היא שהאריה הזקן, קרי שמש, הפסיד פה, אבל גם האריה הצעיר לא באמת ניצח. כולם עומדים על מקומם, וטוב שכך (סגירת עסקים היא דבר עצוב), אבל אני גם סבור - ושוב, הדברים נאמרים על דעתי בלבד - שזו הסיבה למהלכים של הוזלת מחיר וצירוף גלגל העגל שבהם נקט שמש. ייתכן שהבינו שם שהמוניטין והשם לא יספיקו, בטח לא בעידן שבו לאנשים נמאס לחשוב על פיתה קטנה במחיר הקרוב ל-50 שקל.
ההתרגשות גאתה. אני באמת עומד לאכול שווארמה עגל אצל שמש. הגלגל לא היה גדול מדי, מה שעורר דאגה מסוימת, אבל היא הופרכה בביס הראשון. זו שווארמה מתובלת היטב, רכה, נימוחה ומלוחה. כאן יש לסייג עם כוכבית - רמת המליחות גבוהה, כך שמי שאוהב את השווארמה שלו בטעם עדין לא יתחבר.
היה כיף, אבל אצל שמש, כמו אצל שמש, המנה קטנה. כנראה יש מחלות שלא נגמלים מהן. אז הזמנתי גם חצי מנה בפיתה עם ההודו הישן והאהוב. זה עלה 30 שקל, בהחלט לא זול, אבל סגר פינה. תכלס, שילמתי 80 שקל כדי לצאת ממש שבע וזה כבר סכום גבוה, רק שפה אומר למען ההגינות שעבור בן אנוש רגיל ייתכן מאוד שהלאפה הייתה מספיקה, והקיבולת שלי היא לא בהכרח קנה מידה.
בניגוד למקומות רבים אחרים, השורה התחתונה מהביקור המחודש אצל שמש מבלבלת. הטעם של ההודו קלאסי, הטעם של העגל סבבה. הגודל, כרגיל, הוא חיסרון. ומה לגבי המחיר? תלוי מתי באתם, כי אם הגעתם בשעות שמחוץ למבצע או שהזמנתם בוולט, הוא מרקיע שחקים, בעוד בטווח השעות האלה הוא אחלה.
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות) לזמן ה-Happy hour עומד על ציון 8 מתוך 10, מחוץ לטווח השעות הללו הוא צונח לאזור ה-2.5-3, כשרק הטעם מחזיק אותו. אחרי הכול, במחיר ובכמות כאלה אין עדיין שום סיבה לעצור בשמש.
האם טווח השעות המוזלות יורחב? הייתי ממליץ לשמש לעשות את זה, אבל קשה לדעת מה יילד יום. כך או אחרת, אם אתם מתכננים לערוך ביקור - לא לפני 12:00, לא אחרי 15:00.