לטובת עבודות הקו הסגול של הרכבת הקלה, רחוב אלנבי נחסם סופית לתנועה. התכנון לסיום הפרויקט הוא ארבע וחצי שנים אבל כפי שכולנו יודעים, באותה מידה זה גם יכול להיות ארבע עשרה, אנחנו לא אופטימיים.
"כמה מפעלי חיים נסגרו בגלל הרכבת הקלה”: בעלי העסקים חושפים את הקשיים בסגירת אלנבי
זה כבר ברור לכולם שאנחנו חיים בכאוס אורבני מהקיצוניים שנתקלנו בהם בשנים האחרונות: חפירות בלתי פוסקות, תמאֿ״ות, בניינים חדשים, עבודות הרכבת, קורקינטים חשמליים, ג׳נדרפיקציה, מחסור בחניונים, בעצים, בהצללות ובחמצן הביאו אותנו לנקודת שבר מנטלית כאשר הדבר היחיד שמחזיק אותנו מלקרוס אל תוך עצמנו הוא נטפליקס אנד צ׳יל, חדשות אנד צ׳יל פחות תפס.
גם אלנבי חברנו הוותיק עתיד להתהדר במייקאובר, זה היה בלתי נמנע, אחרת איפה יעבור קו רכבת נוסף שלא יעבוד בסופ״ש? מצד אחד, רחוב אלנבי סבל מהזנחה של שנים, מצד שני, היינו מאחלים לו מהפך קוסמטי יותר עדין ופחות כירורגי, כמו: נטיעת עצים, צבע, ניקיון ושיחזור חזיתות של מבנים. איפה בלאומילך שצריך אותו?
החסימה בעיקרה היא בין רחוב מונטיפיורי לשוק הכרמל ועד כמה שניסו בעירייה לדחות את הקץ לנוכח החשש מהתנועה הכבדה שתוזרם לרחובות הסמוכים, הרגע הגיע. נאחל בהצלחה לרחוב רוטשילד האומלל שאמור לספוג את כל התחבורה הציבורית הזאת, ליבנו איתכם.
אז כן, נקודת האור בכל הטירוף הזה היא הצפייה לסוף סשן העבודות (במידה ועדיין נהיה בחיים), אז אנו אמורים לקבל רחוב אלנבי חדש ממורק ומדרחובי, האם זה מנחם אותנו? לא ממש, אבל תמיד יישארו לנו שברי זכרונות מלילות עמוסי אלכוהול ומעוטי כבוד עצמי, אלו הברים המיתולוגיים שעשו לנו את אלנבי.
״הבלום בר״
אמנם הוא היה ממוקם בקינג ג'ורג 2, אבל מבחינתנו הוא היה אלנבי לכל דבר ועניין. בר קטן מעופש ומיתולוגי שהתהדר בבמה קטנה מעופשת אף היא. ההחלטה על הסגירה התקבלה עקב העלאת דמי השכירות במקום ובשל מצבו הרעוע של הבניין שבו פעל הבר, לנו הוא הרגיש רעוע בדיוק כמו יתר הבניינים.
״הפרילנד״
הפאב הנוסטלגי והאפלולי הזה סיפק אופציות להופעות שוות עם רוקרים מוכרים בלב העיר. במהלך השבוע היו מתפעלים את המוזיקה צוות הבר ושלל לקוחות קבועים שכבר ממש הרגישו כאילו זה הבית הלא מתפקד השני שלהם. אם חפצה נפשכם להתבוסס באבק כוכבים, בפרילנד יכלתם להתמנגל עם אושיות רוק ידועות שמופיעות מדי ערב וכל זה לצד אלכוהול ומסך ענק, לא רע.
