כפתח דבר אני חייב להודות שהפעם אני קצת מבולבל. ״מה יש לך להיות מבולבל?״ בטח תשאלו, ״שולחים לך אוכל ובקבוקי ברנדי הביתה, איפה הקונפליקט?״ ובכן, הוא קיים בכמה מישורים: ראשית, ההחלטה המעניינת של הנהלת סנהדרינק, לשלוח את אחד הכתבים היחידים בשורותיהם שנולד אחרי ימי הזוהר של המותג, לכתוב על תחייתו המחודשת. (כשלי היה כבר מותר, כבר שתינו בירות קראפט וסינגל מאלטים). וכדי להוסיף עוד שכבת בלבול, התקופה מחייבת אותי לכתוב על אירוע השקה למשקה קלאסי ונוסטלגי, שהתקיים, ובכן, בזום.
עלייתם של המשקאות המקומיים
רצה הגורל ודווקא בימים המבולבלים ביותר שידע תחום האלכוהול, החליטו ביקבי כרמל להקים לתחייה את המותג ״כרמל ברנדי״ ותחתיו להציג 3 תוויות - 777 הוותיקה והמוכרת, ״זכרון יעקב״ (שקול למוצר ברמת VSOP) ו-״ראשון לציון״ (שמשווק כמוצר ברמת XO). מתוך החוויה האישית שלי, עד לחדירת הנגיף אל חיינו הייתה השנה האחרונה אחת המעניינות והמגוונות ביותר בהיסטוריה הנראית לעין, עם ייבוא מעניין, מגוון ולפעמים כמעט הרפתקני גם מצד החברות גדולות, לצד יבואנים קטנים שמרימים את הראש מעל המים ונוגסים נתחים יפים מהשוק. יחד עם זאת זוכה גם המשקאות המקומיים לעדנה שלא נראתה מעולם - מזקקים קטנטנים, יקבי בוטיק ומבשלות קראפט הפכו לחלק מהסל של כמעט כל שתיין שמכבד את כבדו. ואז הגיעה הקורונה ומאז ״סקין קונטקט״ מותר רק ביין.
לא הכל שחור. גילינו שאחרי שהדלפקים החביבים עלינו נסגרו, אבל הצמא נשאר, אז הפכנו לשתיינים של בית. לשתיינים של כיכרות ופינות רחוב. גילינו שלמרות שהימים קשים והכיס דוחק, עדיין לשבת בבית יותר זול מלצאת בר, אז אפשר להשקיע עוד כמה שקלקלים לכיוון המשקה ולהביא משהו ממש טעים. עד שימציאו חיסון כנראה שגם ככה ייראה העתיד, אבל עזבו את העתיד - בואו נדבר על העבר.
יקבי כרמל איתנו כבר מעל 120 שנה ומזקקים מסוף המאה ה-19. פורץ הדרך היה הברנדי אקסטרה פיין, שזוקק מענבי קולומבר ומוסקט בעיקר. אחריו הגיעו תוויות נוספות: ברנדי ברון, סבוי, ודומיניון הם דוגמאות טובות, וגם מהדורות שונות כמו ברנדי 100, וברנדי 120 באו והלכו. בשנות ה-40 של המאה הקודמת נולד המותג 777 על שם הקזינו האינטרנטי המפורסם.
סתם. המותג הוותיק ביותר בתחום הברנדי הישראלי נקרא כך כמחווה לספרות המשמעותיות ביהדות, ובזמנים יפים אפילו קטף כמה פרסים בצרפת. מהדורות שונות של תזקיקי ברנדי הלכו ובאו אבל 777 תמיד היה המותג שנשאר, עד שיום אחד כבר לא. אני יכול להישבע שעוד אפשר היה לראות אותו פה ושם לפני פחות מעשור, ויום אחד הוא פשוט נעלם. בכרמל, מן הסתם, לא שפכו את הברנדי שנשאר במרתפים, ובזמן מנוחה של כמעט עשור בעיקרון יצרו לעצמם רזרבות נאות של ברנדי שימתינו לשעת הכושר שהגיעה ויבוקבקו תחת 3 תוויות שונות.
