בבוקר שישי בעיצומו של חודש יוני, מצאנו את עצמנו עולים לכיוון קיבוץ יראון שבגליל העליון, אל החלקות הניסיוניות של יקב 'הרי גליל', שנטועות בחוות מתתיהו, ליד יער ברעם. מיכה ועדיה, היינן הראשי של 'הרי גליל' הוביל קבוצה חדורת מטרה של חברי מועדון היקב, שבאו לטעימות יינות, אבל, ביקב הרי גליל, היין הוא תבנית נוף מולדתו. לכן טעימת יינות מיוחדים חייבת להתחיל במגע עם האדמה, עם השריגים - ענפי הגפנים, ועם הרוח המפתיעה של אמצע הקיץ. ועדיה הסביר לקהל הנאמן של שוחרי יינות 'הרי גליל' על עיקרון הקיימות של הכרם והציג את החלקות המדושנות בקומפוסט קפה, פרי שיתוף פעולה ייחודי בין היקב לבין חברת נספרסו.
למרות התאריך - אמצע חודש יוני, היה קריר על ההר. אפילו התחיל לטפטף. עברנו להקשיב לועדיה, תחת לסככה בחצר, מצויידים בכוסות של 'יראון רוזה' צונן ומרענן, עם ארומה פרחונית וגוון ורוד מעודן. את סיפור הקומפוסט והשת"פ עם נספרסו אני מכירה היטב, לכן מצאתי יותר עניין בציתות לשיחה שהתרחשה ממש על ידי. (כן, אני יודעת שזה לא מנומס, אבל זה היה בלתי נמנע, הם עמדו לידי). שני חברי מועדון דיברו על היין הלבן של היקב, בלנד מהסדרה הבסיסית, ועל היכולת שלו להפליא בכל טעימה עיוורת ולקלוע לטעמם של כל הסועדים. אני מהנהנת לעצמי בהסכמה, נזכרת בשיחה שניהלתי עם מיכה ועדיה בטלפון, בשיא ימי הקורונה, קצת לפני פסח. אז הוא סיפר לי שהיין הזה עבר מבחינתו את מבחן הילדים. הם מגיעים הביתה ושולפים דווקא אותו ממקרר היין, למרות שיש שם בקבוקים מכובדים ומרשימים ממנו. נפרדנו מהחווה והמשכנו אל מרכז המבקרים של היקב, לקראת הטעימה המיוחדת לשמה התכנסו.
הקיימות ביקב הרי גליל היא יותר מאשר סיסמה, טרנד, או אמירה בעלמא. הגג של חדר החביות למשל הוא למעשה שדה של פרחי בר. בקיץ הוא כולו צהוב, אבל באביב הוא ירוק ופורח. הריהוט במרכז בנוי מעץ ממוחזר ששימש בעבר לבנייה של משטחים, חביות, ארגזים ועוד. הגישה העיצובית הירוקה נשמרת ומשרתת את האג'נדה החברתית והסביבתית של היקב לאורך כל הדרך. בשלב זה הרגשנו מוכנים לטעום קצת יין.
היינות הלבנים
הרי גליל, סוביניון בלאן 2019 - יין רענן, צעיר, מינראלי וירקרק, שנעשה מענבי מהכרם שגדל על הקומפוסט של נספרסו, ללא שימוש בחביות עץ.
יראון לבן 2019 –היין שבוקבק כשבוע לפני הטעימה, נעשה מענבי כרם במשגב, הנטוע בגובה של מעל 800 מטרים מעל פני הים. הוא שהה במשך חמישה חודשים בחביות עץ אלון חציין חדשות, ויש לו ארומה וטעמים קלסיים של שרדונה: תפוחים ירוקים ופרי טרי. זה שלצדי שמעדיף בירה על יין בכל הזדמנות. מצא את היין הזה מושלם.
הרי גליל, גראנש 2017–בעיקרון, כך סיפר ועדיה, יקב הרי גליל לא רוכש ענבים מחוץ לכרמים שלו, הכרם נמצא ברמת יראון אבל מ 2019 היקב קולט גם ענבי גראנש מכרם מנרה. היין, ששהה במשך שנה בחביות אלון צרפתי, הוא בעל גוון ארגמני בוהק, וארומות נעימות, עם טעמי פטל, דובדבן ומעט רימון.
אלה 2017–גם היין הזה, שמורכב מסירה, ברברה ופטי ורדו והתיישן בחביות עץ אלון צרפתי, צפוי לצאת לשוק בקרוב. אני משוחדת, זה מהיינות האהובים עליי של הרי גליל. מעט צעיר עדיין אבל הקו המעודן והמיוחד שמאפיין אותו ניכר היטב.
מירון 2016 – היין, הקרוי על שם הר מירון: מסמלי הגליל העליון וההר הגבוה ביותר באזור, מורכב מסירה, פטי ורדו ומרלו. 30% מהחביות חדשות. יש לו צבע עמוק, סגול כמעט, ופוטנציאל יישון של עוד שבע שנים בבקבוק לפי ועדיה. הנוכחות המעודנת שלו, עשתה לי חשק להישאר בגליל, לפתוח אותו לצד סטייק ולהשקיף על הנוף. יותר מזה באמת שאני לא צריכה כלום.
יינות כרם יחיד
יפתח 2017 – פטי ורדו מכרם יפתח שאמור לצאת לשוק בתקופה הקרובה. יין מיוחד, מתובל ועוצמתי. עם ארומות של וניל, עץ ופירות סגולים ואדומים, ועם סיומת בעלת נוכחות.
כרם הצוק 2017 – עדיין לא ברור מתי יגיע לחנויות. 100% סירה. שמקורו בכרם שמניבה מ - 2016. יין בגוון סגול כהה. פירותיי ובעל ארומה פרחונית עמוקה. מומלץ בחום לחובבי הסירה.
האירוע הסתיים בארוחת בראנץ' גלילית מפנקת במיוחד על המרפסת של מרכז המבקרים, המשקיפה לכרמים, לגליל ולהר מירון שבאופק. היו שם מאפים טריים, גבינות גליליות, ירקות , גלילות חצילים ועלי גפן ועוד, אבל מה שהפך את הארוחה הזו למוצלחת במיוחד, חוץ מהיינות שהמשיכו ללוות אותה והעובדה שיצאנו ממש מוקדם בבוקר מהמרכז וכבר היינו רעבים, הייתה ההפתעה שחיכתה לחברי המועדון: פתיחת בקבוק מגנום של יראון 2001. אחרי חצי שעה בדקנטר, הוא היה פשוט מושלם והרגיש בשיאו. על סף סיום פוטנציאל היישון שלו. עוד חצי שעה בכוס הוציאה ממנו את מלא הארומות של פרי בשל, דובדבן, ריבת פרי (לא בשל מידי), מעט עץ ורמזים לקפה וקקאו. גוף מלא, מאוזן. כוס נהדרת לפתוח איתה סופ"ש מושלם.
מרכז המבקרים, יקב הרי גליל, קיבוץ יראון. לפרטים והזמנות: 04-686-8748