״קפה נגה״
בתחילת רחוב פינסקר 4 פינת אלנבי בתל אביב בקרבת מוגרבי, שכן לו בית הקפה הזה, ״קפה נגה״ כפי שהכרנו אותו, היה מועדון הביליארד המיתולוגי של תל אביב. כן, פעם היו עוד ברים של סנוקר חוץ מרשת לינקולן. קפה נגה התהדר במספר לא מבוטל של שולחנות סנוקר שאכלסו את שתי הקומות וכמעט בכל שעה שהייתם נכנסים יכלתם למצוא קבוצות חבר׳ה שחוגגת יום הולדת, מסיבת רווקים או סתם יום חול רנדומלי.
״הצ'ירס״
איפה שכולם מכירים את השם שלך, כי תמיד מגיעים אותם לקוחות. הנוסחה של הצ'ירס פשוטה, כולם מכירים את כולם פלוס כמה תיירים שעברו בסביבה או ערס תוהה שתזמנת לו בדיוק חמש שניות על השעון לפני שברח החוצה בבעתה. מטאל ורוק זה לא לכולם וזה בסדר. אבל הצ׳ירס באלנבי הוא חד משמעית המקום להיות בו, יכלת לבוא לתת כיף ל״טייני״ השומר לשתות בירה ולשמוע ״לאמב אוף גאד״ ו״טיינשס די״. מה עוד בן אדם צריך?
״אלנבי 40״
פעם, ממש מזמן, לפני שאלנבי 40 היה המקבילה למורדור, הוא היה תאמינו או לא, אחד המקומות המוצלחים בתל אביב, טוב אולי מוצלחים זו מילה גדולה, אבל היו שם אנשים. אלנבי 40 אפילו נחשב לפיק-אפ בר די פופולרי: תורים ארוכים, אנשים רוקדים בצפיפות ואפילו סלבס מקומיים.
אחת המסיבות שהיו מזוהות עם המועדון הייתה "תחרות החולצה הרטובה" (״מי טו״ מי?) שהתקיימה פעם בשנה בחודשי הקיץ. המקום היה סליז אבל תמיד היה גבול מסוים עד שכבר לא היה, ואז הוא נסגר וטוב שכך.
״קפה ביאליק״
איך אפשר שלא להזכיר את בית הקפה הפינתי והחמוד הזה? קפה ביאליק נחשב למוסד ותיק וידוע עם ערך מוסף בתחום התרבות וחיי הלילה. הופעות חיות מיקמו אותו כמקפצה לאמנים בתחילת דרכם שהופיעו לצד מוזיקאים מוכרים. בזמן מגפת הקורונה הודיעה הבעלים בפוסט פייסבוק מרגש על סגירת המקום. אנחנו עדיין עצובים ומתגעגעים.
״המנזר״
מי לא מכיר את "המנזר"? הבר הפינתי הזה נפתח בשנת 1992 ונתן לנו אווירת פאב אולטימטיבית. יש את הבחוץ, יש את הבפנים, יש תחנת דלק של פז, מה עוד אפשר לבקש? מעבר לזה, הוא שימש בית חם לצעירים ומבוגרים כאחד שבאו לאכול נקניקיה עם כרוב, כבד קצוץ או סתם לשתות בירה.
המקום תמיד מלא עד אפס מקום ופועל לאורך כל ימות השנה ובנוסף מציע תפריט שנותן פייט לטובות מסעדות העיר, כן אפילו ל״פראג הקטנה״.
״הרוק בר״
״הרוק בר״ היה הבית למטאליסטים במשך שנים. הרוק בר כשמו כן הוא, בר שהיה משמיע רוק ומטאל, אפשר לומר שהוא היה הצ׳ירס על סטרואידים. ״רמנשטיין״ ״מגאדת״ ״בודי קאונט״, היה הכל מהכל. אם הייתם ממטיבי הלכת יכלתם אפילו לראות את חלק מלהקות המטאל שהגיעו מחו״ל דופקות צ׳ייסרים של וויסקי על הבר לצלילי השיר "שיז מיי צ׳רי פאיי״, אחחח אלה היו הימים.