777 ברנדי דה לוקס
עשוי בלנד של תזקיקים בני 2.5-5 שנים מענבי פרנץ׳ קולומבר, מוסקט וקריניאן בזיקוק רציף (במהלך מפתיע ומנוגד למסורת) ומה אני אגיד לכם - הוא מגניב על הלשון בסך הכל. יש לו אף רענן , עד כמה שברנדי יכול להיות רענן, קצת וניל קצת שקדים מרירים, בשלב זה מישהו אמר משהו על קוניאק בצ׳ייסרים , כנראה מסורת שהומצאה בניו יורק. על אף גילי הצעיר אני די בטוח שהשיטה דווקא הומצאה בטורקיז, אבל אין ויכוח על האפקטיביות שלה, ואני די בטוח שה- 777 יכול בקלות לתפוס לעצמו נישה היפסטרית של קוניאק צ׳ייסרים מקומי בהינתן ההזדמנות הנכונה. המחיר: 130 שקלים ל- 700 מ״ל
זכרון יעקב VSOP
מכאן והלאה בחרו בכרמל למתג את הברנדי על פי הסיווג בחבל קוניאק, למרות שזה לא הכי נהוג בעולמות הברנדי. כסוג של הצדעה והתחייבות לחוקי היישון במחוז, או אולי גם כדי לתת ללקוח משהו שהוא כבר מזהה בתור איכות. השם הוא מחווה לאחד משני מוקדי העשייה הראשונים של היקב, זכרון יעקב, וראשון לציון - לשם נגיע עוד מעט. המשקה עשוי תזקיקי פרנץ׳ קולומברד ומוסקט, הפעם גם בזיקוק דודי מסורתי וגם בשיטה הרציפה, שמיושנים בין 5-7 שנים. פה אנחנו כבר מתחילים לקבל קצת קלאס, והנוסטלגיה החביבה מפנה את מקומה לטונים קצת יותר רציניים: אף יותר מלא וגם יותר סוכרייתי ומתקתק. טבק וקצת שוקולד נכנסים לתמונה ומלווים את הוניל שהספיק להעמיק ולהתעגל. לטעמי מבחינת יחסי תמורה-כסף מדובר במוצר המוביל בקולקציה. המחיר: 300 שקלים ל- 700 מ"ל
ראשון לציון XO
מותג הדגל של הסדרה, עשוי מענבי פרנץ׳ קולומברד ומוסקט בזיקוק רציף, בשילוב עם זיקוק דודי מסורתי והמרכיבים שלו מתיישנים בין 13-35 שננים. בהחלט (אפילו עם קצת עודף) לפי החוק בקוניאק. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשקה הדגל של הסדרה נעשה בתשומת לב ורצינות תהומית, התזקיקים הישנים ביותר בבלנד, על גילם ואיכותם - הם אלו שהציתו את אש היצירה המחודשת במרתפי היקב, והזדמנות לטעום משקה בן מעל 30 שנה היא תמיד משמחת. הצבע הוא ענברי עמוק ביותר וסמוק, והאף אקספרסיבי מאוד ובומבסטי, ומיד אנחנו מקבלים שטיפה נדיבה של פירות יבשים, וניל ואגוזים. הפה מלא מאוד ועדיין שומר על מתיקות מאופקת יחסית, תחושה נעימה ועגלגלה מלווה את השלוק ונשארת בפה עוד דקות ארוכות.
שימו לב: כדי ליהנות מהזכות לקרוע את הניילון מאחד החמודים האלה, תשלמו בערך 1000 שקלים בחנות, מה שכנראה הופך אותו למשקה בייצור סדיר הכי יקר בארץ , ולפי דעתי גם לאחד היקרים ביותר במדף ה-XO, הצהרה חריפה לכל הדעות. אוקיי, אז אולי לא תקלפו 1000 ש״ח על הדייט הראשון , אבל התנסות ב- VSOP , או בשביל הנוסטלגיה ב-777 במחירים שפויים יחסית, מסתמנת כאופציה לא רעה, למי שרוצה לקחת את החיבה שלו למשקאות מקומיים אל מעבר ליין ובירה.